מי שמצביע לימין לא חייב להסכים עם כל פוליטיקאי בימין, מצד שני הוא מבין שבשביל השמאל, אין למעשה פוליטיקאי לגיטימי באיחוד הימין

הבחירות הבאות בספטמבר הן אירוע שלא היה לו תקדים בפוליטיקה הישראלית. גוש הימין קיבל 65 חברי כנסת ממליצים על נתניהו לראשות הממשלה ולהרכבתה. המאזן הפוליטי בעת הרכבת הממשלה היה כזה שמפלגתו של ליברמן, ישראל ביתנו, היוותה לשון מאזניים עם חמישה מנדטים. ללא תמיכת ליברמן בעצם לא הייתה יכולה להיות מורכבת ממשלה. ליברמן מוכר כמי שמהלכיו אינם צפויים ולכן רבים הופתעו מהצעד שלו. למעשה הוא התעקש על נושאים בתחום של גיוס חרדים ופנסיות, ועל כן הקמת הממשלה נכשלה. נתניהו מצא את עצמו ללא יכולת להרכבת ממשלה והצעד הבא היה כמובן הצבעה על פיזור הכנסת.

כל זה נגרם בגלל שתוצאות הבחירות לא שיקפו נאמנה את רצון הבוחר. הציבור הישראלי בחר ברובו בממשלת ימין כזו או אחרת אך תוצאות הבחירות, לאחר נטישת ליברמן את הימין, היו תיקו ימין – שמאל.

הטעויות בימין ומה ניתן לעשות הלאה

הבעיה בימין הייתה מאד פשוטה. למעשה, רבים מהמצביעים ראו והתריעו עליה מבעוד מועד: ריבוי מפלגות שיוביל בהכרח ללפחות אחת שלא תעבור את אחוז החסימה. התחזיות הללו התבדו כאשר שתי מפלגות שונות שמייצגות ביחד כמעט שמונה מנדטים נשארו מחוץ לכנסת. מפלגת זהות ומפלגת הימין החדש עם כל האנשים המצוינים שמנהיגים אותן נשארו בחוץ. משה פייגלין, ליבי מולד, הרב חיים אמסלם, גלעד אלפר, נפתלי בנט, איילת שקד, אלונה ברקת, מתן כהנא ושולי מועלם – כל האנשים המוכשרים הללו לא נכנסו לכנסת העשרים ואחת. איחוד חמש מפלגות הימין הוא בשלב הזה לא רעיון אפשרי, הוא הדרך היחידה שלא לחזור על טעויות הבחירות של אפריל 19'.

מהבחינה העקרונית, השאלה המוצגת בכותרת המאמר כבר נענתה. הבעיה היא שפוליטיקה נעשית על ידי פוליטיקאים ולכן הציבור לא תמיד מקבל את מה שהוא הצביע לו ומה שהגיוני לעשות. בואו נעמוד על הבעיות הבסיסיות באיחוד שכזה וכיצד ניתן לפתור אותן.

בעיית ההנהגה

איחוד מפלגות אומר שיש רק מקום אחד ל'מספר אחד'. נפתלי בנט רואה את עצמו כמי שיכול להנהיג את המדינה לאחר עידן נתניהו. הוא אף קיבל תמיכה לעניין מאיילת שקד. אלא שזה היה בבחירות הקודמות תחת ה'ימין החדש'. כעת נראה שמשהו השתנה אצל שקד. היא חוותה את הכישלון של המפלגה החדשה וכנראה שהבינה ששעת הכושר שלה להתמודדות על ראשות הממשלה אולי קרובה ממה שהיה נדמה. משה פייגלין הוא אדם מבריק עם הרבה רעיונות טובים, שאיפות וסבלנות. אנחנו מאמינים לו שהוא מרגיש שהוא צריך יום אחד להגיע לתפקיד הרם ביותר בממשלה. בצלאל סמוטריץ', יו''ר האיחוד הלאומי, מרגיש שהוא זהששומר על הגחלת של הימין הדתי לאומי והערכי. ארבעת הפוליטיקאים הללו (ולא רק הם) רואים את הבעיה ואת הפתרון (איחוד) אבל לא רוצים לוותר על ההנהגה של אותו איחוד. הפתרון יכול להיות פשוט. בבחירות הבאות, האיחוד הרי לא רץ לראשות הממשלה. ניתן יהיה לצאת בקמפיין בו לכל אחד מראשי האיחוד מיועד תיק בממשלה וכך ניגשים לבוחר. אין מנהיג אלא יש מועמדים לתפקידים ספציפיים: שר האוצר (אלפר), שר הפנים (פייגלין), שרת המשפטים (שקד), שר הבטחון (בנט), שר החינוך (סמוטריץ') וכו'.

בעיית ה'כבשים השחורות'

בעיה נוספת שקיימת באיחוד מפלגות הימין הוא התיוג של חלק מהמשתתפים בו כלא ראויים ולמעשה פסולים מראש כפוליטיקאים לגיטימיים. השם הראשון שקופץ הוא כמובן בן ארי ובן גביר מ'עוצמה יהודית'. יכול להיות שחלקים מהמצביעים הפוטנציאלים של מה שהיה ה'ימין החדש' או זהות למשל, לא ירצו להיות מזוהים עם אותם פוליטיקאים. האמת היא שזו בעיה שנראית חמורה ממה שהיא באמת. ההנחה היא שלזהות יש הרבה מצביעי שמאל שבוחרים בטיקט הליברלי כלכלי ושלימין החדש יש מצביעים חילוניים וימניים מתונים יותר. שתי ההנחות הללו מופרזות. גם אם יהיו כמה מצביעים שיעזבו את האיחוד, זה עדיין משתלם מול הסיכון שבפיצול ואחוז החסימה. קיים חשש שאותם מצביעים יעברו לליברמן אבל בבחירות הבאות, עם איחוד חמשת מפלגות הימין, הוא כבר לא יהווה כף מאזניים ולא יוכל לערוק מתמיכה בנתניהו.

לסיום, נקודה נוספת בקשר ל'כבשים השחורות'. למעשה, רוב הפוליטיקאים באיחוד מפלגות הימין אינם 'לגיטימיים' מבחינת השמאל: מסמוטריץ' ועד שולי מועלם; משקד ועד פייגלין דרך בנט ועכשיו גם רפי פרץ – בכולם הוטחו החמורות שבהאשמות. מי שמצביע לימין לא חייב להסכים עם כל פוליטיקאי בימין, מצד שני הוא מבין שבשביל השמאל, אין למעשה פוליטיקאי לגיטימי באיחוד הימין. איחוד חמש מפלגות הימין הוא אם כן רצוי למרות הבעיות בו.