מאז ה-7 באוקטובר אנו נחשפים לאינספור מעשי גבורה שבוצעו בידי חיילים ואזרחים באותה שבת השחורה, ואחד מאותם סיפורים בלתי נתפסים שייך לרס"ן אדיר עבודי ממודיעין, שבזכות פעולה מהירה, נחישות וגבורה הציל למעשה את חייהם של 120 טירונים.
שבוע לאחר שעבודי, בן 24 שנפל במחנה זיקים בו שימש במ"פ טירונים, הונצח במודיעין במעלה ברחוב עמקה האלה שנקרא על שמו, סיפרה השבוע אמו ענת על המפקד שדאג לחייליו כאילו היו אחיו הצעירים. "אדיר הוא סיים את ההכשרה למ"פ בסוף יולי, ואת הטירונים שלו הוא קיבל באוגוסט. הטירונים שלו עדיין לא סיימו את הכשרת הירי, והשביעי באוקטובר פגש אותם כשהם התעוררו לבוקר של פצמ"רים. אח שלו שלח לו סרטון של חדירת מחבלים מהים, ותוך כדי צפייה הוא גם שמע את היריות מהסביבה והבין שהדברים הרבה יותר חמורים ממה שנדמה לכולם".
בשלב הזה, כשהוא מבין שישנה חדירה לבסיס, לוקח עבודי החלטה שתחרוץ גורלות, ומורה לסגל להחליף את הטירונים בעמדות השמירה. "דבר נוסף שהוא עשה", מספרת ענת, "במחשבה מטורפת של שברירי שניות, הוא ראה את נג'יב, מ"כ מהסגל שלו, תפס לו את החולצה ואמר לו 'כדור בקנה'. נג'יב אמר לו 'על מה אתה מדבר?', ואדיר אמר לו 'כדור בקנה בפקודה, אני רוצה לשמוע דריכה'. וזה מה שהציל את חייו של נג'יב, כי הוא היה הראשון שראה את המחבלים והכדור שהיה מוכן בקנה היה הכדור שפגע במחבל הראשון שראה. אדיר נכנס ללוחמה ואז נפצע אחד מהמ"כים שהיו איתו, עידן, שקיבל כדור ללסת. אדיר הושיב אותו כדי שלא ייחנק וזה הציל את חייו. הם המשיכו להילחם בלוחמה מסיבית מול הרבה ירי, ופצמ"ר שנפל בדיוק מאחוריהם".
בשלב מסוים, לאחר שלוש שעות לחימה, עבודי מבצע תנועה כדי לחפות על לוחמים נוספים שעמדו בסכנה, ואז מכניע אותו כדור שפגע היישר בלבו. "בגבורה שלו הוא הציל 120 נפשות", אומרת ענת בכאב, "כולל 90 טירונים שלו, רב שהיה אצלם בבסיס עם שמונת הילדים שלו ואשתו שנפצעה. בנוסף, היו שם גם אזרחים שברחו מחוף זיקים, הגיעו לבסיס וניצלו. בלחימה של אדיר ושל שאר החיילים הם מנעו את החדירה לקיבוץ זיקים, לכרמיה ולאשקלון. משם אף מחבל לא יצא חי".
"נכנס ללב של אנשים"
רס"ן עבודי נולד וגדל במודיעין, ועל הילד שהיה מספרת אמו: "אדיר בילדות היה ילד יחסית מופנם ושקט. ילד שיודע חברות מהי, יודע לזהות קושי של חבר ולקחת אותו אליו ולהרים אותו. במהלך השבעה הגיעו אלינו משפחות שלמות שהכירו את אדיר מהילדות, כולל הסבתות, וכולן היו מרוסקות. אדיר היה אדם שנכנס ללב של אנשים. הוא לא מישהו שעבר ליד, אלא חדר אליך ונשאר נצור בתוכך. ילד עם נתינה ענקית".
על אותה נתינה היא מוסיפה כי למרות שלמשפחה אין קשר ישיר לניצולי שואה, לאדיר הייתה הוראת קבע באמצעותה תרם מדי חודש במשך שנים לטובת הניצולים. "אדיר פנה אלי בראש השנה וסיפר לי שיש לו חיילים שאין להם מה לאכול בחג", היא נזכרת, "הוא קנה בכספו תווי קנייה ונתן להם כאילו זה מהצבא ולא ממנו, כדי שלא ירגישו לא נעים. הוא עשה אותו דבר גם ביום כיפור וגם בסוכות. יש התכתבות מיום לפני שנהרג, שהוא ראה פוסט בפייסבוק של אישה שאין לה מה לאכול, הוציא כסף ועשה לה קניות. הוא תמיד היה ככה, אף פעם לא אכל לבד, תמיד עם כולם".
איך מתמודדים עם אובדן כזה?
"הכאב הוא בלתי נסבל, אנחנו משתדלים לעבור יום ביומו. אנחנו עוסקים בעיקר בהנצחה. חנכנו בזכות ראש העיר שלנו מעלה על שמו, ובכלל, כל ההתנהלות של העיר ומי שעומד מאחורי ההנצחה ובבית יד לבנים מדהימה. אנחנו מרגישים באמת עטופים. נותנים לנו תחושה שיש מי שנמצא איתנו. אנחנו צריכים את זה. העיר שלנו עוטפת באמת, גם מבחינת התושבים, שהגיעו אלינו באלפים. זה מדהים".
כחלק ממאמצי ההנצחה פועלת משפחת עבודי בימים אלה לקיים טורניר כדורגל לזיכרו של הבן שנפל, והיה חובב כדורגל מושבע. "אדיר שיחק כדורגל בעירוני מודיעין, ואנחנו מתכננים את הטורניר לזיכרו לסוף ינואר-תחילת פברואר. זה המיזם הבא שלנו. אנחנו חושבים גם להכניס ספר תורה לעילוי נשמתו. יש גם את נועם זיגדון, בלוגרית של אפייה ובישול, שהעלתה פוסט עם מתכון של העוגה האהובה עליו, עוגת תפוזים. אנחנו גם הולכים לבסיסים של החיל שלו כדי לספר עליו ועל סיפור הגבורה שלו".
הוא חלם להמשיך בקריירה צבאית?
"יש לי סרטון שלו כשקיבל את הדרגה החדשה בהרמת כוסית, הוא מכבה נרות ומביע משאלה להיות מג"ד. הוא רצה להמשיך בצבא וחתם קבע לעוד תקופה. הוא היה אמור לצאת להיות מ"פ מבצעי אחרי שיסיימו את ההכשרה. הוא גם תכנן למסד את הקשר עם בת הזוג שלו בשלוש השנים האחרונות. הוא רצה לבנות איתה בית".
מה המסר של אדיר שאתם רוצים להעביר?
"את הגבורה שלו, את היכולת לראות את האחר ואת הנתינה שלו. הוא נתן את החיים שלו, שזאת הנתינה האולטימטיבית. מה שמסמל אותו יותר מכל זאת ההקרבה למען האחר, לא לראות את עצמך אלא רק את האחר. וגם ערך החברות שלו, יש לו חברים מהגן ועד היום. הוא נתן ללא גבול ולא חשב לרגע על עצמו. לא סתם קראו לו אדיר".
