מאז ומתמיד ידועה הייתה מודיעין באחוזי הגיוס הגבוהים במיוחד לצה"ל מבין בני הנוער המקומיים, אליהם התווספו בשנים האחרונות גם נתונים גבוהים במיוחד בגיוס לתפקידים קרביים ויציאה לקצונה.
בימים אלו מתכוננים אלפי בני נוער ממודיעין ליום הגיוס, והם מגיעים חדורי מוטיבציה לאחר שצפו בזוועות ה-7 באוקטובר. עם זאת, לא רק מוטיבציה מפעמת בהם, אלא גם באופן טבעי לא מעט חשש.
שוחחנו השבוע עם בני הנוער שרק לפני רגע סיימו י"ב בטקס חגיגי מול דמעות ההורים, ובקרוב יעלו על מדים היישר לטירונות קרבית, מול דמעות ההורים כמובן, שלאחריה הם עתידים להצטרף אל שדה הקרב המדמם שאנו חווים מזה קרוב לשנתיים, כאשר ברקע מניין החללים ההולך ומטפס עוד ועוד מדי שבוע.
בני הנוער עמם שוחחנו השבוע עשו כברת דרך עד למועד הגיוס, והתכוננו ארוכות לשירות הקרבי בקבוצות ההכנה לצבא הפועלות בעיר: קבוצת "קל בקרב" בהובלתו של גידי כהן; "מלכת הארץ" – קבוצת הבנות של "קל בקרב"; ו"איי טים", קבוצות ההכנה לצבא וכושר קרבי בהובלתו של אסף וייס.
גלעד בן אליעזר צפוי להתגייס ביולי 26' לקורס טייס, ובעוד מספר שבועות הוא יחל את לימודיו במכינה הקדם צבאית עין פרת.
למה מכינה?
"מכינת עין פרת מתמקדת מאוד בלימוד ציונות, מנהיגות, תנ"ך ועוד, וגם מתנדבים ומטיילים בארץ. מאוד התחברתי למה שעושים שם ונראה לי שאני אגיע יותר בשל ומוכן לצבא".
למה טיס?
"בהתחלה חשבתי שאלך ליחידות טכנולוגיות בצה"ל, ואז עשיתי טוויסט והחלטתי ללכת לקרבי. בשנתיים האחרונות התאמנתי אצל גידי ב'קל בקרב' לקראת גיוס לסיירות, אבל יצא שעברתי את המיונים לטיס למרות שלא תכננתי מראש. לא חלמתי מגיל קטן ללכת לקרבי, אבל מאז ומתמיד המשפחה מאוד תומכת בשירות משמעותי ובמימוש הפוטנציאל שלי. לפני המלחמה חשבתי שאלך ליחידה טכנולוגית, ואז המלחמה גרמה לי להבין שיש צורך מאוד חזק בלוחמים. בנוסף, שירות קרבי מאוד מתאים לאופי שלי, כי אני באופן בסיסי אדם מאוד ספורטיבי שאוהב לקחת משימה ולבצע אותה, אוהב לעבוד עם אנשים ולהיות בשטח. במידה ואפול מטיס אני מקווה שאגיע לסיירות וליחידות שדה".
מה עשתה המלחמה הארוכה למוטיבציה שלך?
"המלחמה דווקא חיזקה אצלי את המוטיבציה לשירות קרבי וגרמה לי להבין שצה"ל מאוד צריך לוחמים עכשיו. לזה נוסף הרצון לשמור על המשפחה ועל החברים. מאוד קשה לשמוע על נופלים, כמעט כל שבוע יש 'הותר לפרסום'. תמיד יש חששות ואני יודע שאני מסכן את עצמי בשביל המטרה הגדולה, אבל אני לומד לחיות עם החששות".
מה ההורים חושבים?
"ההורים מאוד תומכים בי. הם גם חוששים כי אני מסכן את עצמי, ועכשיו במלחמה עוד יותר, אבל הם מבינים שזה חשוב מאוד עבורי ובאופן כללי חשוב שאעשה שירות משמעותי, ולכן הם נותנים לי גב מלא".
גליה אמיר, בת 18 וחצי, בוגרת מדרשת אמי"ת בנות במודיעין, מתגייסת בפברואר 26', וכרגע מתמיינת ליחידת יהל"ם.
למה קרבי?
"אני מתגייסת לקרבי מתוך תחושת שליחות וצורך. אנחנו מתגייסים היום עם מטרה מאוד ברורה, וזה מאוד מחזק אותנו. את המוטיבציה קיבלתי מכל מיני מקומות: בבית תומכים בי מאוד ומעודדים אותי, בבית הספר פתחו בפני את כל האפשרויות ונתנו לי לבחור מהכל, ובנוסף אני חושבת שגם מהרצון שלי להוציא מעצמי את הכי טוב ולהגיע למקום שיעזור לי למצות את עצמי".
מה ההורים חושבים על זה?
"ההורים שלי הכי תומכים שיש. הם אלה שדוחפים אותי קדימה, מעודדים וכמובן עוזרים לי בכל מה שיכולים".
את חושבת שנשים יכולות להיות קרביות כמו גברים?
"כן, נשים בהחלט יכולות לתרום בשירות הקרבי, אך ייתכן שלא בכל תפקיד בדיוק כמו גברים. חשוב להתאים להן תפקידים שמנצלים את היכולות שלהן בצורה מיטבית, לא מתוך הנחה של נחיתות אלא מתוך ראייה עניינית של התאמה אישית ומקסום תרומה. הן לא פחות חשובות ולא פחות תורמות, פשוט לא תמיד באותו האופן".
גיא לב, בוגר תיכון עירוני א' במודיעין, מתגייס בנובמבר הקרוב ונמצא כעת לפני גיבושים ויום סיירות, שאחריהם יידע לאן בדיוק הוא מתגייס. "אני שואף להתגייס ליחידה מובחרת", הוא אומר, "כמו כולם, מגיעים לגיל 16 ויש צו ראשון, ובודקים אם אתה יכול לשרת בקרבי. אני ידעתי מהר מאוד שאני מכוון לקרבי. יש לי פרופיל 97 וידעתי שאני מכוון להכי קרבי שאפשר, ורוצה לתרום לצבא הכי הרבה שאפשר".
איך זה מרגיש להתגייס על רקע המלחמה?
"בכללי, כל מה שקרה במלחמה דווקא העלה את המוטיבציה שלי. כשאנחנו רואים את כל מה שקורה אנחנו מרגישים יותר מחויבות, כי עכשיו החיילים שומרים עליי ועוד שנה אני אשמור עליהם, וזה מעלה את המוטיבציה".
יש חששות?
"כמובן שיש, אבל אני חושב שאין ברירה. תמיד יהיה מי שצריך להגן. בקבוצות שלנו מגיעים אנשים ממודיעין ומכל האזור, דתיים וחילונים, ואין שום הבדל בינינו. בשבילנו כולם אותו דבר".
מאיפה המוטיבציה?
"אבא שלי היה ביחידה מובחרת ויש לי הרבה אחים של חברים שמדברים איתנו, וזה מחזק את המוטיבציה. ללכת לקרבי זאת שליחות. עדיין הרבה אומרים לי 'למה אתה לא הולך למחשבים?', אבל אני חושב שזה הכי יוכל לתרום לי שאני אתרום בצורה הכי טובה שאפשר. אבא שלי תומך בי בצורה מלאה ואמא שלי פחות, בגלל המלחמה. היא דואגת וזה קשה".
אמיר, בוגר תיכון מו"ר. מתגייס ביולי 26' לצוללות, ובאוגוסט הקרוב יוצא לשנת שירות שתעסוק בחקלאות. "לא תמיד ידעתי שאני רוצה שירות קרבי, אבל ככל שהתאמנתי יותר זה חיזק לי את הרצון. הלכתי לגיבוש חובלים ומשם קיבלתי צוללות. ברגע שהסבירו לנו על התפקיד ולקחו אותנו לראות את הצוללות, מאוד התלהבתי מכל התפקיד, מהשירות ומכל הדבר".
מה מרגישים כלפי המלחמה?
"כל דבר נראה הרבה יותר משמעותי מאז המלחמה. מרגישים את הצורך, פחות חושבים על החששות. התחלתי לעשות משהו שצריך לעשות, יהיה מה שיהיה. ההורים מאוד מעודדים".
רוני חן , עומדת להתגייס באפריל 26', סיימה י"ב בעירוני ד' במודיעין, מתאמנת בקבוצת "מלכת הארץ" של "קל בקרב". "אני מתאמנת בכושר קרבי כבר חצי שנה", היא מספרת, "הצטרפתי לקבוצה כי קיבלתי זימון לגיבוש טייס והייתי צריכה להתחיל להתאמן, אבל בסוף לא עברתי את הגיבוש. כיום אני מועמדת ליחידה מובחרת, מאוד קרבית, עם מסלול מאוד קשה".
תמיד רצית לשרת בקרבי?
"תמיד רציתי לעשות שירות משמעותי, אבל לא ידעתי אם קרבי או לא. אחרי שפרצה המלחמה בדיוק הייתה תקופה של צו ראשון והתחלתי לחשוב על תפקידים. בהתחלה חשבתי על סייבר, אבל הבנתי שאני רוצה לתרום יותר ולא רוצה לשבת כל היום במשרד, אז החלטתי ללכת לקרבי".
יש יותר חששות בעקבות המלחמה?
"יש חששות, אבל יש גם ידיעה שתהיה הרבה תועלת מזה. המלחמה רק נתנה יותר מוטיבציה לעזור ולהגן, אבל כמובן שיש חששות. גם המסלול עצמו ארוך וקשה, של 13 חודשים, ויכול להיות שאני אפצע במהלך המסלול. ההורים חוששים, הם חושבים שהיה עדיף שאקח סייבר, אבל זה מה שבחרתי לעשות. החטופים נותנים מוטיבציה להוציא אותם. הוויכוחים הפוליטיים לא משפיעים עליי ולא משנים את המטרה שלי. המוטיבציה שלי היא לתרום ולתת כמה שיותר מעצמי, וגם להתפתח מזה ולהוכיח לעצמי, ובעיקר, באמת, להחזיר למדינה".
מאיפה המוטיבציה מגיעה?
"קיבלתי את הערכים מהבית. שני ההורים שלי היו קצינים ותמיד זה היה מובן מאליו שמתגייסים לקרבי. החברים שלי גם הולכים לקרבי. כשרואים חיילים צעירים נהרגים זה מפחיד, אבל רוצים לתרום למדינה".
אילון, בוגר תיכון עירוני ה', יגיע בקרוב לגיבוש טייס וגיבוש לשייטת. "ברמת העיקרון, אני רוצה מאוד שייטת, אבל איפה שיצטרכו אני אהיה. תמיד ידעתי שאני רוצה שירות משמעותי, מגיל מאוד קטן, מהיסודי אפילו. זה בא מהמשפחה ומאהבת ישראל. אין לי חששות בגלל המלחמה. אני שמח שאני הולך לעשות מכינה ואחרי זה הולך להתגייס לקרבי ולתת למדינה מה שצריך. המלחמה לא פגעה לי במוטיבציה, הייתה לי מוטיבציה מאוד גבוהה לפני וגם עכשיו. ההורים תומכים בכל מה שאני אבחר לעשות בצבא".
אתה חושב על החטופים?
"בכל אימון, הרבה פעמים אני עושה לעצמי סימן ביד וברגעים שקשה לי באימון אני מסתכל על הסימן ביד ונזכר למה אני עושה את זה – קודם כל בשביל החיילים שנפלו, בשביל כל המשפחות השכולות והחטופים כמובן. לפני הגיוס אני הולך למכינת 'מעמקים', מכינה קדם צבאית בקיבוץ מגן בעוטף עזה. בחרתי בה כי היא מאוד דוגלת בערכים של יוזמות אישיות, ולאחר השביעי באוקטובר צריך לשקם את העוטף ויהיו הרבה מאד התנדבות בחקלאות בכל האזור ומאוד התחברתי לזה".
איתן אליעזר וינר, למד בתיכון יחד. "יש לי גיבוש מטכ"ל ואחרי הגיבוש אדע לאן אני מתגייס", הוא מספר, "אני כבר שנה מתאמן לקראת הגיוס. התחלתי כשקיבלתי זימון ליום סיירות והבנתי שאני רוצה לבוא מוכן. השאיפה שלי היא להתגייס לסיירת. יש לי יכולת וסיבולת. הרבה אנשים לא מוכנים לסבול ואני מוכן לזה. אין מי שיעשה את זה. אם לא אתקבל לסיירת מטכ"ל אלך לגיבוש של אחת הסיירות האחרות".
איך ההרגשה להתגייס כשיש מלחמה?
"המלחמה דווקא דרבנה אותי עוד יותר. מאז תחילת המלחמה אני רק חושב על זה כל הזמן, ובא לי לקחת חלק ולהתגייס. תמיד הייתה לי מוטיבציה, ומאז המלחמה, מתוך החוסר אנושיות של האויב ומה שהם עשו לנו, הבנתי כמה שאני רוצה לתת למדינה הזאת. אני יכול להגיד בלב שלם שזה בעיקר מהערכים שההורים הכניסו לי בגיל צעיר, ומהחברים שלי שהם באותו ראש של אהבת הארץ ואהבת עם ישראל. הוויכוחים הפוליטיים לא מעניינים אותי. בסופו של דבר, כשאתה מגיע לצה"ל לא משנה מי ימני ומי שמאלי. זה לא משפיע בצבא. כולם ביחד".
עדן ימיני , סיימה י"ב בתיכון עירוני א', מתגייסת באפריל. "אני עדיין לא יודעת לאן אני מתגייסת", היא אומרת, "אני עדיין מתמיינת. אני רוצה לטיס ומחכה לגיבוש. אני באה ממשפחה קרבית. אבא שלי בן 57 ועדיין במילואים, אחותי הגדולה סיימה בקרקל ואחותי השנייה חובשת קדמית. אז גם אני רוצה לתרום הכי הרבה שאני יכולה. זה מרגיש נכון לתת כמה שאפשר. טיס זה חלום שלי מגיל מאוד צעיר, אבל ההחלטה ללכת לשירות קרבי ולתרום באה אחרי שהתחילו להסביר לנו על הצבא, והיום אני יודעת שאני רוצה לתת כמה שיותר מעצמי. אם לא יסתדר עם טיס אני אתמיין ללוחמה ימית, ואם לא אז לחיל רגלים, להמשיך את המסורת של אחותי".
מאיפה באה המוטיבציה?
"המשפחה מאוד מעודדת ויוצא לי להתאמן הרבה עם אחותי הגדולה. גם המלחמה תרמה למוטיבציה. אני מכירה חיילים שנפלו במלחמה. עדי ליאון שנפל במלחמה היה בן היישוב שלי, ניל"י. זה נותן משמעות חדשה ודחף חדש".
כמה מפחיד להתגייס עכשיו לקרבי?
"לפעמים יש חששות ופחדים, אבל אני מאמינה שזה יותר משמעותי. הכי חשוב זה להחזיר את החטופים ואני רוצה לתת כמה שיותר. הצבא זה המקום שלי לתרום למדינה. אני לא חוששת. ברור שיהיו אתגרים, אבל בכל דבר יהיו אתגרים".
