השלטון ונבחריו לימדו אותנו בעשור האחרון במיוחד לא להאמין לאף מילה שיוצאת להם מהפה

בעוד יממה יסגרו הרשימות לבחירות הקרובות לכנסת. שוב בחירות. הפכנו להיות דומים לאיטליה בקצב מערכות הבחירות שלנו רק בלי פסטה או פיצה ראויים.

הנחמה היחידה בבחירות הבאות עלינו באמצע ספטמבר היא שבפעם הזאת יתמודדו רק כמחצית מ-47 הרשימות שהיו בבחירות הקודמות שהיו כאן לא מזמן. כל השאר נראה אותו דבר. פחות או יותר אותם גושים והכי חשוב נראה לי שבסקר שמעולם לא נערך הרוב המכריע של הציבור לא מאמין לאף אחת מהמפלגות ולאף אחד מהמתמודדים.

בכלל, השלטון ונבחריו לימדו אותנו בעשור האחרון במיוחד לא להאמין לאף מילה שיוצאת להם מהפה. הנגזרת מכך היא שאנחנו לא מאמינים לאף אחד בכל תחום מחיינו ואת המורשת המפוקפקת הזאת אנחנו מורישים כמעט מבלי להרגיש לצאצאינו. אנחנו מזהירים אותם השכם והערב מרמאים, נוכלים, ערסים וקומבינטורים המכלים כל חלקה טובה וכאשר אנחנו מוצאים צדיק אחד בסדום אז עושים עליו תוכנית טלוויזיה והא מקבל מדליה. לא ירחק היום שמוסכניק הגון ידליק משואה ביום העצמאות כתופעה יוצאת דופן.

מדהים כיצד בעידן שבו מערכות מרכזיות בחיינו על סף קריסה והמרחב הציבורי הפך למסוכן ואלים יותר מאשר לצעוד רגלית ממעבר ארז לתוך רצועת עזה, עוסקים כלי התקשורת והמדיה שלנו ברוב זמן השידור שיש להם בפוליטיקה המקומית. מי חבר למי? ומה הבטיחה מפלגה גדולה אחת לזולתה הקטנה רק כדי לקושש עוד מנדטים בדרך לשלטון. כולם רואים רק שלטון ושררה מול העיניים בעוד שהאזרחים מתמודדים ונאבקים על מיטה פנויה בבית חולים, רצח בחניון בגלל ריב על מקום חניה ודקירה על רקע להט"בי.

מבחינתם של רוב המועמדים במפלגות השונות מדובר בסופו של יום ב"סידור עבודה". פשוט פרנסה. לרובם אין משלח יד מוגדר וספק אם יוכלו למצוא פרנסה בשפע כפי שמבטיחה להם הכנסת. האידיאולוגיה פשטה את הרגל והעקרונות נסמכים על כרעי תרנגולת. כל אחד לנפשו ולמסכת האינטרסים האישיים שלו.

ומה על האזרחים?

את מי זה מעניין ושיסתדרו בכוחות עצמם. הם הרי ילדים גדולים המוקנית שלהם זכות הבחירה.