אין לנו את הפריווילגיה שיש לעמים אחרים להיות פחות ערבים זה לזה. אצלנו זאת מהות ולא פרוצדורה
אני מזהה שמשהו רע קורה כאן. ולא הפכתי לקורא בקפה או לבעל קו פתוח עם העולמות העליונים. אני מרגיש את זה באינטראקציות שיש לי עם אזרחים בשר ודם החיים כאן ועכשיו ובינינו.
נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב אבל בהחלט ראיתי את זרעו מבקש לחם. משהו משתנה ולא לטובה ביחסים שבין אדם לאדם. אנחנו פחות נחמדים וגם הערבות ההדדית היא לא מה שחווינו כאן במשברים קודמים וכאלה היו רבים בעשרות השנים האחרונות.
הדיווחים שגם בעולם קורה משהו דומה אינה מנחמת אותי והיא בבחינת צרת רבים היא בהחלט נחמת טיפשים. ההשוואות לארה"ב ואירופה לא עושות לי את זה. לנו אין את הפריווילגיה שיש לעמים אחרים להיות פחות ערבים זה לזה. אצלנו זאת מהות ולא פרוצדורה. בנפשנו הדבר, כי אם לא אנא אנו באים.
התחושה היא שמשהו ברף השפיות הגלובאלי זז אחורה. אין ספק שיותר ויותר אנשים חשים בדידות, דיכאון, חוסר יציבות נפשית וכלכלית ובשורה התחתונה מצב הרוח על הפנים. זה נמשך עוד מעט שנה תמימה, וכול מי שעיניו בראשו יודע שהמציאות המבאסת הזאת הולכת להיות איתנו לפחות עוד שנה תמימה.
על פי ההתנהלות הלאומית הישועה לא תבוא ממקבלי ההחלטות (אלוהים אדירים שרק יחליטו…) אלא אך ורק מחיסון בטוח שעד אשר יפותח ויסופק לכלל האוכלוסייה על פני כדור הארץ יכולות לחלוף מספר שנים. יש כבר מי שמצביעים על שנת 2025 כשנה שבה יחזור העולם לתפקוד שהיה כאן לפני שהעטלף הגיח לאוויר העולם.
מי יכול היה לדמיין שעטלף אחד בודד במחוז נידח בסין יכול לסכן עולם ומלואו ולשנות סדרי בראשית. איך הוא מעז? כמילות השיר של מתי כספי.
העולם טרם השכיל לקלוט ולהפנים את ההשפעה הדרמטית של נגיף הקורונה על אורחות החיים העתידיים שלנו. לא רק שהעולם עומד להשתנות הוא כבר נראה אחרת לחלוטין לרבים מאיתנו. מי תיאר לעצמו שנכד ירוץ לחבק את סבא וסבתא והם יעצרו אותן ויבקשו ממנו להתרחק…
ועדיין נותרה בידינו זכות הבחירה ואין הכוונה לבחירה פוליטית רחמנא ליצלן. לבחור בטוב. לבחור באנושיות. לבחור בחמלה. לבחור ב"אהבת לרעך כמוך", לבחור במה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
עורו אחים עורו, כי זו העת לשילוב ידיים ואהבת חינם.
