בימים של זיכרון צורב של רבבות חללי צה"ל, לילות של ערות וכאב, אנו חווים טרור ברחובות ואזרחים הנפגעים בשל היעדר משילות ואזלת יד משוועת של המשטרה
הפשע שמשתולל בימים האחרונים ברחבי המדינה כבר אינו מבדיל בין ערבים ליהודים. בדיוק כמו נגיף הקורונה, הוא מכה ללא רחם בכולנו. בעיר ובכפר. חד משמעית מדובר באובדן שליטה מוחלט של המשטרה וזרועות החוק. התפרקות של בטחון הפנים.
בימים של זיכרון צורב של רבבות חללי צה"ל, לילות של ערות וכאב, אנו חווים טרור ברחובות ואזרחים הנפגעים בשל היעדר משילות ואזלת יד משוועת של המשטרה.
אם ככה מתפקדת משטרה שכוח האדם שלה מונה עשרות אלפי שוטרים, רובם המכריע יושבי משרדים, אז יש לסגור את המשטרה מחוסר עניין לציבור…זאת התשובה שאנו כאזרחים מקבלים על רוב התלונות שאנו מגישים במשטרה, גם בעבירות קשות. יש לנו תחושה שאנו ניצבים בפני פקיד הממלא ניירת או קבצי מחשב ולא איש משטרה המתאמץ לבדוק את התלונות ולהגיע לחקר האמת. במקרים רבים המשטרה היא בסך הכול מתווכת בינינו לבין חברת הביטוח שלנו.
היקף אירועי הירי וההרוגים השבוע ברחובות ערים יהודיות וערביות מלמד על אובדן מוחלט של ההרתעה המשטרתית. פיצוץ ממטען חבלה רב עוצמה במכונית בחולון, ירי באשקלון, ירי ביבנה ופיצוץ בנתניה, רצח ילדים במגזר הערבי וכל זה בתוך 24 שעות מצביעים על פשע משתולל השוטף את המדינה.
כבר שנים שמשטרת ישראל אינה מתפקדת. שנתיים לא היה מפכ"ל קבוע ולמפכ"ל שנכנס לאחרונה אין אפילו 100 ימי חסד כדי לכופף את עקומת הפשיעה ולהראות שיש דין ויש דיין. המציאות והתחושה האישית והפרטית של האזרחים היא שאיש הישר בעיניו יעשה.
לכאורה האצבע צריכה להיות מופנית לשר לביטחון פנים אמיר אוחנה אבל מדוע להפריע לו להקדיש את זמנו להישרדותו של הבוס הגדול.
זו בדיוק המציאות שבה עבריינים זוטרים יוצאים מהמחילות ומציפים את הרחובות כי באווירה של כאוס ואנרכיה הם חוגגים על חשבוננו. הם מבינים בחושיהם שזו שעת הכושר שלהם. באין חוק- העבריינים הם החוק.
בשורה התחתונה: אין משטרה, אין חוק, אין אכיפה, אין הרתעה ובמקומם יש לנו ולמכביר פשע ברחובות, אובדן אמון, כאוס, אובדן בטחון אישי וסכנה אמיתית לקיום הפיזי מבית. בימים אלה המשטרה איננה לצערנו, לתפארת מדינת ישראל.
