מעלה אדומים לא התרשמה מהשינוי על הקווים בעירוני מודיעין והנחילה לה הפסד נוסף, עשירי העונה • בינתיים גם האוהדים כבר נטשו את היציע, בצל המתיחות מול ההנהלה שאיימה על המבקרים בתביעות דיבה, והעתיד לא נראה מבטיח
(צילום ארכיון: סחלבים)
בזמן שישנתם עירוני מודיעין החליפה מאמן. כלומר, שנת צהריים. כלומר, עוד אחד. נכון לכתיבת שורות אלה על הקווים עומד פיני עייש. מול בית"ר מעלה אדומים הוא כבר נרשם בטופס השופט, אבל מי שציפה לאפקט חילופי המאמנים הקלאסי, קיבל את אפקט חילופי המאמנים הריאלי. כי אם שני מאמנים לא הצליחו, מה יכול לעשות המאמן השלישי? במקום שמישהו שם למעלה ייקח אחריות ויגיד נכשלתי, הוא מטיל אותה לפתחם של הכפופים לו ובינתיים ראשים נערפים בקצב שמזכיר את משחקי הכס. אז עד הדקה השמונים ותשע התוצאה עוד הייתה 2:2 אבל כדורגל משחקים תשעים דקות ובסוף עירוני מודיעין מפסידה. המשרוקית כבר הייתה בפה של האחראי על הסדר, אבל האדומים שלפו רעשנים ועשו בלגן, גול ניצחון בזמן הכי מתוק שיש סידר למאמן הנכנס של מודיעין הפסד בכורה במשחק הבכורה ואולי דוגמית ממה שכנראה מצפה לו בהמשך. לפני זה נאדר אלעתאיקה בדקה ה-22 וגל אסולין בדקה ה-64 סידרו מהפך. אבל הסוף אותה גברת, באותה אדרת בלויה ומוכתמת. לא נתפלא אם מדובר בכלל בגבר.
עייש כבר עשה דברים בליגות הנמוכות, אליפויות, גביעים, אבל אם הוא יעשה כאן משהו זאת תהיה חתיכת גושפנקה. אז באמת נוכל להגיד שמדובר בקוסם. מקום 11, 9 נקודות ממבחנים. זה כנראה יספיק כדי להישאר בליגה הזאת עונה נוספת. חמישה מחזורים לסיום, והדולקות אחריה דולקות כמו נרות יום הולדת רגע לפני שעושים עליהם פו. שבעה ניצחונות, שמונה תוצאות תיקו, עשרה הפסדים, מאזן שערים 42:37. לזה קוראים עונה לפח. תבחרו איזה צבע. או שמישהו ינסה להיזכר לאן נזרקה העונה הקודמת. אבל לא בטוח שכדאי למישהו ללכת לים, כבר חמש שנים כולם טובעים פה. ברור למה אף אחד לא מעוניין לדבר. באמת שכבר אין מה להגיד. ועדיין מישהו שם חייב למצוא את המילים, או מילים כלשהן. נסתפק גם במילה. באנגלית. סימנו כמטרות הצלחה מקצועית וביקשו להחזיר את הקהל. אז הצלחה מקצועית אין, אבל הקהל שדווקא חזר למגרש, מאתיים ושלוש מאות במחזורים הראשונים, נעלם כליל, ולא בגלל הקורונה. הם כולם בבידוד מרצון. במועדון שעושה הכל הפוך גם את זה הצליחו להרוס. הרי לא באמת הייתה לקהל סיבה לחזור, אבל סיבה לחזור בחזרה נתנו לו בגדול. איומים בתביעות השתקה כנגד מבקרים בפייסבוק ועימותים עם אוהדים זאת בטח לא הדרך.
עכשיו, אחרי שהבריחו את הקהל הישן, והבריחו את הקהל החדש, את מי יביאו? כנראה יחכו עוד עשור, עד שיגדל פה דור נוסף. ויבריחו גם אותו. קבוצה אין, אפילו קבוצת פייסבוק אין. האוהדים הרימו את הכפפה, אבל עם היחס הזה לא פלא שהם עברו לטיקטוק. מחלקת הנוער, כך נאמר, היא מהגדולות בארץ, אבל קבוצת הבוגרים היא עדיין מהקטנות בה. אם קריית מלאכי, גבעת זאב ומעלה אדומים משאירות לה פירורים, משהו פה ממש לא בסדר. זאת עיר העתיד או יישוב קהילתי?
בינתיים בונים עוד מגרשים, כנראה כדי שיהיה מקום לעוד קבוצות ילדים. הזאטוטים מכניסים כסף, הגדולים רק מבזבזים. אבל הזאטוטים יפסיקו להגיע ברגע שיורידו ידיים וייחשף הבלוף. בלי בוגרים כמו שצריך, הם ימשיכו לנסוע לתל אביב ולירושלים ואחרים יצטרפו אליהם להסעות. ככה בדיוק קרה עם שהר ונאתכו. ועולם כמנהגו נוהג. אבל לכמה מהם לא היה את האבא הסבלני, או הכסף לדלק? השאלה היא לא מי צריך לשאת באחריות אלא מי רוצה. וכאן אין אף אחד שרוצה לשאת באחריות. אז הוא מגלגל אותה לפתחו של אחר. 12 מאמנים בעשור, שלושה מאמנים בשנה. מש"ל. ובהצלחה לפיני עייש. הוא יזדקק לה.
