במודיעין מרבים להתגאות בחוסן האוכלוסייה, אבל זה לא אומר שאין כאן גם משפחות במצוקה, ולא מעט כאלו • כבר שבע שנים שמירב הרשקו, איילת ליברמן-אברהמי ושימי כהן מגיעות לכל משפחה כזאת ומסייעות להן בכל דבר – מתרומות מזון, דרך גיוס כסף לשכר הדירה ועד להפקת בר מצוות
(צילום אילוסטרציה: imagebank)
מזה שנים לא מועטות שמודיעין מותגה כ"בירת המעמד הבינוני", בין השאר בהסתמך על שיוכה של העיר לאשכול סוציואקונומי 8, המצביע גם על חוסנם הכלכלי של תושביה.
אמנם במודיעין לא תמצאו שכונות מצוקה, שיכוני רכבת וגיטאות של עוני ופשע, אבל זה לא אומר שאין בעיר משפחות הנמצאות במצוקה כלכלית חריפה, אפילו עד לרמה שאין אוכל במקרר ואין איך לשלם את חשבון החשמל או לקנות בגדי חורף לילדים.
מי שנמצאות שם עבור אותן משפחות, במקביל למחלקת הרווחה בעירייה ולעמותות נוספות הפועלות בעיר, הן שלוש נשים: אשת הנדל"ן שימי כהן, מירב הרשקו העובדת בחינוך המיוחד ואיילת ליברמן-אברהמי. הן עונות לכל קריאה, בכל שעה, מגייסות תרומות מזון ותורמים בארץ ובחו"ל, מפיקות אירועי בר/בת מצווה לילדים ממשפחות נזקקות, ולמעשה מנהלות מפעל חסד של ממש.
תפסנו השבוע את כהן והרשקו לשיחה על פעילותן בעיר, על הבושה שחשות אותן משפחות נזקקות בעיר כה חזקה כלכלית ועל מצוקה בימי הקורונה.
עד כמה הדירוג הסוציואקונומי הגבוה של מודיעין מטעה לפעמים?
הרשקו: "מטעה מאוד. אני יכולה להגיד לך שיש פה הרבה מאוד משפחות שאם תפתח את הדלת אצלהן תקבל חום".
כהן: "חלק מהן אלו משפחות שהיו במצב אחר לגמרי".
הרשקו: "לפעמים אני מתקשרת לשימי ומספרת לה על אנשים שהיו בעלי עסקים בעיר, מאוד מוכרים, שפתאום מתקשרים אלינו ומבקשים עזרה. אנשים פשטו רגל, התגרשו בעקבות כך ונפגעו".
כהן: "כל מיני משפחות שהתגרשו והאבא נעלם, או מישהו שבמצב נפשי לא טוב ופתאום לא מתפקד ולא עובד. הרבה פעמים יש משפחות שהיו במעמד אחר לגמרי ופתאום נפלו".
על כמה משפחות כאלו מדובר?
הרשקו: "אצלנו יש משהו כמו מאה משפחות, שתשעים וחמש אחוז מהן רשומות ברווחה. יש גם מעט משפחות שמגיעות אלינו דרך המשטרה, כאלו עם אלימות במשפחה, פגיעות מיניות וכולי".
איך אתן עוזרות למשפחות האלו?
הרשקו: "רוב העזרה שלנו היא בתרומות מזון, אבל לא רק".
כהן: "אנשים לא יודעים איזו מחלקת רווחה מדהימה יש לנו פה במודיעין. יש אנשים שמפחדים לגשת לרווחה בגלל סיפורים ששמעו, שבגלל המצוקה יוציאו את הילדים מהבית וכולי. אנחנו נתקלות באנשים שכבר ניתקו להם את החשמל, המקרר ריק אבל הם לא פנו לרווחה".
הרשקו: "אנחנו בקשר עם הרבה מאוד עמותות בכל הארץ. שימי מאוד מקושרת. אנחנו יודעות מה קורה במקומות אחרים ויש לנו פה עובדות סוציאליות מדהימות. הן נותנות את הנשמה. יש מקרים שהן באות בעצמן לאסוף מאיתנו תרומות כדי להביא למשפחות".
כהן: "ובמיוחד מה שהן עשו פה בזמן הקורונה".
הרשקו: "אני יכולה להגיד לך שבזמן הקורונה אנחנו חילקנו למשפחות נזקקות בעיר גיפט קארד במאה אלף שקל. הכל מתרומות של תושבים וכאלו ששימי יושבת להם על העורף".
כהן: "יש לנו תורמים מכל הארץ, ובעצם גם מכל העולם. הרבה מארצות הברית".
הרשקו: "שימי עובדת בזה קשה מאוד".
כהן: זה הדבר היחיד שאני יודעת לעשות..".
איך אתן בעצם מגיעות למשפחות האלו?
כהן: "יש פה את הרווחה, שדואגים לכולם, ואפילו המורות. מירב, כמה גננות ומורות מתקשרות אליך ומספרות שכבר כמה שבועות הילד מגיע בלי סנדביץ?".
הרשקו: "מלא, כל הזמן".
כהן: "אין על העיר שלנו, באמת".
הרשקו: "גם ראש העיר. נגיד אם עכשיו אני מתקשרת אליו ומספרת לו שאנחנו עושות הרמת כוסית לכבוד המשפחות הנזקקות, אז הוא ישר יגיע. עשינו בר מצווה לפני שהתחילה הקורונה לשלושה ילדים. שלחתי לו הזמנה, שכנראה לא הגיעה, וכשהתקשרתי אליו מהאירוע לספר לו איזה יופי הולך כאן הוא עשה פרסה והגיע לאולם. הוא ממש מבין את עניין המצוקה ומה זה אומר להיות נזקק".
כהן: "זה לא רק ראש העיר, ועזוב את הפוסטים הממורמרים בפייסבוק, אנחנו מאוהבות במודיעין כי אנחנו אלו שרואות את הפנים היפות של העיר. ברגע האמת, כשצריך התגייסות מהירה, כולם שם".
הרשקו: "העלנו השבוע פוסט שצריך להפיק בר מצווה למשפחה נזקקת שלא יכולה לממן את האירוע בעצמה, ותוך שעה כבר הכל היה מתוקתק. מדובר על אימא חד הורית עם ארבעה ילדים, שבשנה שעברה חיה ברכב שלה כמה חודשים עם הילדים. היא עובדת בשלוש עבודות, לא מקבלת כמעט מזונות והאבא לא נוכח".
זאת עבודה מסביב לשעון?
הרשקו: "לגמרי, אין לנו רגע מנוחה. זוכרת שימי שפעם מישהי דפקה לי בדלת בשבת? היא אמרה שלא נעים לה, אבל אין לה מה לתת לילדים לאכול. שבת, את אומר מאיפה אני אביא לה עכשיו אוכל?"
כהן: "לפעמים אלו בכלל הילדים שמתקשרים אלינו לבקש עזרה".
הרשקו: "יום אחד מתקשר אלי ילד בן 9. זה היה לפני פסח והוא התקשר וסיפר לי שנתקל במספר הטלפון שלי כשגייסו בבית הספר תרומות למשפחות נזקקות. הוא אמר שאימא שלו לא תבקש עזרה בחיים, אבל הוא ואחותו רעבים. כבר כמה ימים הם לא אכלו. זה היה כבר באיזה שמונה-תשע בערב. באותו רגע התקשרנו לבעלי עסקים בעיר, ובמשך שנתיים וחצי הילד ואחותו קיבלו אוכל במסעדות בעיר בחינם".
כהן: "היה לנו עוד סיפור דומה. אבא ש"שיחק" אותה מת והשאיר את הילדים עם האימא. הייתה שם ילדה בת 9 או 10 ונערה בת 18, שבדיוק הייתה אמורה להתגייס. האימא נפטרה והאבא עזב כבר חמש שנים לפני, הן היו בטוחות שהוא נפטר. בזכות הפוסט שהעלנו הצלחנו לאסוף כסף שהספיק לשמונה חודשי שכר דירה, כדי שיוכלו להישאר בעיר עד סוף שנת הלימודים. בנוסף כמובן לאוכל ובגדים, עד שהן קיבלו מהמדינה דיור ציבורי ביהוד. החזקנו אותן שמונה חודשים".
למשפחות האלו קשה יותר לבקש עזרה בגלל ששאר השכנים, ובכלל העיר, במצב כלכלי טוב?
הרשקו: "יש ויש. למשל, יש מורה שעובדת אתי בבית הספר, אני מכירה אותה שנים. יום אחד אני מקבלת ערב אחד שיחה, אומרים לי "תקשיבי, לא שמת לב שהיא אף פעם לא מוציאה אוכל בהפסקות?". מסתבר שבעלה עזב אותה עם שישה ילדים, בלי מזונות ובלי הליך גירושים. לילדים שלה לא היה אוכל בבית, היא האכילה אותם כל יום אורז ולחם. הגאווה לא נתנה לה לספר ולבקש עזרה".
כהן: "לא רק זה, אנשים, ובמיוחד חד הוריות למשל, מפחדים מהרווחה כי שמעו סיפורים ממקומות אחרים".
הרשקו: "תדע לך שמקרים כאלו שמוציאים את הילדים בגלל מצוקה כמעט ולא קרו פה בעיר".
מההתרשמות שלכן, יש עלייה בשיעור המצוקה בתקופת הקורונה?
כהן: "אני לא מרגישה".
הרשקו: "אני כן, רק היום קיבלתי שלוש שיחות עם בקשות לעזרה. בעיקר חד הוריות שהיו צריכות לשלם היום משכנתא או שכירות ואין להן מאיפה לשלם. אני מרגישה את זה".
כהן: "אני לא רואה היסטריה, אבל בטוחה שתיכף נראה את ההשלכות המשבר הכלכלי".
מבין כל המקרים בהן נתקלתן, מי הכי נכנס לכן ללב?
הרשקו: "שתי הבנות שסיפרנו עליהן, היתומות".
כהן: "לי יש סיפור אחר – המשפחה של המכולת. המשפחה הזו תקרא את הכתבה ותדע שעליהם מדובר, אז רק אספר לך מה קרה. זה הגיע למצב שהאישה דופקת למירב בדלת רק כדי להגיד תודה, וכמעט מתעלפת לה בבית כי היא לא אכלה. בעלה של מירב מת להאכיל אנשים, אז כבר הביא צלחת ודאג שתאכל. זה סיפור עצוב, אנשים שהיו מסודרים כלכלית..".
הרשקו: "אבל יש להם סוף שמח. שימי הגיעה איכשהו לאחת מחברות הכנסת שתעזור ושמה לי אותה על הקו פתאום בהפתעה".
כהן: "זו משפחה מדהימה, כשהגענו אליהם הילד היה נבוך מהסיטואציה. זה כאב לי כל כך".
הרשקו: "הילד הזה, בן 16, לא למד בגלל המצב הכלכלי. לא היו לו אפילו ספרי לימוד והוא לא הלך לבית הספר. שימי הפכה עולמות והחזירה אותו ללימודים".
כהן: "יש לי חבר טוב, איש קצת זעפן שחולה בסרטן, אבל כשהוא שמע על הילד הזה הוא קנה לו את כל מה שצריך בשביל בית הספר. יש אנשים מדהימים שרואים את הפוסטים שלנו, גם לא תושבי העיר, שזה נוגע להם בלב.
תגידו, העיסוק הזה לא גובה ממכן מחיר אישי?
כהן: "למירב ואיילת כן, לי פחות. הן יותר בעניין של לדפוק על הדלת ובדוק מה המצב במקרר. אני יותר בעניין של לפרסם ולגייס תרומות. בסוף, מה שיוצא זה בזכות איילת ומירב שלא חשוב מה יקרה, הן יגיעו אל המשפחות האלו".
ואין לפעמים מחשבות של "למה אני צריכה את זה"?
הרשקו: "כן, בטח שיש".
כהן: "ומי יעשה את זה במקומנו?".
