בשעה תשע בערב של יום חמישי נרשם לעמרי אסל בן ה-25 דו"ח תנועה שהוא סירב לקבל • לאחר שעזב את המקום הוא נעלם למשפחתו וחבריו • כוחות גדולים חיפשו אותו כל הלילה, עד שנמצא בבוקר יום שישי ללא רוח חיים ביער בן שמן • נסיבות המקרה נחקרות
ביום שישי שעבר הובא לקבורה בבית העלמין המקומי עמרי אסל, שנמצא ללא רוח חיים באותו בוקר ביער בן שמן. אסל היה בן 25 במותו. הוא גדל במודיעין ולמד בתיכון עירוני ב'. לאחר שהשתחרר מצה"ל עבד בשדה התעופה בנתב"ג. הוא הותיר אחריו הורים ושני אחים. המשטרה חוקרת את נסיבות האירוע.
למותו של אסל קדמה שרשרת אירועים שאותה חוקרת כעת המשטרה. היא החלה בכך שמתנדבי המשטרה רשמו לו דו"ח תנועה בסביבות תשע ערב של יום חמישי. ככל הידוע הוא לא הסכים לקבל את הדו"ח ועזב את המקום. זמן קצר לאחר מכן החלה המשטרה לחפש אותו, לאחר שעלה חשש כי הוא עלול לפגוע בעצמו. לפי המשטרה החיפושים נמשכו במהלך כל הלילה, תוך שימוש באמצעים שונים.
הכוחות שחיפשו אחריו העלו חרס בידם. ביום שישי דיווח רוכב אופניים ביער בן שמן על גופה שמצא וכוחות המשטרה ומד"א מיהרו למקום. הם זיהו אותו במהירות ונאלצו למסור את בשורת האיוב למשפחתו.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "המנוח עוכב על ידי מתנדבי משטרה לצורך רישום דו"ח בגין עבירת תנועה שביצע, אך בתגובה הוא החליט לעזוב את המקום מבלי לקבל לידיו את הדו"ח. כוחות משטרה חיפשו אחר המנוח, תוך שימוש באמצעים טכנולוגים מתקדמים, פעולות חקירה, גביית עדויות, סריקות וחיפושים, תוך השקעת מאמץ רב לאיתורו, ולא חדלו עד לזמן מציאתו על ידי אזרחים בנסיבות טרגיות. מפאת צנעת הפרט לא נוכל להוסיף פרטים מעבר לכך".
ההודעה על מותו, שעות ספורות לפני הלוויה, היכתה בהלם את חבריו הרבים של אסל. דף הפייסבוק שלו הפך לעמוד הנצחה. כך כתב אחיו הצעיר: "אח שלי האהוב והיקר אני רושם עם דמעות בעיניים ועדיין לא מעכל בכלל שאני צריך לרשום עלייך בעבר. אני אוהב אותך באמת, הכי שבעולם. אתה תמיד תהיה ותמיד היית יקר לי מכול. לפני שלושה חודשיים עשיתי תאונה באופניים והייתי צריך ללכת למיון. אמא ואבא היו בחו"ל ואתה אחי שלי לקחת אותי ואמרת לי 'מה אתה מתרגש משריטה בגבה? כולה שתי תפרים. אתה תעבור דברים יותר קשים בחיים'. כל הטיפולים אתה היית עם חיוך ענק על הפנים והרגעת אותי. לאורך כל הזמן שמונה שעות היית איתי שם ועוד כל כך הרבה פעמיים שעזרת לי והיית איתי שם. הכאב לא נתפס. אני אוהב אותך באמת. תשמור על המשפחה שלנו מלמעלה אני מבקש סליחה אם פגעתי בך ומוסר לך מלא חיבוקים ונשיקות למעלה".
החבר ליאור שמעוני כתב כך: "עמרי אהוב שלי, אני לא מאמין שבמקום להתקשר אלייך לשאול איך היה הסופ"ש – אני תכף הולך לשבעה. איך מתחילים שבוע חדש בלעדיך? איך ממשיכים חיים שלמים בלעדיך? ולחשוב שכל פעם דחינו את הטיול לתאילנד בשנה ואמרת שהשנה נטוס!! אני לא מעכל. מחכה שתתקשר שתגיד שהכל היה סתם, שזה חלום. הדמעות לא מפסיקות והלב פשוט נקרע".
את ההספד העצוב ביותר כתב החבר הטוב נתי תורתי:
"אני לא מאמין שאני כותב עליך בלשון עבר. 'איש מוזר' – זה הכינוי שהדבקתי לך ומאז כולם השתמשו בו. היה בך משהו מוזר, תמיד היית שמח ומאושר אף פעם לא היית עצוב, לא הבנתי מאיפה כל שמחת החיים הזו, איך אין לבנאדם צרות ודאגות. היית צוחק מכל שטות מפגרת ומתגלגל מצחוק. היית שותה איתנו ואז רוקד מצחיק ומוזר. היית הולך ומתחיל עם בחורות אבל תמיד זה היה מצחיק ומוזר כי זה אתה".
על השעות שחלפו עד לדבר היוודע מותו של חברו כתב תורתי כך: "היית בדרך אלי. אמרת לי 'אני בדרך אליך, תשאיר לי את הדלת פתוחה אני אשים בושם, אסדר את השיער ואז נצא לעל האש…'. אחר כך התקשרתי ואמרת לי בקול רועד שעצרו אותך שוטרים על תמרור עצור. אמרתי לך שתחכה לי שם, אני מתלבש ומגיע אליך. התקשרתי מהר לרון, אמרתי לו שידבר איתך ויראה שהכל בסדר שם. הוא חזר אלי אחרי דקה ואמר לי 'נתי – הוא אמר שהוא יברח לשוטרים'. יצאתי מהר מהבית בתקווה שסתם אמרת לו ועוד שניה תירגע, כשאני אגיע אליך. אבל הגעתי ולא היית שם. רצנו למשטרה, ביקשנו שיחפשו אותך. כולם היו על הרגליים מתוחים מתקשרים כל כמה דקות… שולחים ווטסאפים בלי סוף, הודעות רגילות אפילו בפייסבוק… אבל לא ענית. החלטנו שמחכים לבוקר שתדליק את הפלאפון ותענה לנו כמו בפעם שעברה… אבל זה לא קרה. יום שישי 8:00 בבוקר אני שולח הודעה לאבא שלך ושואל אם יש חדש מהשוטרים ואם הכל בסדר. הוא אומר לי 'נתי זה נגמר… השוטרים אצלנו בבית…' אני בחרתי להבין שזה נגמר ומצאו אותך והכל בסדר ויוצאים בערב למסיבה ביחד. אבל לא… מיד אחרי זה הגיע ההודעה: 'הוא כבר לא איתנו'. בהתראה של שעתיים וקצת הרמנו לך הלוויה מכובדת. המון אנשים הגיעו להיפרד ממך ולכבד אותך בפעם האחרונה. בכינו המון. ככה זה שמאבדים מישהו שאוהבים. עומרי 'איש מוזר' – תשמור על כולנו מלמעלה. אתה תחסר לי בכל יום".
