כולם מתלוננים ש"אין מה לעשות במודיעין, במיוחד לצעירים". בעיריה שוברים את הראש איך להציע משהו לבני ה-20 שגרים כאן והקהל עצמו – רובו נכנס ביום שישי בערב למכונית ומפליג מערבה, לגוש דן. אבל מתחת לאף שלכם, והודות להתארגנות עצמאית, מתרחש מדי פעם בעיר משחק לילה שבתל אביב ובתוכניות הריאליטי יכולים רק לחלום עליו. עשרות חבר'ה עושים "לילה לבן" ויוצאים למסע הרפתקאות ברחבי העיר. את הפרויקט הזה הגה ומבצע צעיר אחד – יונתן גוטסמן מרעות.
זה כבר קרה ארבע פעמים בעבר, ובכל פעם ההתלהבות גדלה. לאירועים הגיעו עשרות משתתפים נלהבים – רבים מהם בכלל מחוץ לעיר, בשיטת "חבר מביא חבר". בכל פעם הכין להם גוטסמן מערכי משימות חדשים ומפתיעים והציפיה לקראת האירוע החמישי – שהתקיים בליל שבת האחרונה ואליו הוזמנו – היתה בשיאה.
מי הם ה"פלפלים הרקובים"?
קרוב לשמונים איש ואישה הגיעו למירוץ החמישי. ב-23:00, השעה שנקבעה להתכנסות, החלו להגיע הקבוצות לאמפיתיאטרון בפארק ענבה והמשתתפים נרשמו ושילמו דמי השתתפות בסך 40 שקלים. נפתחה עבורם קבוצה חדשה בוואטסאפ יחד עם אחד המארגנים שהיה האחראי עליהם בחמ"ל במשך כל המשחק.
הגיעו 16 קבוצות המורכבות מארבעה עד חמישה אנשי צוות. חלקן של גברים בלבד, חלקן מעורבות וחלקן ייצגו את הכוח הנשי. ממוצע הגילאים היה סביב ה-25.
חלק גדול מהאנשים הגיעו מחופשים, עם צבעים מרוחים על פניהם או בתלבושת אחידה בשביל המורל הקבוצתי. גם שמות הקבוצות הפגינו את רוח השעשוע והשמחה שאיתה הגיעו השחקנים. דוגמאות: "ביץ' אנד פרנדז" (סטודנטים בני 23, בנים ובנות שלומדים יחד מדעי ההתנהגות בירושלים. הגיעו למשחק "כחלק מערב גיבוש והווי ורצו לגוון מבילוי במסיבות או בברים"); "פלפלים רקובים" (סטודנטים מרמת גן שלומדים הנדסת תוכנה. הגיעו "כדי ליהנות מבילוי באווירה אחרת"); TOP 5 – חיילות בנות 19 ממודיעין; "אשכי הפלדה", "בא לי קשיו" ו"האוטו האקלקטי".
כשהזניקו את כולם האווירה הפכה למעט רצינית יותר. המפות נפרשו, הפנסים נשלפו וכולם החלו בהתרוצצות על פני כרי הדשא, מגרש המשחקים וברחבי השטח הענק של הפארק תוך כדי חשיבה על הבנת החידה וחיפוש הקודים שיכולים להסתתר בכל פינה. גם כשמישהו פתר את החידה והבין היכן הקוד אמור להיות, היה עליו לחפש בקפידה באותה נקודה ולקרוא היטב את החידה שורה אחר שורה כדי לא לפספס להיכן היא מצביעה.
איך זה עובד באמת
יונתן גוטסמן מכונה "גוטי". הוא היוזם ומשורר החידות. בנוסף אליו היו ארבעה חמ"ליסטים: מרי מץ, דרור בלטין, נעם וקס ותומר אמטי שהתארחו בביתה של מרי. וגם שני צלמים: עמית רוטנברג ואוהד גרניצה. כל השבעה היו חלק מהצוות המארגן ברוב חלקיו.
עמית הוא סטודנט לפילוסופיה, חובב צילום ועובד בחברה לקידום אתרים. קבוצת בנות ה-19 הן חיילות וחובבות טיולים וליאור מקבוצת "פלפלים רקובים", בזמנו הפנוי עושה הרבה ספורט. בשורה התחתונה קהל המשתתפים היה מגוון הן מבחינת אזור המגורים (הם הגיעו מכפר סבא, באר שבע, נס ציונה, תל אביב, מודיעין ועוד) מבחינת תחומי העניין, העיסוק והלימוד שלהם, תחביביהם וסוג הבילוי המועדף עליהם. רובם ציינו שהגיעו לערב של כיף, בילוי קבוצתי יוצא דופן, לחוויה שמעלה את האדרנלין בגוף ובשביל האתגר.
המשחק מורכב מעשרים וחמש חידות כשהתשובות להן נמצאות בעשרים וחמישה מוקדים ברחבי מודיעין, מכבים ורעות. כל קבוצה המשתתפת במשחק NIGHTHUNT מקבלת מפה המחולקת לעשרים וחמש משבצות, כל משבצת מסומנת בספרה ואות התואמות לדף החידות שהם מקבלים.
התשובה הנכונה על החידה מצביעה על מיקום ספציפי בתוך האזור שנמצא בתוך המשבצת ובו צריך למצוא את קוד החידה. יש שני סוגי קוד בכל משבצת: האחד הוא קוד רמז, שנמצא בקרבת מקום למיקום התשובה, ואותו מזהים על פי ראשי התיבות ק.ר ולאחריהם מספר. הקוד השני הוא ק.ח – ראשי תיבות לקוד חידה. אם מוצאים קוד רמז לפני שמוצאים את קוד החידה שולחים הודעה בוואטסאפ לחמ"ליסט והוא שולח רמז שיכוון את חברי הקבוצה למציאת קוד החידה. במידה והם מצאו את קוד החידה הם מסמסים את המספר שבא לאחר האותיות ק.ח, במידה וזה הקוד הנכון הם מקבלים הודעה בחזרה עם אות או ספרה ועליהם לציין אותם על פני המפה. במידה והם פתרו את כל החידות מתקבלות על המפה בכל המשבצות אותיות ומספרים, אם מחברים בין מספרים זהים על ידי קו מתקבל משפט, חיבור המשפטים מביא לקבלת החידה גדולה והראשון שמסמס לצוות המארגן את התשובה לחידה הוא הזוכה.
המשחק ממשיך עד שהצוות הרביעי הגיע גם הוא לתשובת החידה הראשית במשחק ואז כולם מתכנסים בחזרה לפריסה משותפת של כל הקבוצות והמארגנים. סך הכול הוטמנו כ-75 קודים ברחבי העיר על ידי גוטסמן והמארגנים, מה שלקח לא מעט זמן, בשני לילות שקדמו למשחק יונתן ישן מספר שעות בודדות בכל אחד מהם והכין את כל הדברים למשחק. על מנת להמציא חידות הוא הסתובב במשך כמעט שבוע ברחבי מודיעין והסביבה לחפש השראה וכך נוצרו החידות לכל מרובע.
בין משבצת למשבצת על המפה השחקנים הגיעו באמצעות מכוניות ובנקודה עצמה נעו רגלית באזורים שלא התפרשו על פני שטח גדול מאד. למעט פארק ענבה, בו הייתה נקודת המוצא.
ברווזים – בואו הביתה
לקראת חצות, בסיום התדריך, גוטסמן מזניק את המתחרים.בכתב החידה שנמסר להם נכתב כך:
"ברוכים הבאים שחקני המשחק,
שם ישב מרכז הסחר העולמי המקורי עד שהיה נתון למתקפת טרור אווירי. במצבת הזיכרון תראו בדיחה קצת חולה, רשום שם: "זהירות, סכנת נפילה". יש שלטים של אסור ואנשים לא זורמים, אך כדי להוקיר את זכרם אני מאכיל ברווזים".
למי שלא מכיר את הפארק והמתקנים שבו הפתרון היה חמקמק יותר מאשר לתושבי המקום. אבל גם בגלל שהמשבצת כיסתה אזור רחב ידיים והתשובה הייתה טריקית. המקום בו היה מרכז הסחר העולמי, בנייני התאומים, הוא מנהטן. בפארק ענבה יש ספסלים שנקראים "ספסלי מנהטן" לזכר הנופלים באסון. ממולם נמצא אחד מהשלטים "זהירות, סכנת נפילה" ואת הקוד שנמצא על גבי מדבקה ניתן לראות רק אם עוברים את השלט הנכון לכיוון שפת האגם ומתכופפים כדי להאכיל את הברווזים ורק שם בקרבת המים נמצאת המדבקה ועליה קוד החידה. אנחנו היינו שותפים לסוד וידענו מראש היכן מסתתר הקוד בנקודה זו, היו מעטים שהתקרבו לשפת האגם, אך גם הם הצליחו לפספס את המדבקה הקטנה בגלל שהסתכלו בחופזה. חלקם הסתובבו כמו תרנגולות ערופות ראש ולקח להם זמן להיכנס למשחק, אבל הם לא התייאשו זו הייתה רק ההתחלה.
אחת העצות העיקריות של המארגנים הייתה לא לבזבז יותר מדי זמן על כל משבצת. אם לא מוצאים את הפתרון תוך רבע שעה או עשרים דקות עדיף לעבור לנקודה הבאה, היות ואפשר לגלות את החידה הראשית גם מבלי לענות על כל החידות. חלק מהקבוצות שלא נשמעו להוראות בזבזו זמן יקר בנקודת המוצא וכך גם קבוצת "באיירן מינכן" שהצטרפנו אליה לנקודה הבאה אחרי שחיפשו את הקוד בפארק במשך חמישים דקות ויצאו משם בידיים ריקות.
עם מעט עזרת מהחמ"ל
חברי הקבוצה פיטר (הנהג), אורי (על המפה), איתי וזיו כולם חברים ממודיעין וכולם לומדים באוניברסיטת בן גוריון, בחוגים הנדסת תעשייה וניהול, פסיכולוגיה והנדסת חשמל. מהפארק הם יצאו מעט מתוסכלים, לא פשוט להתחיל את המרוץ ברגל שמאל, אבל בכל זאת המשיכו לנקודה כדי לא לוותר לעצמם בקלות יתרה. מה גם שלמארגנים היה חשוב לתת מוטיבציה לשחקנים ובכל שעה עגולה מי שזכר לשלוח הודעת SMS קיבל רמז חינם, בחמ"ל, תוך זמן קצר המארגנים נקשרו לקבוצות שלהם וניסו לעודד אותם תוך כדי המשחק במידה והיו אובדי עצות.
באמצע המשחק חלקם ביקשו אישור מיונתן לאלו שנשארו מאחור להציע עזרה, כי בלאו כי לא היה להם סיכוי גדול לנצח והם היו צריכים זריקת מוטיבציה להישאר במשחק. הכי חשוב היה ליונתן ולשאר המארגנים שכולם ייצאו בהרגשה טובה.
איפה הקוד הזה?
הנקודה הבאה ש"באיירן מינכן" פנו אליה הייתה 5ג ובה נאמר: "הפי אנדינג זה גם ______, חפשו מעל פריטי השוק העזוב". הרמז היה לחפש את הקוד במרכול "סופרטוב", שאפשר לקרוא אותו גם כ"סוף רטוב". המקום היחיד למעט העגלות, שבו היו פריטים מהשוק היו עשרות ארגזי פלסטיק. אנשים הסתובבו יותר מעשר דקות וחיפשו מעל הארגזים, מסביב, עלו לגג הבניין ולא הצליחו למצוא את הקוד, עד שאורי הביט מעלה כפי שנכתב בחידה וראה את הקוד דבוק בתחתית הפנס שניצב מעל הפריטים. הפעם הם פתרו את החידה במהירות יחסית, מה שהעלה את רמת המוטיבציה של הקבוצה בעזרת קריאות עידוד מצדנו ובהליכה מהירה פנינו אל הרכב ואל המשבצת הבאה.
החידות היו מבלבלות ושלחו את המשתתפים לחפש במספר נקודות באותו מקום. כך גם היה בנקודה 4ב: במגרש משחקים ובו ספינת פיראטים מעץ עם מגלשות בתוכה וחיות מפלדה מפוזרות על הדשא. אורי השתחל לתוך המגלשות בחיפוש אחר הקוד, אחרים חיפשו ליד השיחים כשלפתע נשמעו קריאות שמחה מאחת הקבוצות, מהר מאד גילינו כי מדובר בהטעיה והם ניסו להסיט את תשומת הלב שלנו למקום אחר מאשר המיקום הנכון של הקוד. הסתובבנו ברחבי הפארק עד שגילינו ציור קיר של שני אוהבים ומעליהם מצויר לב, מיקום הקוד היה לפי החידה "בין הזוג יש סתירה מעולם הקלפים, והעץ מחתן את המחותנים היפים". היינו ארבעה אנשים ליד הציור, אני ופיטר ועוד שניים, חברים בקבוצה מתחרה, כשלפתע גילינו את הקוד על העץ. השניים האחרים לא קלטו את הגילוי ובמבט עיניים החלפנו אישור שהקוד נמצא כדי לא להסגיר את מיקומו למתחרים והתחמקנו משם במהירות.
זהירות – משטרה
אחד המקומות בהם הפתרון היה מתוחכם יותר וגם דרש לכתת רגליים היה במרכז בקרה חשמלי ענקי באמצע שומקום עם עמודי ענק ושם כמעט והתייאשנו. אבל באמצעות התמדה ואמונה כי הפתרון קרוב הם הצליחו לפתור את החידה השלישית.
אחרי שפתרו את המשבצת החמישית או השישית עברנו לבדוק מה המצב בחמ"ל. השעה הייתה קרוב לשלוש לפנות בוקר, לצד כל אחד מהחמ"ליסטים (כולם השתתפו במשחקים הקודמים)הייתה בירה מעשה ידיו של יונתן, ודפי פתרון החידות של הקבוצות שתחת חסותם.
יונתן אמר שכל מה שיש לו בראש כרגע זה רק ספרות ומספרים, רינגטונים של הודעות נכנסות צפצפו כל מספר דקות, ואז אחד הצלמים התקשר לעדכן כי משטרה מונעת מחברי מספר קבוצות להיכנס לאזור של אחת המשבצות. הם פרשו מפות, ניסו להבין באיזה נקודה בדיוק מדובר, לא עניין של מה בכך לאחר מספר שעות לתוך הלילה מרוכזים במשחק, עד שלבסוף מגלים ונותנים פתרון חידה במתנה לכולם. וכך חברי הקבוצות עוברים מנקודה לנקודה מקוד רמז לקוד חידה, תוך כדי צוחקים, מכירים חברים חדשים ונהנים גם מהאתגר והחיפוש שדורש לא מעט סבלנות לעיתים, אבל הופך את רגע מציאת הקוד למתוק.
בוקר טוב!
בשעה רבע לחמש בבוקר קראו לכל הקבוצות להגיע חזרה לפארק ענבה להכרזה על המנצחים ולהרמת כוסות שתייה ואכילת בורקסים בצוותא. במקום הראשון זכו חברי קבוצת "הנמרים". הפרס: שני ארגזי בירה מחיטה בלגית שיונתן רקח בעצמו. למקום השני הגיעה קבוצת A TEAM שזכתה בארגז בירה. למקום השלישי הגיעה קבוצת "דרום אדום" (בונבוניירה).
השתתפתי ונהניתי / דעה אישית – איילת לוין
אחת השאלות הראשונות שחלק מהאנשים שואלים כשהם שומעים על משחק בסגנון "המרוץ למיליון" (רק עם פחות אקסטרים ובלי המיליון) היא "במה זוכים?"
כשאתם יוצאים לטייל עם החבר'ה או הגברים נפגשים למשחק כדורסל והבנות ליום ספא זוכים במשהו? לא. העניין פה הוא לא הזכייה אלא החוויה המגבשת, הרוח הספורטיבית והתחרותיות שמגיעה באופן טבעי כשרוצים להגיע למקומות הראשונים. לא משנה מה הפרס המוענק בסוף המשחק. הזכייה היא רק הדובדבן שבקצפת.
החוויה המהנה והמיוחדת היא הדרך ובגללה המשתתפים יוצאים בתחושה טובה, גם אם היא משולבת בקצת אכזבה. אחד הדברים החשובים בחיים היא להרגיש שאתה בחיים וכדי שזה יקרה, צריך להרגיש, כי ההיפך מהרגשה זו אדישות או ריקנות, מה שבטוח אי אפשר להישאר אדישים למשחק.
זו חוויה שמכניסה צבע לשישי בערב ותיחרט בזיכרון המשתתפים לעומת אינספור הבילויים הזהים במידה רבה בברים, מסיבות, סרטים ובבית החברים. אנחנו כבר מחכים למשחק הבא!
(צילום אוהד גרניצה ועמית רוטנברג)
