בעלות הגנים הפרטיים מוצאות את עצמן בימים אלו במלכוד כפול. מצד אחד, מאז פרוץ המלחמה הגנים סגורים ופיצוי משמעותי מהמדינה כרגע לא נראה באופק, ומצד שני ההורים המשלמים כועסים ודורשים החזר. ובינתיים, שר האוצר מתייחס אליהן "בדיוק כמו שאני מתייחס לחנות פלאפל".

זה הסיפור גם של ליבי זיגדון, בעלת "גן ליבוש" במודיעין, שבנוסף היא גם אם לשלושה ילדים קטנים שמתמודדת עם הסגר הכפוי כמו כולם. "אני בעלת גן פרטי כבר שבע שנים", סיפרה השבוע זיגדון, "שבע שנים לא קלות שכללו קורונה, ה-7 לאוקטובר, 'עם כלביא' ועכשיו מבצע 'שאגת הארי'. בפן העסקי אני עוברת חרדות  וחוסר ודאות. בסופו של דבר, אף פעם לא היה לנו מתווה פיצויים לגנים. עדיין לא קיבלתי את הפיצויים של 'עם כלביא', ובקורונה לקחתי הלוואות כדי שהעסק ישרוד. כשסיימתי את הלימודים במכללת לוינסקי לא חשבתי שאתעסק עם דברים כאלה".

"החלום שלי היה  לפתוח גן", היא אומרת, "רוב בעלי הגנים במודיעין עושים את זה מתוך שליחות ואהבה לילדים. אנחנו מזדהים עם ההורים, כי אנחנו בעצמנו הורים. אני אמא לתאומים בני שמונה ולעוד ילד בן ארבע שנולדו למלחמות האלה. מאוד חשוב להבין שאנחנו ביחד עם ההורים באותה סירה ושיש לנו אינטרס משותף".

כאמור, מתווה פיצויים לבעלי הגנים הפרטיים עוד לא פורסם, ואם לשפוט על פי העבר כנראה שגם הפיצוי שיגיע לא יהיה משמעותי במיוחד. "אתמול יצא מתווה למעונות עם סמל והם יקבלו פיצויים", היא אומרת, "צריך להבין שמעונות סמל לא משלמים שכירות, לא משלמים ארנונה. מאיתנו מבקשים ארנונה וביטוחים ושכירות, אבל לנו אין שום פיצוי. אני מעסיקה ארבע גננות בעלות תואר והשכר שלהן הוא בהתאם. לנו לא מוותרים על שכירות ועל ארנונה עסקית, וכל ההורדות ממשיכות לרדת. גם החל"ת לעובדות לא אושר. ההורים שילמו על מרץ, אבל החשבונות שלי גם ממשיכים לרדת. הצ'קים כבר הופקדו ועדיין אין מענה מתאים. אין לנו כלום".

כאמור, גם כעסם של ההורים מופנה אל בעלי הגנים הפרטיים, ולזיגדון חשוב להדגיש כי "אנחנו לא אויבים של ההורים. חשוב שיבינו את זה. בסופו של דבר, משרד החינוך ומשרד האוצר מתנערים מאיתנו. אני מבינה את ההורים, הם טוענים ששילמו ולא קיבלו תמורה. נגיע איתם להסדר, אבל המדינה צריכה לפצות אותנו. סמוטריץ קרא לנו 'דוכני פלאפל'. אנחנו לא דוכן פלאפל. מצד אחד אומרים שאנחנו בעלי עסק, ומצד שני אומרים שאנחנו מוסד חינוכי. אם אנחנו מוסד חינוכי, ופיקוד העורף לא  מאשר לנו להפעיל את הגן, אז תביאו לנו פיצוי בהתאם. אי אפשר לקחת מאיתנו כספים כשנוח להם. הגנים הפרטיים מחזיקים 70% מהילדים בגילאי אפס עד שלוש".

מאבקם של בעלי הגנים הפרטיים הגיע השבוע עד לכנסת, בתקווה למצוא שם אוזן קשבת. "הגענו היום לכנסת כדי למצוא פתרון", היא אומרת, "בעלי הגנים והגננות ביחד עם ההורים. בסופו של דבר, אם אנחנו נקרוס גם הגיל הרך יקרוס וההורים יקרסו. להיות בעל עסק במדינה זה מאוד קשה. יש חוסר בעובדות, ואם העובדות שלי יראו שמעונות הסמל מקבלים כסף אז הן יילכו לעבוד שם. אני לא רוצה שקל מעבר למה שמגיע לי, אבל אני רוצה שהמדינה תפצה אותי ואת ההורים. מה שאני מקבלת מגיע להורים בסופו של דבר. אני מוכנה לספוג הכל, אבל העובדות שלי לא. אני צריכה צוות אנרגטי ואיכותי שיבוא אחרי המלחמה ויחבק את הילדים, ולא צוות ממורמר שלא קיבל כסף".