בית הדין הארצי לדיני עבודה פסק לאחרונה פסק דין תקדימי, בעקבות עתירה שהגיש עורך הדין אלי ימיני ממודיעין, המשנה את דרך חישוב הזכאות לגמלת סיעוד.
העתירה הוגשה לאחר שלפני כשלוש שנים עברה ג', בת 70 ממודיעין, תאונת דרכים בה נפצעה באופן חמור. ג' פנתה אל עו"ד ימני, המתמחה בנזקי גוף ותאונות עבודה מזה כ-30 שנה, שהגיש תביעה נגד חברת הביטוח. בנוסף, פנה עו"ד ימיני עם הלקוחה למוסד לביטוח לאומי והגיש בקשה לגמלת סיעוד.
ביטוח לאומי דחו את התביעה בתואנה שג' אינה עומדת בתנאי הסף לקבלת הקצבה, מכיוון שהכנסותיה גבוהות מדי. עו"ד ימיני הסביר השבוע כי תקנות הביטוח לאומי קובעות שכאשר מוגשת תביעה לגמלת סיעוד נבדקות ההכנסות של המבקש בשלושה מתוך ארבעת החודשים האחרונים ועל פיהם נקבעת זכאותו. אך מה קורה במצב בו במקרה במהלך חודשים אלו קיבל התובע את דמי ההבראה השנתיים, אשר מעלים את סך הכנסותיו? במקרה כזה אין מחשבים את ההכנסות כרגיל, אלא מחלקים את דמי ההבראה כאילו העובד קיבל בכל חודש 1/12 מסכום זה.
ג' לא קיבלה דמי הבראה באותה שנה. אבל למרות זאת בביטוח לאומי חישבו את הכנסותיה על פי דמי ההבראה של השנה הקודמת. בעקבות זאת עתר עו"ד ימיני נגד הביטוח לאומי לבית הדין לדיני עבודה, שם טען כי על פי התקנות אין לחשב דמי הבראה שניתנו לפני שלושת החודשים. כמו כן, בביטוח הלאומי טענו כי ג' אינה מוגבלת ולכן לא זכאית לגמלת הסיעוד, משום אינה זקוקה לעזרה באכילה.
בעקבות העתירה קבע בית המשפט שכן מגיעה לג' גמלת סיעוד, שהיא עומדת בכל הקריטריונים וכי אין להוסיף לסך הכנסותיה את דמי ההבראה שניתנו לה בשנה הקודמת. בביטוח לאומי החליטו שלא לשלם לג' את הפיצוי ולעתור לבית הדין הארצי. שם הם הוסיפו גם טענה חדשה על מנת להימנע מתשלום וטענו להתיישנות התביעה. בסופו של דבר הוכיח עו"ד ימיני כי התקנות מדברות 'ברחל בתך הקטנה', ומדגישות כי יש להסתכל רק על שלושת החודשים שלפני הגשת הבקשה לגמלת סיעוד. בהכרעתו קבע בית המשפט כי הביטוח הלאומי יחוייבו לשלם ל-ג' את הפיצוי, כאשר פסק הדין מבית הדין הארצי הפף את הפסיקה למעשה לעיקרון מחייב.
