הדבר האחרון שהייתי יכולה לומר על בטינה ססמסקי, הוא שהשנה היא תחגוג 50. היא בעלת מראה נערי, פניה חייכניות, גופה אתלטי וצנום, ורק הרגל שהיא גוררת מרמזת על שבריריותה של מי שיכלה למכות שניחתו עליה והחליטה להקדיש את חייה לטיפול באחרים.

היא גדלה בארגנטינה בשנים הקשות של המשטר הצבאי. "חיינו בפחד" היא נזכרת, "אפילו שהיינו ילדים ידענו מה קורה, החטיפות, המשטר האפל. אבי ז''ל מאד פחד וכך כשהייתי בת 9 עברנו לברזיל שם חייתי בבית ציוני עד גיל 25. אבי היה מדריך בנוער הציוני אבל אף פעם לא עלה לארץ. הוא תמיד טען שהוא יסגור את השערים ויעלה אחרון ארצה. אני גדלתי עם המטרה לעלות לישראל. בגיל 17 למדתי משפטים. בגולה היהודים לומדים להיות עו''דים, רופאים או מהנדסים. אבי רצה שאלמד מקצוע שיפרנס אותי ואילו אני נמשכתי לנושא התזונה ואהבתי היסטוריה. עם סיום לימודי המשפטים התחלתי לעבוד במחלקה המשפטית בבנק בברזיל ובשעות הערב למדתי תזונה. כשסיימתי את לימודיי עברתי לעשות סטאז' כתזונאית בבית חולים אונקולוגי בסאו-פאולו, שם התגברה התשוקה שלי לטפל באחרים. הייתי נכנסת לחדרי המטופלים ושואלת מה הם רוצים שיהיה בתפריט שלהם. איך שהייתי מחזיקה לאנשים את היד הם היו מחזירים לי חיוך. נורא רציתי לתת מעבר לתזונה אבל לא הייתי אחות או רופאה. הרגשתי שאני לא יכולה לתרום מספיק והייתי די מתוסכלת. בימים ההם היו בעיקר מפטמים את החולים בשמנת, גלידות ומאכלים שמנים כדי לעצור את הירידה במשקל שמאפיינת פעמים רבות את המחלה. התזונה לא היתה הכי מזינה ובריאה."

ענן שחור

בגיל 26 בטינה עלתה לארץ והתערתה בסביבתה. היא למדה את השפה, עבדה במערכות בנקאיות ובחברת ביטוח, נישאה לבחור ישראלי ובשנת 92' עברו יחד למכבים.

אחרי כ- 5 שנים הם החליטו להצטרף למיזם של אביה בברזיל, חשבו שיישארו שנתיים – שלוש ובפועל נשארו 10 שנים. שם גם נולדו ילדיהם, כיום בני 17 ו- 12.5. "בשנים הללו קרו הרבה דברים" היא מתחילה לגולל את מסכת חייה, "חודשים ספורים אחרי שבתי הקטנה נולדה גילו אצלי גידול בעמוד השדרה. בהתחלה הסתובבתי כמה ימים עם הרגשה לא טובה באזור החזה, הצלעות והבטן וחשבתי שזה קשור למערכת העיכול. בהמשך התחלתי להרגיש נימלול ברגל ימין. באחד הימים כשהאכלתי את בתי התינוקת הרגשתי כאב חד בגב כמו סכין שחותך אותי. הבנתי שקורה לי משהו חמור, חשבתי שאולי זה קשור להתקף לב או כיס מרה שהתפוצץ. מסרתי לאמי את בתי וביקשתי מהנהג שלנו שיקח אותי לבית החולים. שם הפכו אותי מכל הכוונים ולא מצאו כלום. הדיאגנוזה היתה כנראה הרפס זוסטר שהתיישב על עצב באזור הצלעות. אמרו לי שבעוד יום יומיים תצא לי פריחה ושלחו אותי הביתה. בבית ראיתי שמצב הרגל מחמיר והנימלול לא מאפשר לי ללכת. ב 10 בלילה פניתי לאורטופד שלי, שטילפן לבית החולים וקבע לי תור דחוף ל- MRI.

בבדיקה למחרת התגלה שיש לי גידול שפיר גדול בתוך תעלת עמוד השדרה. הגידול מסוג המנגיומה היה בנוי כפלונטר של כלי דם. הוא לחץ על העצבים והתפוצץ והדימום הכאיב לי. הסתבר לי שאם הדימום היה זורם ימינה במ''מ ספורים הוא היה גורם לי לשיתוק. הרופאים אמרו שאי אפשר לעשות כלום. צריך להמתין שהדם ייספג ואז יוחלט. נאסר עליי להרים שום משקל, כולל בתי התינוקת, ולא להפעיל כוח. חייתי עם ענן שחור מעל הראש, לא יודעת אם הכאב יתפרץ שוב. אחרי חצי שנה הוחלט לנתח אותי למרות 30% סיכון לשיתוק. ללא הניתוח לא היה לי סיכוי להמשיך לחיות. אני אדם מאד אופטימי והאמנתי שיהיה בסדר. הרגעתי את כולם מסביב כולל את הוריי המבוהלים".

היה ברור לי שאני אלך

"הניתוח שארך 8 שעות היה כמו בסרט מדע בדיוני. רובוט חתך בגוף בשעה שהמנתח כיוון אותו מחדר אחר. הוא חתך חלון בחוליה ודרכו הוציא את הגידול. מהניתוח קמתי משותקת מהמתניים ומטה. אפילו לשבת לא יכולתי. שכבתי בביה''ח וחשבתי איך נתאים את הבית לכסא גלגלים. המצב לא היה ברור. אלא שדווקא כאן, שוב התעורר בי הפן הטיפולי. קיבלתי המון תשומת לב מהצוות ונקשרתי לאחיות, אפילו הכי קשוחות. קינאתי בכל אדם מהתחום הטיפולי שהיה נכנס לחדר, אחיות, רופאים, אפילו המנקה, על שהם יכולים לתת מילה טובה ולעזור. במחלקה שכבה בטינה נוספת, צעירה שנפגעה בתאונת דרכים והיתה במצב דומה לשלי. לה קראו 'בטינה הבוכה' ולי 'בטינה הצוחקת'.."

באותם ימים אירע הפיצוץ במסעדת סבארו בירושלים. בין הנפגעים היו אם ובתה הברזילאיות שהוטסו לטיפול בביה''ח. "ביקשתי שיקשרו אותי לכסא גלגלים ושיקחו אותי לפגוש את הבת בשנות ה- 20 לחייה, כדי שאדבר איתה. היא לגמרי לא הבינה מה קורה. רציתי לקום מהכסא, לחבק אותה ולתת לה מילה טובה. אז כבר היה ברור לי שאני צריכה להשתלב במערך הטיפולי. לא ידעתי אם אוכל ללמוד רפואה אבל היה ברור שבהמשך אמצא משהו. אבל קודם הייתי צריכה לטפל בעצמי. בררתי עם הרופאים מה צפוי לי. ברגע שלא אמרו לי שלא אוכל ללכת, היה ברור לי שאני אלך."

כשנשלח אל בטינה פזיותרפיסט היא לא הבינה מדוע הוא מגיע אליה רק פעם ביום.  מבחינתה היא כבר היתה צריכה לקום וללכת. היא ידעה שיש בפניה חלון הזדמנויות קצר לטיפול בפגיעה העצבית לפני שיגרם בגפיים נמק. "הרגשתי שאני במרוץ נגד השעון. רציתי לפחות להצליח לשבת. הלחץ עזר. בחודש וחצי שהייתי מאושפזת היו לי שני טיפולי פיזיותרפיה ביום וריפוי בעיסוק. לאט לאט התחלתי לזוז ולמדתי לשבת. אני זוכרת את הרגע שהצלחתי לראשונה להזיז את הבוהן ברגל והרופאים לא הפסיקו להתפעל. כשניסיתי ללכת, שאלתי את הפיזיותרפיסטית על מה לדרוך קודם, על העקב או האצבעות? שום דבר כבר לא היה מובן מאליו. למדתי לעלות ולרדת מדרגות. אחרי שנתיים שלוש של טיפולי פזיותרפיה יומיומיים יכולתי ללכת בצורה שלא הבחינו שאני גוררת רגל. לרקוד יכולתי עדיין רק עם הידיים."

מסר מהכומר

החיים הנוחים בברזיל פיתו את המשפחה להישאר, אך אז חלה אביה. האבחון היה סכרת. מצבו הלך והדרדר והוא ירד במשקל. "חשדתי שמדובר בסרטן אבל כששאלתי את הרופא שלו ואת המומחה האנדוקרינולוג בעדינות בלי לפגוע להם באגו, הם שללו זאת בהחלטיות. כשליוויתי אותו לטיפולים ראיתי שהוא מטופל באינסולין לסכרת. עד שהוא החל לאבד את ההכרה. בפעם השנייה לקחנו אותו לביה''ח שם  גילו סרטן בלבלב שהתפשט לכבד ולא היה כבר מה לעשות. תוך שבועיים הוא נפטר. ואני לא הפסקתי לכעוס על כך שהוא לא אובחן בזמן."

"כשאבי נפטר בעלי רצה לחזור לארץ. לפני 9 שנים חזרנו כולם יחד עם אמי. המעבר לא היה פשוט. למזלנו היה לנו את הבית במכבים והתקבלנו ביישוב בחום, אבל אני הייתי בדיכאון מוחלט. ההתאקלמות לא היתה קלה. בתי כל הזמן שאלה מתי חוזרים לברזיל. היה צריך לעזור לאמי להכיר את הארץ. הפער בין רמת החיים פה ושם היה עצום. בגיל 40 + לא ידעתי במה אעבוד. כעו''ד לא היה לי מה לעשות. ניסיתי לעבוד בחנות תכשיטים, שלחתי קורות חיים לאל-על. ואז קרו 2 דברים מכוננים בחיי", היא מחייכת: "הגידול שחזר, ומסר שקיבלתי ממסדר הקוביות שם למעלה באמצעות כומר", היא מצביעה לשמיים ומספרת: "כמה חודשים אחרי שחזרנו לארץ החלטתי לצאת להתאוורר עם  אימי וילדיי בסופ''ש ארוך בקפריסין. במטוס קטן ישבו לידי שני כמרים מהכנסיה היונית אורתודוכסית. פתאום אחד מהם, בחור גדול, התחיל להרגיש לא טוב. הוא הזיע נורא, זז בכסא, התחיל להקיא ותפס את הראש בין ידיו. החבר שלו אמר לי שהוא נורא מפחד. ביקשתי ממנו להחליף מקומות. אחזתי ביד הכומר ולא עזבתי אותה עד הנחיתה. עשינו נשימות ביחד ואני שאלתי אותו שאלות בעברית על משפחתו. ביקשתי ממנו שידמיין שהוא בבית הוריו והכלב שלו לידו, והוא מלטף אותו ונרגע. הנחיתה עברה בשלום והכמרים פנו לדרכם. בטיסה חזור הם שוב היו אתנו. פתאום בכאוס של שדה התעופה הכומר הגדול קרא לי וביקש להודות לי. הוא אמר לי: "חשבתי שאני הולך למות ואת הצלת אותי". באותו הרגע החלטתי שאני לא הולכת לעבוד באל-על או כל מקום אחר אלא סוף סוף לטפל."

הגידול חזר והניתוח בבלגיה

"התחלתי ללמוד הילינג אבל פחות התחברתי לקטע הרוחני. עשיתי בדיקה והחלטתי ללמוד נטורופתיה,  מקצוע טיפולי שמערב בעיקר את התזונה, הבייבי שלי, יחד עם מענה כולל לטיפול במחלה. הלימודים ארכו 4 שנים בקמפוס ברושים, במהלכם התחלתי לטפל. לפני 3 שנים סיימתי ללמוד ואני משלבת את הידע שלי בתזונה. עבדתי בקליניקה בת''א ואח''כ עברתי לטפל במכבים. תוך כדי הלימודים הרגשתי שיש לי פגיעה בתפקוד הפיזי, אבל לא דאגתי היות והייתי במעקב רפואי. כשהתקשיתי ללכת קניתי לי מקל אבל כשלא יכולתי גם לעמוד הלכתי לרופאה שמיד שלחה אותי למיון.

נשלחתי ל-MRI ואז גילו שוב גידול, 2 ס''מ מתחת לגידול המקורי. התחלתי במסע בין רופאים. אחד המומחים אמר לי שאי אפשר לנתח כי הנזק מהניתוח יהיה יותר גדול מהנזק מהגידול. הוא נתן לי 50% סיכוי לחיות עם הגידול תוך כדי הידרדרות איטית במצבי, אך הזהיר מפני אפשרות שהגידול שוב ידמם ואהיה משותקת. עכשיו לכי תחיי עם זה"… היא מצחקקת.

"המשכתי לחוות דעת נוספות והגעתי לרב פירר. הוא המליץ שאעשה ניתוח אצל רופא בבלגיה, מומחה עולמי בתחום. גם הרופא שלי בברזיל המליץ לנתח בבלגיה. הוא הסביר שלניתוח צריך מיכשור מסוים ותנאים שיש רק בבלגיה. בעזרת חברים יצרנו קשר עם המנתח הבלגי. נסעתי עם אמי. הייתי בחרדות. פחדתי מההחלמה הקשה אחרי הניתוח. הניתוח היה הרבה יותר קשה מהפעם הראשונה וגם הטיפול היה הרבה פחות אישי מברזיל. הצוות המקצועי היה מאד קר ולא יעיל. לא נתנו לי לעשות פיזיותרפיה כל יום. למזלי לא יצאתי משותקת. יכולתי לעמוד והרגשתי את הרגליים כמה שעות אחרי הניתוח. סבלתי מכאבים שאין לתאר. שוב פתחו לי את הגב, הזיזו שרירים וחתכו בחוליה להוציא את הגידול. אחרי הניתוח נתנו לי מורפיום להרגיע את הכאבים. כל שריר שהזיזו התכווץ והכאיב לי נורא. הייתי מסוממת 48 שעות ואח''כ עברתי החלמה קשה ואשפוז של 3 שבועות הרחק מילדיי. כשחזרתי לארץ התפתח לי סיבוך באזור הניתוח. פיתחתי רגישות לצבע של התפר והתפרים החלו להיפתח וחשבו שנוזל חוט השדרה החל לזלוג. נאלצו לתפור מחדש. גם הביורוקרטיה סביב אישורי קופת חולים התישה אותי. טיפולי הפיזיותרפיה ניתנו במשורה וכל 12 טיפולים נאלצתי לבקש אישורים מחדש. הרגשתי שחלון ההזדמנויות להחלמה הולך ומתקצר וכל השנים שהשקעתי בשיקום עשויות לרדת לטמיון. אלא שעם הרבה התעקשות וההתמדה המשכתי בטיפולים ולאט לאט החל השיפור.

שלושה חדשים אחרי הניתוח נסעתי לביקורת בבלגיה. כחלק מהשינוי בחיי החלטתי להתגרש. סיימתי את לימודיי והחלטתי להקדיש את חיי לטיפול. "

הכוח של התזונה

בקליניקה שלה במכבים בטינה מטפלת בשילוב תזונה. "לתזונה יש כח אדיר לטוב ולרע. באמצעות תזונה אפשר לטפל, להקל ולהעלים מצבים" היא יוצאת בשבח התחום הקרוב לליבה. "יש אנשים שלא רוצים להיכנס לטיפולים תרופתיים ורוצים לנסות את הנתיב הזה."

לדבריה, כמחצית מהלקוחות שמגיעים, באים במטרה להרזות לאחר שהבינו שדיאטות לא עובדות. לרב הם צריכים תמיכה וחיזוק רגשי. "בטיפולים עולים נושאים רגשיים. לכולנו יש עניין של אכילה רגשית, אנחנו אוכלים כי משעמם לנו או כשאנחנו עצבניים, היא מסבירה. "אני בעצמי התחלתי להיות צמחונית מאז שאבי חלה ולפני מספר שנים עברתי לטבעונות. כשהתגרשתי ועברתי לבית חדש עברתי סוג של ניקוי ולא הסתדר לי הבשר. הטיפולים שלי כוללים המון שיחות. הרבה דיבור והקשבה. אנשים זקוקים לאוזן קשבת. אני גם משלבת טיפול בצמחי המרפא, עולם ומלואו מרתק. 70% מהתרופות הפונקציונאליות מקורן מצמחי מרפא. התרופות האונקולוגיות היו במקור מצמחים ואחר כך הועתקו במעבדה לסינטטי. אני לא רוקחת תרופות סבתא אלא כותבת את הפורמולה המתאימה למטופל ושולחת למעבדה. כשחיפשתי מענה נוסף עוצמתי ויעיל, הלכתי ללמוד הומאוטוקסיקולוגיה – שם מפואר להומאופטיה מודרנית. כלי נוסף שאני משתמשת בו הוא תוספי מזון, ויטמינים ומינרלים שאני מאד זהירה בשימוש בהם, רק בתנאי שאני רואה שהמטופל זקוק לכך. הטיפול אינו רק בסימפטום אלא בשינוי אורח החיים, התזונה ועידוד פעילות גופנית. הרבה דברים מתחילים ממקור רגשי. מחלות כמו פסוריאזיס, סכרת, קרוהן והתקפי לב."

בטינה חולקת כמה מהמקרים עמם היא מתמודדת: "הגיע  אליי אדם להרזות כי הפריעה לו הכרס. כשבררתי על מצבו הרפואי הכולל גיליתי שהוא סבל מכאבי גב קלים וקיבל משככי כאבים. על פי תיאור הכאב וההיסטוריה של בעיית העורקים המשפחתית הפניתי אותו לרופא משפחה שישלח אותו לאולטרה סאונד. התגלה שהיתה לו מפרצת מסוכנת באב העורקים. מבחינתי זה היה להקשיב לאדם לחבר את הנקודות ולהציל לו את החיים. לצערי לרופאים בקופ''ח אין היום את הזמן לבדוק אותך לעומק. כל אחד מתמחה בתחום שלו ואין קשר בין החלקים. סיפור מדהים נוסף: בחורה חרדית שלא הצליחה להיכנס להריון.לאחר טיפולי פוריות ארוכים שנכשלו היא היתה בתסכול ולחץ מכל המשפחה. שלחתי אותה לעקוב אחרי ימי המחזור שלה והתגלה שימי הביוץ שלה הם בזמן הנידה- המחזור. היא ניגשה לרב לקבל אישור מיוחד לקיים יחסי מין בנידה ונכנסה להריון."

איך את מתמודדת בחייך היום?

" אני לא מרחמת על עצמי. יש לי 65 אחוזי נכות אך אני עושה הכל ולא חוסכת מעצמי כלום. למרות הנכות הפיזית אני מרגישה שאני המאושרת באדם. לקחתי את ילדיי לטיול בר מצווה וביקרנו בדיסני בלי לדלג על אף תחנה. ניצלתי את היתרון שבמצבי ונסענו בקלנועית ממקום למקום, כשבכל מקום נכנסנו ללא תור. אני מתהלכת בבית עם הליכון ובחוץ עם מקל. אין לי רגישות בכפות הרגליים ולכן אני נוהגת ברכב מותאם לנכים. אני צריכה לשמור על פעילות גופנית כדי שהשרירים יהיו בטונוס ולכן כל יום אני רוקדת שעה לפחות, עושה הליכון, ואופניים מיוחדות בבית. בקרוב אני רוצה להתחיל רכיבה טיפולית על סוסים. "

"החיים יפים והם מתנה. אני מתנדבת בארגון ההתנדבותי "מנדלת הלב". כשאני רואה אנשים ששוכבים במיטה ולא יכולים לקום ממנה אני אומרת לעצמי: אני חיה. זה פשע לא לנצל את החיים. החיים מסתובבים. צריך להמציא אותם מחדש ולא להתעצל. יש לי אהבה שכל חיי חלמתי עליה. החיים שלי היו במיץ של הזבל אבל מהמקומות הכי קשים אפשר לעלות. חזרתי לחיים."

נטורופתיה: לגוף ולנשמה

הנטורופתיה היא רפואה טבעית מתקדמת המתבססת הן על ידע מסורתי והן על מחקרים מדעיים ורפואיים מתקדמים. הנטורופתיה רואה בגוף ונפש האדם שני חלקים של השלם וגישתה היא הוליסטית. היא מייחסת חשיבות גדולה לקשר בין הנפשי-רגשי לגופני ומטפלת בשני המישורים.
בבסיס הרפואה הנטורופתית עומדת האמונה שתמיכה במנגנוני הריפוי הטבעיים של גוף האדם, ייצוב המערכת הגופנית והנפשית גם יחד וטיפול בשורש הבעיה ולא רק בסימפטומים הם המפתח למניעת מחלות ורפואה שלמה. תזונה, פעילות גופנית ואיזון רגשי משמשים את הנטורופת ככלים חיוניים בשגרת הטיפול. כמו כן עומדים לרשותו השימוש בצמחי מרפא, תזונה פונקציונאלית, תוספי תזונה, פרחי באך, ארומתרפיה, דמיון מודרך ועוד.

הטיפול הנטורופתי מותאם באופן אישי ופרטני לכל אדם ואדם, גישה זו ייחודית לנטורופתיה ואחת הסיבות להצלחתה. הנטורופתיה מטפלת במקרים של סוכרת, יתר לחץ דם, השמנת יתר ומחלות רבות אחרות הקשורות לאורח החיים המערבי. היא זוכה להכרה והערכה נרחבת בקהילה הרפואית ובקרב הקהל הרחב בשל יכולותיה המניעתיות והטיפוליות.

(מתוך האתר-www.naturopatia.org.il)