אמנם זכייה בטור דה פראנס היא עדיין בגדר חלום רחוק, אבל רוכב האופניים איתמר אינהורן ממודיעין עלה לאחרונה פעמיים על הפודיום בסבב התחרויות היוקרתי WORLD TOUR
(צילום: באדיבות ישראל סטארט אפ ניישן)
בויקיפדיה קוראים לו איתמר איינהורן. בכל הכתבות עליו – בספורט 5, ב-YNET, ב-ONE ובישראל היום – קוראים לו איתמר איינהורן. מדובר כמובן בטעות, לא קוראים לו איתמר איינהורן. קוראים לו איתמר אינהורן. מצד שני, אל תקראו לו עד שהוא מנצח בשלב השאנז אליזה בטור דה פראנס.
"לפני שנתיים זה היה חלום רחוק, עכשיו הוא קצת יותר קרוב". הילד שחרש את יער בן שמן עם מועדון 500 וואט המקומי, מתחרה היום ב"יזראל סטארט אפ ניישן", בסבב הוורלד טור, היוקרתי ביותר בענף. ספק אם אפילו המורים שלו בעירוני ב', ששיחררו אותו משיעור אחד או שניים כדי שיגיע לתחרות בראש שקט, חשבו שהוא ירכב יום אחד לצד אנדרה גרייפל הגרמני, מגדולי הרוכבים בעולם, ויציב לעצמו מטרה להיכנס לנעליו.
"שיחקתי טניס, אבל לא אהבתי את המגרש, את הגבולות שלו. משך אותי החופש, לרכב ולהגיע לכל מקום. המהירות, העובדה שאני אחראי לה, אני הכוח, אני הדלק. חוץ מזה, הייתי ילד שמנמן ורציתי לרזות".
למה יש תאונות בתחרויות? אי אפשר לצפצף בצפצפה הזאת של האופניים שעושה גלינג גלינג?
"אין לנו צפצפה ואין לנו צופר, האופניים צריכות להיות הכי קלות שאפשר".
בגיל 22 עשה איתמר אינהורן היסטוריה – הישראלי הראשון לסיים באחד משלושת המקומות הראשונים בקטע במרוץ אופניים מקצועני. זה קרה בקולומביה, 2500 מטר מעל פני הים, במקום שבו אנשים מן השורה יאבדו את הכרתם עקב מחסור בחמצן, אם יעלו במדרגות נעות. למרבה הצער, המארגנים לא התארגנו על פודיום למקום שלישי, אבל הרוכב ממודיעין למד את הלקח. ליתר ביטחון, מוטב לקחת מקום ראשון. כך, לפני כשבוע הוא התייצב לתחרות בת ארבעה ימים בפולין, וכמתאבן הוא גמא 173 ק"מ, מניסקו עד סאדיסזוב מלופולסקי, ב-4:02.37, כדי ללבוש על עצמו את החולצה הצהובה ולרשום היסטוריה שנייה – הישראלי הראשון לחגוג ראש פודיום בתחרות בינלאומית. בתחרות כולה, אגב, הוא סיים במקום השלישי הכללי.
"חברי הקבוצה עשו עבודה מצוינת מההתחלה ועד הסוף. היינו על זה ולא יכולתי לפשל בספרינט. המשמעות של הניצחון היא קודם כל קבוצתית. מבחינתי זה ציון דרך קטן. אני יודע שאני עובד קשה ובדרך הנכונה. עם סבלנות ועבודה קשה אפשר להגיע לתוצאות. אני מאמין שזו רק ההתחלה".
קולומביה או פולין?
"התחרות בקולומביה הייתה ברמה יותר גבוהה. התרגשתי אז הרבה יותר, זאת הייתה הפעם הראשונה שעשיתי פודיום ברמה הזאת וזאת הייתה הפתעה יחסית. עכשיו כבר ציפיתי לזה, לנצח הייתה המטרה שלי. הרבה זמן לא ניצחתי תחרות באירופה, מאז 2018, ואז זה היה מרוץ כביכול חובבני בספרד. אבל הסיפוק הכי גדול שלי כספורטאי הוא להציב מטרות ולעמוד בהן".
טור דה פרנס נערך במקביל, אבל אתה בכלל בפולין.
"אנחנו ארבעה רוכבים ישראלים בקבוצה, מתוך שלושים רוכבים, רובם מחו"ל. גיא נתיב רוכב נהדר והוא עושה היסטוריה שם. אני עוד צעיר, אין לי את הניסיון, ויש לי דרך לעבור. מה גם שהטור דה פרנס השנה כולל הרבה עליות וסיומות קשות, ומעט ספרינט. פחות היה לי מה לחפש שם".
זכייה בקטע בטור דה פראנס זה מציאותי?
"הדרך לשם עוד ארוכה, אבל אני מאמין שזה אפשרי. המטרה קודם כל היא לנצח באחת התחרויות הקרובות של הוורלד טור, או באחד מהשלבים שלה. יש לי מה לחדד מבחינה טכנית, אבל ההישגים האחרונים שלי הוכיחו לי שעם קצת מזל ויום טוב, זה לא דמיוני".
טוקיו 2021?
"אין לנו, כישראל, מספיק נקודות במהלך השנה כדי לשלוח רוכב לטוקיו. המטרה שלי היא ארוכת טווח, בכיוון פריז 2024. גם תוואי השטח יותר מתאימים לי שם".
בן אינהורן, האח של, דחף אותו להניח את המחבט ולעלות על האופניים. לא מכבר הוא לקח על עצמו את 500 וואט כמו לסגור מעגל, בזמן שבן טיפוחיו מטייל בעולם על חוזה מקצועני. פולין, לפני זה קולומביה, עוד פחות משבוע סלובקיה. הנופים משגעים, הרים מושלגים, ירוק שנמתח עד האופק, פה כבשה, שם המון דובר ספרדית שמקשה על הראות. הצלילים מתחלפים, השפות מתנגנות והאיש שעשה שלוש שנים בעוקץ במחנה אדם, על תקן ספורטאי מצטיין, יצא לטיול אחרי צבא ועדיין לא שב ממנו.
"דווקא לא החלפתי דרכון אחד עדיין. רוב המדינות שהייתי בהן, הן בתוך אירופה. יש לי הרבה חתימות, כן, אני מטייל בעולם, אני רוכב במקומות מדהימים. לא מתרגלים לזה, אף נוף לא דומה לאחר, אבל לא הכל דבש. להיות רחוק כל כך, זמן רב כל כך, מהבית, מהמשפחה, מהחברה, זה לא פשוט. לרוב אני נעדר בין שבועיים לשלושה. עכשיו, גם בגלל הקורונה, ייצא שאני לא אהיה בארץ שלושה חודשים".
רוכב אחד פגע במעקה ונפל מגשר, רוכב אחר נתקע במחסום ונפצע קשה. זה לא מפחיד?
" יש לי חבר שנכנס מאחורה באוטו. אנחנו נוסעים שמונים קמ"ש, ברור שהמהירות משחקת תפקיד. זאת לא מכונית עם חגורה וכרית אוויר, וברור שזה מסוכן. ההגנה שלנו מינימלית, כל מכה הופכת למכה פי כמה וכמה יותר משמעותית. צריך לגלות אחריות. למזלי עד היום לא סבלתי מפציעה רצינית. אני מנסה להיות מרוכז ולשמור על עצמי".
יש תחרות בין האחים?
"אף פעם לא התחריתי על אותו מקום עם אח שלי. גם כשהוא רכב בצורה תחרותית, הוא היה תומך בי. עכשיו, כשהוא הפסיק את הצד המקצועני בספורט, הוא מאד רוצה לעזור לי ולתת לי כל מה שהוא יכול כדי שאצליח לעלות ברמה".
