לאחר שמכבי מכבים-רעות ועוצמה מודיעין ירדו ליגה, תתחדש העיר בנציגה שלישית בליגה א' – הפועל 'אורן מודיעין', בניהולו של אייל מזרחי, אביו של אורן שנהרג לפני 12 שנים
(צילום: פרטי)
"שיחקנו יפה. עם כל הקורונה והכל, עם הרעש, עם הבלגן ולמרות הכל עלינו ליגה. הצלחנו", כך מסכם אייל מזרחי, המנהל המיתולוגי של הפועל אורן מודיעין, חד וברור בשיחת וואטסאפ טראנס אטלנטית. הוא נשמע, ובכן, קטוע: "כו.לם יודעים ל.מה אנחנו עושים את זה, בשביל ההנצחה של אורן. לפני משחק צועקים "אורן מודיעין". החבר'ה משתפים פעולה בשמחה ובגאווה. הם מייצגים אותנו, את העיר ואת עצמם בכבוד גדול. בלי שקל הצלחנו לעלות. הייתה לנו אפשרות לעלות בעבר, אבל ויתרנו עליה. הפעם זה קורה בתזמון הנכון, הפעם אני גם מאמין שנצליח להשיג את התמיכה הדרושה כדי להיות רלבנטיים גם בליגה א'".
מכבי מכבים-רעות ועוצמה מודיעין אמנם נזלו מליגה ארצית לזאת שתחתיה, אבל מתברר שהכדורסל בעיר עדיין חי וקולע. משלוש, מהקו, מאחורי הסל ומהבידוד. השתיים התקוטטו במשך שנים ארוכות על הבכורה העירונית, ועכשיו הן יצטרכו לחלוק את התהילה עם שלישית. ודווקא זאת שלא ששה לצאת מאזור הנוחות. הפועל אורן הביטה בהן בשוויון נפש והניחה להן לנפשן. כשקיבלה הזדמנות לעשות צעד וחצי למעלה, היא פסחה על התענוג. נדמה היה שנוח לה בצל, בשקט, לרקוד לצלילי סוליות חורקות, מהדהדות באולם שומם. בפס קול שרק עכברי כדורסל אמיתיים יעריכו באמת.
והנה, חלפה לה שנה, ואיזו שנה. סכמות נסדקו, רבות התנפצו לרסיסים. הפועל אורן ראתה איך המועדון ממכבים שותל קבוצת בת באותה ערוגה שבה פרחה היא עצמה. קשה להישאר אדיש. מילא שמועדון יחזיק קבוצה בכירה משלך, אבל כשקבוצת הבת שלה מאיימת עליך זה כנראה הזמן ללחוץ על הגז. 14 ניצחונות ב-18 מחזורים, מקום שני רק למבשרת ציון המושלמת. אורן לחצה על הגז וזכתה בכרטיס לליגה א'. אותה הליגה אליה ירדו היריבות הזחוחות מעבר לכביש. מה יקרה עכשיו כשהן ייפגשו ברמזור?
"עלינו עם אפס תקציב, וקבוצות עם תקציב הרבה יותר גדול ירדו מהארצית. אשמח אם ניפגש בעונה הבאה", אומר אסף שטרן, מאמן אורן מודיעין, שנהנה מהאירוניה. "לא ידוע עדיין לאיזה מחוז תשובץ כל קבוצה, אבל יהיה מעניין. דרבי אחד לפחות יהיה כאן, אולי אפילו שניים".
במשחק האחרון שלכם מול מכבי מכבים ב' דווקא הובסתם. מה יהיה כשתפגשו את מכבי מכבים א'?
"בדרבי הראשון ניצחנו. המשחק השני היה לפרוטוקול. מחזור אחרון, הבטחנו את העלייה, הייתה לנו נפילת מתח והם הגיעו חדורי מוטיבציה".
לאסף שטרן יש תעודת בגרות ותעודת עורך דין, אבל תעודת מאמן אין לו. כשהמאמן הקודם, שלומי עמר, עזב את התפקיד הוא לקח את האחריות ואת הזכות להחליט כמה דקות הוא יקבל. שמונה שנים עברו מאז, הוא כבר אוטוטו חמישים, עדיין משחק אבל מתרגל להשקיף מהצד. 10- 12 דקות, תלוי ביריבה, כשמגיע גארבג' טיים הוא מפרגן לעצמו. רוב הזמן הוא מפרגן לשאר. בינתיים הוא למד לחבוש את שני הכובעים, יחד ולסירוגין, בלי להיראות כמו קולב. עכשיו, כשהוא רושם עליית ליגה, יש לו גם קבלות.
"מדגדג לי להיות מאמן. אשתי אומרת לי 'לך, תעשה קורס'. כרגע אני קצר בזמן, אולי זה יקרה בעתיד. תעודה תוסיף, הידע המקצועי שאני ארכוש בקורס יעזור לי, אין לי ספק, אבל בינתיים אני מסתדר".
הצבתם לעצמכם מטרה לעלות ליגה?
"לא הייתה לנו מטרה לעלות. זאת הדרך. שיחקנו, ניצחנו משחק ועוד משחק, והבנו שיש כאן משהו, שאנחנו מאד טובים. שיחקנו לכיף, נהנינו. זאת הדרך שחשובה. עם מטרות גדולות עולה הלחץ. כל מהלך מקבל משמעות, כל משחק עולים עם משקולות על הרגליים. כשאתה בא רגוע אתה משחק רגוע, ואז דברים טובים קורים".
באיזשהו שלב, אתם מקום שני, מחזורים ספורים לסיום, הלחץ מגיע אליכם?
"בשום שלב לא נתנו ללחץ לחדור. דיברנו בינינו, משחקים ומה שייצא ייצא. בלי לחץ. אף אחד לא מקבל פה כסף, כולם באים ליהנות. יש שחקנים שמגיעים מחוץ לעיר ולא מקבלים אפילו הוצאות נסיעה".
איך נראו חגיגות העלייה?
"לא פתחנו שמפניה ולא גזרנו רשתות. אנחנו שמחים, אבל לא יצאנו מגדרנו. כל העונה בשבילנו היא חגיגה אחת גדולה. להיפגש כולם, להתאמן ביחד, לשחק ביחד, זאת המטרה. לא בכדי כל הקבוצות יודעות שאנחנו קבוצת ליגה ב' הכי מסודרת. 15 שחקנים כל אימון, שני אימונים בשבוע, עשרה שחקנים כל משחק. כולם מגיעים, הכל מתקתק".
עונה הבאה?
"יש התרגשות לקראת העונה הבאה. ליגה א', משהו חדש. אני אשב עם אייל מזרחי, מנהל האגודה, ונגדיר מטרות. להערכתי, עם הסגל שיש לנו נשרוד. אם כולם נשארים אנחנו עומדים בליגה א' בלי בעיה, בטח עם החיזוקים שאני מתכנן. אם יהיה כסף נוכל גם להשתדרג, אבל זה תלוי גם במרקם החברתי. אנחנו קבוצה מאד חברתית. צריכה להיות התאמה הדדית".
אייל מזרחי, מנהל המועדון ואביו של אורן מזרחי ז"ל, יושב במלדיביים ומחייך לשמיים. אפשר ויש מישהו שמסתכל מלמעלה. חבורה שזקן השחקנים בה חוגג כבר 58 אביבים ושהגיל הממוצע שלה הוא קבוצת הסיכון לרמי בשולחן עגול, עשתה את העבודה. אבל האמת היא שלא בדיוק. אחרי 15 שנה הם נזקקו לעזרה. היה זה אסף שטרן שהחליט שהגיע הרגע לרענן את השורות. בין השמות החדשים שהגיעו אפשר למנות את נבות סלבין בן ה-29, גיא הרשקו בן ה-25 ואריאל שיין בן ה-19, שהמריא בינתיים לארה"ב להמשיך את דרכו בקולג' בארץ האפשרויות.
"עשיתי עבודת גיוס, הבאתי חבר'ה צעירים, דם חדש, כולם בני היישוב. יונתן ורן אשל הם בניו של עופר, ששיחק כאן. גיא הרשקו גדל פה, בר בן ארי הוא הבן של עדי ששיחק איתנו, אופיר כהן הוא האח הגדול של נמרוד, מנהל מכבי מכבים. כיף לראות אותם חוזרים לשחק כדורסל. חלקם באים אלינו גם מחוץ לעיר. הצלחנו לחבר אותם בחזרה למקום הזה. הם ממש הילדים של המבוגרים. החיבור מדהים. הם מקבלים עצות ודעות מאנשים בגיל של אבא שלהם, בלי הטפות המוסר, אבל זה לא משנה אם מישהו סמנכ"ל מובילאיי או יועץ משפטי בכיר של חברת כוח אדם הגדולה בארץ או ילד בן עשרים עם חלומות אדירים. יש בינינו שיחות על החיים, על כדורסל. זה כיף גדול".
