בימים כתיקונם אנחנו עם לא ממושמע וזאת בלשון המעטה. האם כאשר מדובר בחיים או מוות נצדיע ונמלא אחר ההוראות?

הקורונה כאן כדי להישאר לפחות במהלך השבועות הקרובים. הבריאות היא כמובן בראש סדר העדיפויות כי סוף סוף כולנו מסכימים ש"העיקר הבריאות". שפר עלינו מזלנו שאנחנו מדינה קטנה וסגורה מכל עבריה. נמל התעופה בן גוריון הוא שער הכניסה הבלעדי והיחידי לתוך המדינה ותודה לאל שזה המצב.

השאלה הגדולה היא עד כמה אנחנו ממושמעים והאם יש מי מבין חולי הקורונה או אלה הצריכים להיות בבידוד המסתובבים בינינו ומאיימים על התפרצות המחלה באופן שיהיה בלתי אפשרי לעצור אותה.

בימים כתיקונם אנחנו עם לא ממושמע וזאת בלשון המעטה. האם כאשר מדובר בחיים או מוות נצדיע ונמלא אחר ההוראות? כולנו רוצים לקוות שכך יהיה. מספר החולים מטפס והסיפורים על מחדלים של התרופפות המשמעת גם של בתי החולים והצוותים הרפואיים מתגברים ברשתות החברתיות.

לא יהיה פשוט להדביר את הנגיף במציאות שבה אין לנו משמעת, אין לנו ממשלה, אין לנו מספיק מיטות טיפול נמרץ ואין לנו סבלנות להיות בבידוד אישי ובוודאי חלילה ארצי אם חלילה יתפרץ הנגיף לכל עבר.

לקורונה כבר יש השפעות כלכליות דרמטיות. כלכלה זה לא רק תעופה ותיירות. כלכלה זה משק שלם שאולי לא נמצא בקריסה אבל בטוח גולש שלא לומר כבר נמצא בתוך מיתון. כל העסקים הקטנים ויש מאות אלפים כאלה כבר מרגישים על בשרם ובכיסם את השפעות הקורונה. הם לא צריכים לחכות שמשרד האוצר יכריז על כך או הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תפרסם נתונים רשמיים וגרפים ודיאגרמות. המיתון כבר כאן והוא כדי להישאר לפחות עד סוף 2020.

לא יעזרו הבכי והנהי של כל מיני מגזרים במשק וקבוצות אינטרס. לצערי כמעט כל אחד יצטרך לדאוג לעצמו ולמשק הבית שלו. הממשלה שכרגע היא וירטואלית תהיה עסוקה קודם כל בלהקים את עצמה ואחר כך בסדר עדיפות שבראשו יהיה הצלת חיים. פשוטו כמשמעו.

זה דורש מאיתנו לשנס מותניים, לכלכל את צעדנו הכלכליים ולמקסם את המאמץ שאנחנו עושים במקום העבודה שלנו כדי לשמור עליו ועל החברות שבהם אנחנו עובדים.

זו שעתה האמיתית של מדינה ושל אזרחיה.