שבע שנים לאחר שבנם בן ה-14 התמוטט באמצע הרחוב ונפטר, הוציאו לאחרונה לאור הוריו של נעם כנפו את אחד הסיפורים שכתב, אותו גילו רק לאחר מותו
(צילום: פרטי)
דבר לא הכין את בני משפחת כנפו ממודיעין ליום בו ישתנו חייהם לנצח. זה קרה לפני שבע שנים, כאשר נעם כנפו בן ה-14, תלמיד מצטיין ובנם של סיגל ואריאל, התמוטט בדרכו לבית הספר ונפטר במקום למרות מאמצי ההחייאה.
שבע שנים חלפו מאז אותו בוקר, כאשר במקביל לניסיון להמשיך בחיים ולגדל את שני אחיו הקטנים של נעם, הוציאו לאחרונה הוריו לאור את הספר "הדרך הנכונה", סיפור שכתב בנם והתגלה רק לאחר מותו.
יצא ולא חזר
באותו בוקר גורלי, אי שם בחודש מאי 2014, יצא נעם, שלמד בכיתת מחוננים והיה אמור לנסוע באותו יום לביקור באוניברסיטת תל אביב, מביתו במצב רוח מרומם. מספר דקות לאחר מכן, בסמוך לגן הילדים בו למדה אחותו הקטנה, אותה הוא ליווה, הוא התמוטט ברחוב תכלת בעיר. לאחר מותו התברר כי הוא סבל מדלקת בשריר הלב, מבלי שאיש ידע זאת.
השבוע סיפרה סיגל למודיעין News: "הוא היה תמיד בריא וחזק מאוד. בגיל 14 הוא הגיע לגובה של 1.91, המוות היה השוק של החיים שלנו. לא היו שום סימנים מקדימים, כלום. הוא יצא באותו בוקר שמח ומחוייך, נפרדנו כרגיל עם אמירות אהבה ולאחר זמן קצר מישהי נכנסה בהיסטריה ואמרה: 'נעם התמוטט!'. לא העליתי על דעתי שזהו, שאין".
איך קמים מדבר כזה? ומה זה עשה לכם?
"הופכים להיות יותר חרדתיים, אבל את אומרת לעצמך שאת לא מוציאה הכל החוצה והופכת לילדים את החיים למלאי חרדות וטרור. גם עליהם צריך לשמור. אני מנסה להסביר את עצמי כשאני שואלת שאלות, וגם בודקת איתם שהם מבינים למה אני שואלת את השאלות. זה מסע של התמודדות עבור כולנו. אנחנו בית שמאוד מדבר על נעם. התמונות של נעם, שנמצאות בבית, הן לא תמונות זיכרון, הן תמונות ששומרות על הנוכחות שלו, אך לא כמו מקדש. לילדים אנו מאוד מנסים לעזור. הם היו מאוד קשורים אל נעם. נעם היה גדול מגיל בשלוש שנים, והיו להם המון משחקי דמיון ששיחקו יחד, כמו למשל מבוכים ודרקונים. הם שיחקו הרבה כשנעם למד הדרכה בכיתה ח'. יש געגוע מאוד גדול. ביום ההולדת שלו אנחנו לא עושים משהו קבוע, אבל כן מתייחסים לדברים שאהב ואמר, לזיכרונות ממשחקים שמשותפים להם, ולנו ההורים לא היה חלק בהם. אורי זוכרת, למרות שהייתה מאוד קטנה. נעם היה קצת כמו הורה בבית ונוצר חלל מאוד גדול גם לילדים".
למה את מתגעגעת במיוחד?
"לנוכחות, לריח, לחיבוק. לבשל איתו, להתייעץ איתו, לשמוע כמה דברים הוא ידע. חלק מהדברים האלו בכלל לא הבנו. דיברתי איתו כמו עם בוגר. כשחזרנו מחופשה משפחתית במרוקו הרגשתי שנסעתי עם אדם בוגר ולא עם ילד, שהיה רק בן 13 וחצי".
הכתבים שבמגירה
כאמור, לאחר מותו של נעם, במהלך ימי השבעה, גילו הוריו כי נהג לכתוב סיפורים, אותם הוציאו כעת לאור לאחר קמפיין מימון המונים. "ידענו שיש לו יכולת כתיבה טובה, הוא היה כותב כשהיה צריך לכתוב. הוא כתב דרשה לבר המצווה ברמה מאוד גבוהה ובעבודת השורשים השפה הייתה מאוד גבוהה, אבל לא ידענו שיש גם סיפורים. יש סיפור אחד שהוא כתב בכיתה א' או ב' לאחיו, אבל את הסיפורים הוא לא נתן לנו לקרוא ולא ידענו שהם קיימים במחשב. אני חושבת שהסיפורים היו בחלקם שיעורי בית בשיעור ספרות. בכל פעם המורה הייתה מלמדת סגנון כתיבה מסוים, ונעם היה כותב סיפור באותו סגנון. כך למשל הוא כתב טקסט תיאורי שהפכנו לסרטון, שהעלנו ליוטיוב, ששמו 'נהר האריקה' וזה מעין תיאור של גן עדן, בו נעם כותב על בעלי חיים דימיוניים, צלילים ואורות. וכל זה הוא כתב בגיל 12, אולי אפילו מוקדם יותר. זה סיפור ששואב אותך לעולם של פנטזיה".
מלבד כישרון הכתיבה מספרים הוריו כי נעם ניחן גם בנפש בוגרת במיוחד. עדות לכך ניתן למצוא בדרשה שכתב בעצמו לבר המצווה שלו. "אצטט לך קטע מהדרשה: 'רק מי שלוקח אחריות ייחשב בוגר, ולכן שני המושגים באים יחד. כדי להיחשב בוגר עליך להבין שאתה אחראי לעצמך, ולא תקבל תמיד את מה שאתה רוצה עכשיו ומיד. תפיסת עולם היא מה שמוביל לבגרות, ולכן כאשר אני בתהליך מעבר לעולם הבוגרים, אני מבטיח לעצמי להבין את התמונה הכוללת ולדעת מה הקשיים, היתרונות והחסרונות בכל דבר, ובעזרת הבנה זו לעזור לסובבים אותי, ולעזור להם להעביר את ההבנה הזו הלאה."
נשמע כמו ילד בוגר מגילו.
"לנעם הייתה יכולת לנסח דברים בפשטות, גם אם השפה גבוהה. אם גיל, אחיו הקטן, היה שואל שאלה ואני לא הייתי יודעת מה לענות, הייתי פונה אל נעם והוא היה עונה בקלות. המחנך שלו אמר לנו: 'בכיתת מחוננים כולם חכמים וכל אחד מביע את עצמו, אבל כשנעם היה מרים את היד אני יודע שיש לו משהו שייחדש, משהו שעוד לא אמרו'. נעם גם תמיד קרא במהלך השיעורים, וכשהוא ראה שהמורה יכול להעשיר אותו הוא היה מניח את הספר ומקשיב. המורים אמרו כשכשנעם היה מניח את הספר על השולחן זה היה עבורם כמו אות כבוד. המורות אמרו עליו שהוא מעשיר את הכיתה וגם אותן".
"המורה, מתי נלמד את אסימוב?"
אל כישרון הכתיבה של נעם התלוותה, באופן טבעי, גם אהבה לקריאה, במיוחד לספרי פנטזיה ומדע בדיוני. "נעם קרא המון. הוא התייחס לסופרים כמו אל חברים, וכל הזמן שאל את המורה לספרות 'מתי נלמד את אסימוב?'. המורה מאוד אהבה אותו וסיפרה בדיעבד שלמרות שהיא הייתה אמורה ללמד את אסימוב בשלב מאוחר יותר, היא הסכימה, אחרי הרבה בקשות, לשנות את הסילבוס. בהתחלה היא סיפרה על הסופר ואז נעם ביקש לספר בעצמו. המורה סיפרה לנו שהוא דיבר על אסימוב כאילו היה החבר הכי קרוב שלו. זה היה מהמם בעינייה. בכלל, לנעם תמיד היה מה להוסיף. הוא אפילו תיקן את המורה לפיזיקה, מורה שלא השתמש בספרים כי 'הם לא מספיק טובים".
מה הוא חלם להיות כשיגדל?
"היו הרבה שיחות איתו על הדרך. הוא רצה להיות מדען ושאל מהן האוניברסיטאות הכי טובות בעולם. הוא כבר חשב על הכל. הוא רצה לחקור בתחום הכימיה, שהעסיקה לו את הראש מכל הכיוונים. לא רק מה שלמדו בבית הספר, אלא אפילו בישול מולקולרי. הוא תמיד נשאר אחרי בית הספר, בישל וצייר וקרא ולמד".
מרכיב משמעותי נוסף באישיותו של הנער הצעיר היה רגישות אמיתית לזולת. "מעבר ליכולת הכתיבה המופלאה, נעם היה מאוד רגיש לזולת והצליח לראות את הקשיים של אנשים אחרים. הוא ראה למשל שגם בכיתת מחוננים תלמידים צוחקים על מי ששונה מהאחרים. זה הטריף אותו וגרם לכתוב להם מכתב, בו כתב: 'אני לא מאמין שהיו מתייחסים אליכם ככה. ואתם, שיש לכם את ההזדמנות להתייחס אחרת לחברים שלכם לכיתה, בכל זאת עושים את זה'. היה לו קשה לקבל את ההתנהגות הזו".
מה את יכולה לספר על הספר שהוצאתם כעת לאור.
"הספר "הדרך הנכונה" מתאים מאד לאנשים שנמצאים בצומת בחייהם. זהו סיפור מסע גדוש חכמת חיים, ותובנות שיכולות לסייע לאנשים שנמצאים בשלב בו הם צריכים לקבל החלטה או מחפשים את הייעוד שלהם בחיים. הספר הגיע אל האחראית על כל בתי הספר היסודיים במודיעין, שיחד עם מנהלת בית הספר חוט השני הבינו שיש בספר משהו שחשוב להכיר למנהלים נוספים, והזמינו אותי ליום היערכות שבו כל מנהל בית ספר בעיר קיבל עותק של הספר. יחד עבדנו עם כיתות ו' לקראת המעבר לחטיבת הביניים, ובעזרת הספר הצלחנו לייצר תכנית לימודית שמתאימה לכל השנה וממש מאפשרת לילדים לבחון את עצמם: את החזקות והחולשות שלהם, את מה שהם רוצים מעצמם, את הדברים שהם רוצים לשנות עכשיו, את הדברים שהם רוצים לעשות והם לא עשו בעבר. זו התבוננות פנימה והחוצה. מאז אני מקבלת עוד ועוד הזמנות ממנהלים שרוצים לרכוש את הספר כדי לעבוד עם הילדים. יש בספר גם יומן אישי ומקום לכתיבה חופשית. נתנו לילדים לכתוב אחד לשני אמירות מחזקות, והם קיבלו את הספר עם המילים הטובות. זה ספר שאפשר לקחת איתך לאורך השנים, זה לא רק ספר לילדים, אלא ספר לכל אדם שנמצא בצומת. לי הספר מזכיר את "הנסיך הקטן". זה ספר שאפשר לחזור ולקרוא לאחר זמן ולהתבונן פנימה. אנחנו מתפעלים ממה שקורה עם הספר והיינו רוצים שהוא יסייע לאנשים שרוצים לעשות שינוי בחיים. זה מתאים למשל למאמנים ולאנשים שעוברים שינויים בקריירה. הספר מאפשר לאנשים להתחבר להרבה נקודות ומעלה הרבה שאלות, כמו למשל 'מה אני רוצה?', 'מה רציתי ולא השגתי?', 'לאן אני הולך?'. הוא עוזר לאדם להסתכל על עצמו ועל הייעוד שלו, אבל גם לא לפספס דברים בדרך ולהישאר עם ראש פתוח. לפעמים אנחנו מכוונים ליעד מסוים אבל מגלים משהו אחר בדרך, ודווקא הדבר הזה הופך להיות הייעוד שלנו".
יש כוונה לפרסם גם סיפורים אחרים שכתב?
"אנחנו עובדים על הסיפורים. אחד מהסיפורים האחרים כבר הוכן להדפסה וניתן לכמה גננות, עם ניתוח מבחינת ערכים ותובנות ומה ניתן לעשות עם זה. יש גננת במודיעין שפיתחה שפה שכולה מתנהלת סביב הספר. יש גם סיפור אחד לא גמור ותהינו מה לעשות איתו, עוד לא הגענו לטפל בזה. אנחנו רוצים להוציא את כל הסיפורים שהוא כתב, אבל חשוב לנו שהם לא יהיו עוד סיפורים שיישבו על המדף, אלא שהם יאפשרו לאנשים לקבל תובנות וישאירו חותם מנעם".
