אל בניין המגורים הסטנדרטי ברחוב עמק החולה במודיעין הצטרפו בספטמבר האחרון דיירים מסוג מעט שונה, שמנסים ללמוד לנהל חיי שגרה כמו כולם.
מדובר על חמישה דיירים בעלי מוגבלות שכלית, בני 20-30, המתגוררים בדירה שמפעילה קהילת יזמ"ה המודיעינית, הקהילה הרפורמית, מתוך תפיסה השואפת לשלב את בעלי המוגבלויות והצרכים המיוחדים בתוך הקהילה, כאשר על פי התכנון זוהי רק הסנונית הראשונה ובעתיד ייפתחו בעיר שתי דירות דומות נוספות.
להיות חלק מהקהילה
מי שמנהל את הדירה הוא יובל ניומן, איש קהילת יזמ"ה, שסיפר השבוע למודיעין NEWS על הפרויקט הייחודי: "מדובר על בית לחבר'ה צעירים עם מוגבלות שכלית/קוגנטיבית, שלא יכולים להיות עצמאיים לגמרי. זה נקרא 'בית לחיים'. החבר'ה הצעירים האלה הגיעו לגיל עשרים פלוס ורוצים לחיות מחוץ לבית. הם צריכים לגור איפשהו. אם פעם היה מוסדות למיניהם עם עשרות אנשים בסגנון פנימייה או הוסטל, היום הגישה היא אחרת. קוראים לזה 'דיור בקהילה'. שוכרים דירה בעיר, עם שכנים רגילים, כמו כל אחד אחר, קמים בבוקר ויוצאים לתעסוקה. אחר הצהריים יש אם בית שמקבלת אותם עם ארוחת צהריים, הם יוצאים לחוגים, מנקים את הבית. כמו דירת שותפים רגילה".
ניומן מציין שיש דירות דומות בעיר של גופים אחרים, כמו ניצן או שקל, אך לדירה שלהם יש את הערך המוסף של קהילת יזמ"ה. "קהילת יזמ"ה היא קהילה מתוך העיר, בה מאמינים בקהילה מגוונת ורוצים אנשים מכל מיני סוגים. החבר'ה מהדירה הם חלק מהקהילה והדבר היפה הזה קורה בפועל. כל שבת שנייה הם נשארים בדירה. בשבת האחרונה נסענו איתם לשיט עם עמותת אתגרים בתל אביב, בשבת אחרת יצאנו לבאולינג עם תנועת הנוער של הקהילה הרפורמית. בהרבה שבתות הם מבקרים משפחות מהקהילה. הרבה מהפעילות שהם עושים היא עם אנשים בלי מוגבלות מתוך הקהילה. זה די ייחודי. בדירות אחרות כמעט ולא רואים את זה. הרעיון של משרד הרווחה של דיור בקהילה מקבל אצלנו משמעות חזקה ואמיתית של להיות חלק מקהילה מגוונת עם כל מיני אנשים, לאו דווקא עם מוגבלות. זאת חוויה משמעותית מאוד".
בדירה מתגוררים כאמור חמישה דיירים צעירים בגילאי 20-30, חלקם תושבי מודיעין וחלקם באים מחוץ לעיר. "התנועה הרפורמית מציינת פעם בשנה שבוע שבו מדברים על מוגבלות", מספר ניומן, "עשינו קבלת שבת בקהילה והחבר'ה מהדירה החליטו לשיר את השיר 'שווים' של עילאי בוטנר. הם למדו אותו בשפת הסימנים ולימדו את הקהל לשיר את הפזמון. זאת הייתה ממש חוויה מעצימה. הנה אנחנו שווים ויכולים לתת לכם. לא צריכים חסד, רק רוצים שיתנו לנו את ההזדמנות השווה להיות חלק".
כאמור, התכנית של קהילת יזמ"ה היא לפתוח שתי דירות דומות נוספות בעיר, שמתוכן דירה אחת תהיה ייעודית לבנות. "המטרה היא שיהיו שלוש דירות בעיר לקהילת יזמ"ה", אומר ניומן, "כחלק מהתכנית הכללית של הקהילה הרפורמית בארץ. יש דירות כאלה בירושלים וברעננה, מתוך תפיסה רחבה של תיקון עולם ושאיפה לחברת מופת. לראות איך אנשים עם מוגבלות יכולים לחיות בקהילות עירוניות ולהיות חלק מקהילה מגוונת ומעורבת".
עוד מספר ניומן כי לאחרונה הזדמנה לדיירים הצעירים פגישה מיוחדת במינה. "בסוכות אירחנו בסוכה את חבר הכנסת גלעד קריב. תוך כדי אחד מחברי הדירה אמר שהוא רוצה להיפגש עם נשיא המדינה. אז חבר הכנסת ישב עם הטלפון והתכתב עם הנשיא הרצוג, שהזמין אותם להתארח בבית הנשיא בירושלים. ובאמת, אחרי כמה זמן הגענו להתארח בבית הנשיא. הם מאוד התרגשו, זאת הייתה חוויה מאוד מעצימה עבורם".
הרעיון העומד מאחורי הבית הוא שמדובר בבית לכל החיים. "זה המקום שהם יגורו בו", מסביר ניומן, "הם חיים שם מבחינתנו לכל החיים שלהם. דיירי הבית לא משלמים שום דבר, הכל במימון מדינת ישראל. התנועה הרפורמית ניגשה למכרז וזכתה, ואמורה להפעיל את הכל מא' עד ת', והיא מקבלת על זה תקציב ממשרד הרווחה. אנחנו שוכרים את הדירה, משלמים שכר דירה, קונים אוכל, קנינו רהיטים בהשתתפות ביטוח לאומי. כל התפעול השוטף של הבתים הוא באחריותנו. השאיפה שלנו היא שלכל דייר יהיה חדר משלו. כרגע יש להם ארבעה חדרים. אני מקווה שהבית הבא יהיה יותר גדול כדי שלכל אחד יהיה חדר משלו".
איך קיבלו השכנים בבניין את הדיירים החדשים?
"השכנים קיבלו אותנו מקסים. בחנוכה עשינו הדלקת נרות משותפת עם כל השכנים בלובי והיה מקסים. כולם הכירו את כולם והיה נורא טבעי ונורא נכון ופשוט. בעיר מודיעין המודל הזה עובד מצוין, יש קבלה מאוד יפה. אני לא מכיר התנגדות. כמו שצריך להיות".
יש לנו בית
הגענו השבוע לדירה כדי לפגוש את הדיירים: חן, אורן, אביב, גלעד וטל. הם קיבלו את פנינו בחביבות, ועם כוס תה חם, כאשר גם הדירה עצמה חמימה ונותנת תחושה ביתית. אם הבית, תמי אלקון לורברבוים, משמשת כדמות הבוגרת והאחראית ונראה שהבית מתנהל על מי מנוחות. בבית יש סלון נעים וארבעה חדרי שינה מעוצבים, ואפשר בקלות לשכוח שלא מדובר בעוד דירת שותפים צעירים סטנדרטית. החבר'ה היו נרגשים לקראת ביקורנו, וגם לקראת קריאת המגילה בקהילת יזמ"ה אליה היו אמורים לצאת בתוך זמן קצר, אבל הקדישו לנו זמן לספר על החיים בדירה.
הראשון לספר על עצמו הוא חן, בן 31, שנזכר בהתרגשות במפגש עם הנשיא הרצוג. "נסענו לבית הנשיא והיה מרגש. היינו גם בשייט בשבת לפני שבועיים. כיף לי בדירה מאוד. יש הרבה פעילויות ויש תמיד צחוקים. אתמול עשינו משלוחי מנות לכל השכנים. אני עובד בבית הספר פסיפס, אני עוזר למורות בכל מה שצריך. אתמול הייתה מסיבת פורים בבית הספר והיה מאוד כיף".
אורן, בן 33, מספר בגאווה על היותו ספורטאי. "אני ספורטאי, אני שחיין בספיישל אולימפיקס (ארגון בינלאומי שמקדם את העיסוק בספורט של אוכלוסיות אנשים עם לקויות. ר"ב.). אני מתאמן הרבה שנים ובקרוב אטוס לתחרות בינלאומית במלטה. זכיתי פעם באליפות אירופה. אני גם מנהל אורח חיים בריא, כי בריאות זה לפני הכל. עוד מעט גם אטוס לקנדה, כי עומדת להיוולד לי שם עוד אחיינית. עכשיו יהיו לי ארבעה אחיינים. אני דוד טוב בשבילם. האחיין הראשון שלי גם שוחה, ואני מאוד אשמח ללמד אותו שחייה".
טל, בן 25, מצטרף לראיון אחרי שחזר מאימון כדורגל. טל הצטרף לדירה רק השבוע, אולם הוא כבר מתלהב. "גם אני דוד, למיקה ולאדם. אני הגעתי לדירה ביום רביעי, ממש עכשיו, ואני עובד בחווה בכפר שמואל ורוכב גם. יש לי גם חברה. יש לי חוג תיאטרון בימי שני ויש לי חוג כדורגל. אנחנו מתאמנים כל יום ראשון בקריית אונו, וביום שישי יש לי טורניר בכפר סבא. כיף לי ממש בדירה. לפני זה גרתי במודיעין עם ההורים, ועברתי לכאן כי צריך לתת להורים מנוחה".
הדייר הרביעי, גלעד, היסס מעט להתראיין, אך בסופו של דבר התרצה והסכים לשתף: "אני בן 21, נולדתי בתל אביב ומשם נדדתי מבית לבית בכל עיר ועיר. גרתי בהרבה ערים בישראל – רחובות, בת חפר – ובסוף הגעתי למודיעין. אני מאוד מאוד אוהב חגים ואוהב לחגוג עם המשפחה שלי. עכשיו אני בשנה האחרונה שלי בבית הספר. אני מאוד אוהב את בית הספר. אני אוהב לשחות יותר בבריכה מאשר בים, כי אני מפחד שיעקצו אותי מדוזות. כיף לי כאן. אני מאוד מאוד אוהב את הפעילויות של יובל ושל יזמ"ה. עשינו הרבה פעילויות כיפיות בימי שבת. השנה כל חג הפסח נהיה בבית, כי זה חג משפחתי. כולם זקוקים להיות עם המשפחות שלהם".
אביב, בן 24 עוד רגע, הביישן והשקט שבחבורה, מספר: "אני מלפיד, שזה קרוב למודיעין. מאוד כיף לי בדירה, אני מאוד אוהב את החיים כאן. ביום-יום אני עובד ביד שרה, אורז ציוד של מבוגרים או ילדים. אני אוהב את העבודה וגם יש לי תחביב – צילום".
יובל: "אביב צילם תמונה של קוצים שהנשיא קיבל כמתנה בביקור שלנו אצלו עם ברכה שהוספנו. אביב גם מתנדב כצלם בבית ספר פסיפס, הוא מצלם באירועים שלהם".
רגע לפני הפרידה אנו שואלים את הדיירים על החיים שקדמו לדירה, ומבינים מתשובותיהם עד כמה חשוב הפרויקט הזה. "אני הייתי במסגרת שקראו לה 'מגשימים חלום – מתגייסים לצה"ל', לאנשים עם צרכים מיוחדים", מספר חן. "היה לי חוגר, שירתתי בבסיס פיקוד עורף, לבשתי מדים. הייתי בצבא שלוש שנים, כמו חייל לכל דבר. ההורים שלי נפטרו ויש לי שתי אחיות, אחת מהן גרה בנתניה".
אורן: "עזבתי את ההורים שלי לפני עשר שנים. גרתי במסגרת דיור של ניצן בכפר סבא, ושם הייתי ממש בודד. אחר כך הייתי עוד פעם בניצן, בסניף אחר, במודיעין, למשך כמה שנים. אני בעל ניסיון, הרבה שנים מחוץ לבית. בסוף באתי לכאן. כאן אני לא מרגיש בודד, כי יש פה חבר'ה ממש טובים והם דואגים לאחר, לא כמו שהיה לי במקומות הקודמים. הכי טוב לי להיות פה".
אם הבית, תמי אלקון לורברבוים, תושבת העיר, היא בכלל אמנית במקצועה שעשתה הסבה מקצועית. "הייתי אמנית 22 שנה", היא מספרת, "אמנית מאוד פעילה. אני עדיין אמנית פעילה, אבל בעקבות תהליך שעברתי החיים הפרטיים שלי חיפשתי עבודה אחרת. בגלל שהייתי פעם נערה בתל"ם נוער (ארגון הנוער של התנועה הרפורמית. ר"ב), כשראיתי את המודעה שמחפשים אם בית בדירה של יזמ"ה זה הדליק אותי. זה מחבר אותי למקומות מעניינים. נורא כיף לי בדירה הזאת. אני נמצאת פה 4-6 ימים בשבוע, בחלק העיקרי של היום, כשהם חוזרים מהמסגרות. אני מקבלת אותם, מדברת איתם, אני נמצאת בקשר עם מקומות העבודה שלהם, מכוונת אותם לחוגים ולפעילויות שלהם. אנחנו גם עושים ביחד את הניקיון הדירתי, את הכביסות. אני מפנקת ודואגת כמו שאימא בכל בית דואגת, אבל גם עובדת על זה שאנחנו מחנכים לעצמאות, שזאת דירת שותפים. כולם שווים. יש לוח תורנויות וכולם צריכים לעמוד במטלות שלהם. זה חלק ממה שעושים בדירה כזאת, וזה מאוד נחמד והם משתפים פעולה. אפילו טל, שלא רגיל לזה מהבית שלו, משתף פעולה".
