קהילה נשכחת של יהודים בטנזניה, שמוצאה מיהודי תימן, מצאה מקלט בכפרי שבט ה"מסאי" המפורסם • אבל מי שמנהיג אותה הוא דווקא עורך הדין העירוני יהודה כהלני, שהקים בחצרו את בית הכנסת היחיד במדינה האפריקאית • אוסנת עוזרד ממודיעין (מנהלת החטיבה בעירוני ג') הזמינה לכאן את משפחת כהלני, וזו נדהמה מטקס בת המצווה שערכה לבת הקטנה קהילת "אלעד" ומשפחת חמדי מרעות
מה הקשר בין גיבור ישראל לעורך דין מטנזניה? מה עושים יהודים בשבט המסאי המפורסם? ואיך הגיעה ילדה אפריקאית לחגוג את בת המצווה בבית כנסת במודיעין? על כל השאלות משיבה אסנת עוזרד, המנהלת הוותיקה של חטיבת הביניים בתיכון עירוני ג'. איך? בזכות מפגש מקרי שהוציא אותה למסע בין יבשות.
קהילות יהודיות רבות מפוזרות ברחבי העולם, פיזור שהחל כבר לאחר חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל. בעשורים האחרונים מתגלות בפינות הנידחות של העולם עוד ועוד קהילות של אנשים הטוענים כי הם חלק מהעם היהודי. קהילות כאלו ניתן למצוא בבורמה, בהודו, בהרי האנדים וגם באפריקה. כמובן מעבר לקהילה היהודית הגדולה של אתיופיה.
קהילה כזו, גם אם היא אולי קטנה מכדי להיקרא כך בכלל, נמצאת בטנזניה – מדינה שבה רוב התושבים הם נוצרים ומוסלמים. לקהילה הגיעה עוזרד דרך גיסה: "מסתבר שמשרד החוץ הישראלי פועל רבות לפתח קשרים עם מדינות עולם שלישי, ובאחד הקורסים שהוא הרצה לאנשי המדינות האלו ישב בחור עם כיפה שחורה, ציציות בחוץ שמשך את תשומת ליבו. גיסי סיפר לי עליו ומסתבר שהוא הגיע לישראל כאורח של משרד החוץ".
הטנזני עם הכיפה התגלה כיהודה כהלני: עורך דין שסבו עזב את תימן בסוף המאה ה-19. מכאן גם שם המשפחה, שאצל תימנים נקרא ונכתב גם כ"קהלני" (כמו אביגדור המפורסם, אליו עוד נגיע) או "כחלני" (כמו המוזיקאי רביד, הקצת פחות מוכר). יהודה כמו אביו כבר נולד בטנזניה ואף שירת בצבאה כקצין. לדבריו הוא כעת "היהודי שבעצם מחזיק את הקהילה".
בקיץ האחרון נסעה עוזרד לפגוש את כהלני ומשפחתו בעיר ארושה, המוכרת בעיקר כנקודת המוצא לטיולי ספארי. "בעצם התוודעתי כך לקבוצה היהודית שנמצאת שם", היא מספרת. "הם לא שבט כמו במדינות אפריקאיות אחרות. בטנזניה הם מוכרים כ'מיהודים' – היהודים. מדובר על שבעים איש בערך שלא מתגוררים יחד כקהילה. הם מגיעים ליהודה הביתה בימי חג ומועד".
יהודה כהלני, שסבו נטע באפריקה מטעי קפה, בנה בחצר ביתו בית כנסת. שאר אנשי הקהילה מתגוררים – באופן מפתיע – בכפרי שבט ה"מסאי" המפורסם. כהלני: "הם חששו שיכריחו אותם להתאסלם או להתנצר ולכן מתישהו הם ברחו ועברו לחיות בכפרים של המסאי. אלה יהודים תימנים עם שמות כמו זכריה. המסאים מקבלים אותם לתוכם אבל הם לא יתחתנו איתם. זה לא מקובל".
איך נראים החיים שלהם באותם כפרים?
"הם חיים בכפרים עם בתים מבוץ. פגשנו את הילדים שלומדים עם בני השבט באותו בית ספר. פעם בשבוע כהלני עושה להם שיעורי עברית. הוא לא בקי בשפה והוא קורא בסידור שהוא אנגלית ועברית ומתרגם להם לסוואהלית. הם כהי עור, נראים כמו התימנים ילידי הארץ ולאורך השנים הם התחתנו רק בתוך הקבוצה. אותו כהלני הוא בעל חזות כבר אפריקאית לגמרי, משום שאבא שלו נאלץ לנסוע לגונדר ולהתחתן עם יהודייה אתיופית לאחר שרוב היהודים התימנים עלו לישראל".
במה הם עוסקים?
"רובם הם סוחרים, כך שהמעמד הכלכלי שלהם מעט יותר טוב משל המסאי. אבל כשאתה רואה את הילדים עם הגרביים הקרועות זה בדיוק כמו כל הילדים בכפר".
עד כמה הם שומרים על היהדות שלהם?
"הם שומרי כשרות ולא אוכלים אצל המסאי. הם לא אוכלים בשר, ועוף רק כשכהלני מביא מבתי חב"ד בקניה ודרום אפריקה. יש להם רק שוחט אחד והם מקיימים את החגים. בשבתות הם לא מדליקים אש. אני לא יודעת אם הם מדליקים נרות. הפרקטיקה שלהם היא בעצם רק דרך יהודה כהלני. הם מגיעים אליו, פותחים אוהלים אצלו בחצר ועושים את החג. לבושים לבן עם הטליתות בחוץ, כמו יהודי תימן של פעם. יש להם ספר תורה עתיק במיוחד שהם שומרים ושוויו מוערך במאות אלפי דולרים".
איך הם קיבלו אותך?
"כאילו אני המשיח. אני הישראלית הראשונה שהגיעה אליהם. הם יודעים הרבה על ישראל. כהלני ואשתו, שהיא מנהלת קרן פילנתרופית, הם אנשים משכילים. הוא עורך הדין של שמורות הטבע בטנזניה והיא עובדת עם אנשים כפריים שהממשלה הוציאה מאותן שמורות טבע".
לאחר הביקור של עוזרד בטנזניה הגיעה משפחת כהלני לישראל, ממש לכבוד הפסח. יהודה, אשתו ושתי בנותיו נחתו ישר אצל משפחת עוזרד במודיעין, ומשם לטיול מרגש בארץ. עוזרד: "הקמתי לפני חמש שנים ארגון נשים בשם 'החבקוקיות', מקיבוץ מרום גולן ועד לבאר שבע. נשים מכל גווני החברה הישראלית שיוצאות פעם בכמה חודשים ל-24 שעות של מסע יחד. כשסיפרתי להן שהמשפחה מגיעה אלי לארץ פשוט הורם חמ"ל. וזה בא לידי ביטוי במסע שעשינו איתם בארץ, באנשים שפגשנו. תפרנו להם טיול מדהים".
במהלך הטיול הפגישה עוזרד את משפחת כהלני עם אביגדור קהלני. "שאלתי אותו אם הוא זוכר סיפורים מהילדות על מישהו במשפחה שעזב את תימן ועבר לאפריקה, אבל הוא הסביר לי שהוריו הגיעו לישראל כבר בשנת 1925, כך שאין אפילו את מי לשאול בעניין".
מלבד הטיול שארגנו עוזרד וחברותיה התברר כי לביקור בישראל הייתה סיבה נוספת. "גילינו שיהודה רצה לחגוג בת מצווה לבת שלו בישראל. אני חילונית, מאיפה אני מארגנת לו בת מצווה עכשיו? אז חברתי למשפחה ברעות, משפחת חמדי, והוא עשה אצלם שישי שבת. אחר כך בעצם קהילה שלמה ממודיעין, קהילת אלע"ד מבית הכנסת בבוכמן, הרימה את הכפפה ועשתה להם אירוע בת מצווה מרגש ביותר. הורמה מגבית יחד עם החבקוקיות, הגיעו מתנדבים להכין אוכל, לקשט וגם די ג'יי. המשפחה הייתה בהלם. הם לא האמינו למה שקורה סביבם. גם בגלל שהם בכלל לא מכירים את המושג 'בת מצווה' כמו שאנחנו מכירים אותו. הם לא ידעו שזה באולם, עם אוכל, ודרשה וכמה מילים מהילדה. זה היה מרשים ביותר".
והשאלה המתבקשת מתי הם עולים לארץ?
"שאלה מצויינת. זאת אופציה. יש להם שלוש בנות וברור להם שאם הם נשארים בטנזניה אז הם בבעיה גדולה מבחינת השידוך לבנות".
ומה לגבי שאר הקהילה?
"ממש לא. הם לא שם ולא יהיו שם. אני לא חושבת שיש להם שאיפה כזאת. בסופו של דבר הם גם חוששים. הם לא מתגאים ביהדותם או מפגינים אותה יותר מדי בפומבי. כהלני סיפר לי שכשהוא בא לקבל ויזה ודרכונים שואלים אותו מה לו ולישראל. הם אפילו לא מיעוט שם. הוא אמנם הולך בשם יהודה כהלני, אבל אבא שלו בתקופת מלחמת ששת הימים שינה את שמות המשפחה לשמות מקומיים מחשש להתנכלויות".
מהודו ועד כוש
כאמור, ברחבי העולם אותרו במהלך העשורים האחרונים עשרות קהילות יהודיות, או בעלות שורשים יהודיים, גם במקומות הכי פחות צפויים.
כך למשל קהילה קטנה של בעלי חזות אינדיאנית המתגוררים כיום ברמלה, הגיעה לפני מספר שנים לישראל מאיקיטוס שבפרו. מדובר על צאצאי מגורשי ספרד במאה ה-15, שהיגרו לפורטוגל ומשם המשיכו בדרכם אל מרוקו וצפון אפריקה. במהלך המאה ה-18 נהגו חלק מהיהודים לשלוח את בניהם, מיד לאחר בר המצווה, לחפש שווקים חדשים בדרום אמריקה. אותם נערים שהיגרו אל היבשת הרחוקה הגיעו עד לאיקיטוס, התחתנו עם נשים אינדיאניות ויצרו קהילה. אותם בני קהילה מאיקיטוס עשו גיור עם רבנים מארצות הברית ו-450 מהם עלו לרמלה בשנת 2010.
עוד באותה יבשת, הרחק מהרי האנדים ומפרו, התקיימה במהלך המאות האחרונות קהילת סוחרים יהודיים דווקא באמזונס. האנתרופולוגית מלכה שבתאי ממודיעין סיפרה ל"מודיעין News": "מסתבר שרוב היהודים הגיעו לברזיל והתפזרו למקומות נוספים לאורך נהר האמזונס. בהתחלה הם עבדו כסוחרים על הנהר, אחר כך עברו לעסקי הגומי והקהילה יהודית מאוד התעשרה. אחרי התמוטטות עסקי הגומי, הקהילה לקחה החלטה אסטרטגית ושלחה את כל הילדים ללימודי רפואה ומשפטים וכולי. נוצר מצב שיש היום באמזונס 300 אלף צאצאי יהודים באזור הברזילאי, וגם קהילה של 2,500 יהודים שרק כמה מאות מהם עלו לישראל".
הרחק מדרום אמריקה מתקיימות באפריקה כמה וכמה קהילות יהודיות, השונות זו מזו בגודלן ובמידת השמירה על המסורת היהודית. הגדולה שבהן היא של בני שבט הלמבה, אשר 80 אלף מבניו מתגוררים במרכז זימבבואה ובצפון דרום אפריקה, הן בקהילות עירוניות והן בכפרים נטולי תשתית מינימלית כמו חשמל או מים זורמים. הם חובשים כיפות ומתפללים בשפה שהיא מעין עירוב של עברית ותימנית, שומרים שבת, לא אוכלים בשר חזיר ומתחתנים אך ורק בתוך העדה. כאמור, על פי המסורת שלהם מוצאם ביהודים שהיגרו לאפריקה מתימן עוד לפני חורבן בית המקדש השני. רבים מהחוקרים מתייחסים למסורת זו כמיתוס, אולם לפני מספר שנים פרסמו חוקרים כי בני השבט נושאים את "גן הכוהנים".
קהילה אחרת ביבשת השחורה, שאינה יהודית במקור ואימצה לעצמה את מנהגי דת משה וישראל, היא של האַבָּאיוּדָאיָה. מדובר על קבוצה אתנית במזרח אוגנדה הממלאת אחר מנהגי הדת היהודית ומהווה את חלקה הגדול של יהדות אוגנדה. הקשר בינה לבין העם היהודי נובע מאימוץ היהדות. בשנת 2002 הגיעה משלחת של רבנים קונסרבטיבים מארצות הברית, שערכו גיור לחברי הקהילה. נכון ל-2012, הקהילה מוכרת כיהודית על ידי רבנים מהיהדות הרפורמית והקונסרבטיבית, אך לא מהזרם האורתודוקסי, שאינם מכירים בגיור שנערך לחברי הקהילה. בעבר הגיע גודל האוכלוסייה ל-3,000 איש, אולם בעקבות הרדיפות בתקופת שלטונו של אידי אמין הצטמצמה אוכלוסייתם ל-300. כיום מונה הקהילה כ-2000 איש.
הלאה אל היבשת הבאה, שם קיימת קהילה יהודית נידחת וקטנה דווקא בסין הרחוקה. קהילת יהודי קאיפנג מונה כיום לא יותר מאלף. החוקרים מעריכים שמוצאם של יהודי קאיפנג הוא בסוחרים יהודים מעירק ופרס שהתיישבו בעיר שמוקמה אז בקצה דרך המשי, וכיום נמצאת תחת מחוז חנאן ברפובליקה הקומוניסטית. כיום אותה קהילה מורכבת מסינים מקומיים, שאמנם אינם עונים על ההגדרה הישראלית ל"יהודי", אבל לא ויתרו על זהותם והמשיכו לחגוג את חגי ישראל, לקרוא בתורה ולקיים אורח חיים דתי.
ולסיום: על היהודים האסקימוסים כבר שמעתם? ובכן, מסתבר שיש גם כאלה. כ-6,000 יהודים חיים כיום באלסקה, אבל רק בודדים מתוכם הם אסקימואים. אבותיהם של היהודים האסקימוסים הגיעו לאזור אלסקה בתקופת "הבהלה לזהב" במאה ה-19, ועם השנים התחתנו חלקם עם נשים מקומיות. כיום מרביתם הם צאצאים של גברים יהודים ונשים אינואיטיות (אסקימואיות), הזוכים בטריטוריה הצפונית ביותר של ארצות הברית לכינוי החיבה "ג'וסקימוס" (Jewskimos).
