אם הייתה לקורונה תרומה כלשהי הרי זאת ההבנה שלנו האזרחים שגופי השלטון שלנו אינם מתפקדים
זה כבר לא צחוק, לא עוד דחקה שהחבר'ה מריצים. מדובר בחיים שלנו. של כולנו. המדינה מתקדמת בצעדי ענק אל תהום ואזרחים חושבים שמדובר במשחק מחשב או בעוד תוכנית ריאליטי, שבסיומה יוכרז המנצח ויהפוך לסלב שמוכר לנו נייר טואלט.
אותי זה לא מצחיק! גם אם אני מגזים בתיאור תמונת מציאות חיינו, אנחנו בכאוס מוחלט ברוב המכריע והחשוב של הנושאים והחומרים שמהם עשויים חיינו. המעקב אחרי מחדלי הממשלה, משרדי הממשלה ושאר המערכות השלטוניות אצלנו יכול לגרום לאדם בריא סחרחורת עד כדי איבוד ההכרה.
אם הייתה לקורונה תרומה כלשהי הרי זאת ההבנה שלנו האזרחים שגופי השלטון שלנו אינם מתפקדים וכי כמעט הכול מתנהל על פי הסיסמא הלאומית: "יהיה בסדר…". הקורונה הציבה בפנינו תמונת מראה המוכיחה בדיוק את ההיפך: הכול לא בסדר!
נהגנו לצחוק בלעג לייקיות הגרמנית ולדיוק השווייצרי אבל איפוא הם והיכן אנחנו? אין ספק שהשתלבנו יפה במזרח התיכון עם מנטליות של לא עונים לטלפונים, הטכנאי לא מגיע למרות שהבטיח וכמובן הצ'ק בדואר… הפכנו את השקרים, התירוצים והקומבינות לברדאק הלאומי שנוצר כאן. ההתנהלות הלאומית המבישה שלנו לא התחילה עם הקורונה אלא עשורים לפני כן. יתכן שעוד בימי הפנקס האדום של מפלגת השלטון ההיא.
הכאוס הלאומי שהשתלט על חיינו חי וקיים במערכת הבריאות, החינוך, הרווחה, התחבורה, המשטרה ובטחון הפנים ובימים אלה בעיקר במשרד האוצר היושב על ברז הכסף של כולנו ועושה בו כרצונו ומשתמש בכסף לצרכים פוליטיים מובהקים. דומה שאין חלקה טובה אחת לרפואה. היכן שנוגעים מגלים חדלון, רשלנות וחוסר אונים.
כיצד יתכן שבמציאות סוריאליסטית שכזו לא קם אף לא אחד מעשרות שרי הממשלה המנופחת שפיו ולבו שווים ואומר: "עד כאן. אינני יכול יותר לעשות שקר בנפשי ולהיות חלק מממשלת בלוף המשחיתה את זמנה וכספנו כדי לשמר את השלטון עם אפס דאגה לאזרחים".
השנה החדשה בפתח ואנא אנו באים? מה נאחל לעצמנו לשנה החדשה? האם יגברו התבונה, השכל הישר והשפיות ויביאו לקיצה של ממשלת סדום ועמורה המכהנת.
