ב-7 באוקטובר ניהלה סרן עדן נמרי ממודיעין קרב גבורה בפתח המיגונית במוצב נחל עוז, וכתוצאה ממעשיה ניצלו 17 חיילות. שתיים מהניצולות, גם אם לביתן הן שבו רק לאחר שהות ממושכת בשבי חמאס, היו לירי אלבג וקרינה ארייב, שלאחרונה הגיעו לבית משפחת נמרי במודיעין כדי להיפגש עם הוריה של עדן, ולאחר מכן גם נעמה לוי הגיעה לביקור.

השבוע סיפרו שרון ומיכאל נמרי על הפגישה עם החטופות המשוחררות: "כאשר הן חזרו לארץ ותחקרו אותן, ואז גם הציגו בפנינו את התחקיר, מיד אחר כך אמרו לנו שלירי אלבג ונעמה לוי רוצות לפגוש אותנו. הן ממש ביקשו להיפגש איתנו ראשונות. היינו בטוחים שזה ייקח איזה שנה, לך תדע מה עבר עליהן וכולי. לא נשמנו עד שהן הגיעו. זה היה מדהים".

לאחר שחרורן של החטופות, והמידע שסיפקו עם שובן, מספרים הוריה של נמרי כי עוד ועוד פרטים חדשים נחשפו על הקרב שניהלה בתם. "היא ניסתה להציל את כולן לבד, עד שנגמרה לה התחמושת. הבנות אמרו לעצמן בשבי, הן חזרו וסיפרו את הסיפור על המיגונית כדי שלא ישכחו. הן ידעו שהן האחרונות לספר מה קרה שם. שתיהן אמרו את זה, שזאת המשימה שלהן – לחזור לישראל וישר לספר. הן אמרו לרמטכ"ל שבתוך כל החוויה הזאת, האירוע של ה-7 באוקטובר היה הקשה ביותר. הן סיפרו שעדן הצילה אותן. זה מטורף שאחרי שהן שרדו את השבי הן מספרות שבזכות עדן הן ניצלו, כי למעשה היא היחידה שהמשיכה להילחם".

במשך למעלה משנה, עד לחזרת התצפיתניות החטופות, סברו הוריה של נמרי כי היא נהרגה כתוצאה מרימוני יד שהשליכו המחבלים לתוך המיגונית, אולם המידע החדש שינה את התמונה. "התברר שזה לא נכון. עדן הייתה בחיים אחרי הרימונים. אחרי הרימון הראשון נמלטו 14 בנות מהמיגונית, ואז נכנסו עוד רימוני רסס וקרינה ארייב ושירת ים ז"ל הדפו את הרימון והוא לא פגע בעדן. המחבלים ניסו להיכנס למיגונית ועדן המשיכה לירות, ואחרי שנגמרו לה התחמושת היא התעמתה איתם פיזית".

על הפגישה עם החטופות, העדות האחרונות לרגעיה האחרונים של עדן, מספר האב מיכאל כי "היה מאוד מרגש, זה משהו שציפינו שיקרה מהלוחמות שלה בזמנו, אבל זה לא קרה. בכל הראיונות עד עכשיו אמרנו שעדן הגנה על בנות שהיא בכלל לא הכירה, ואחד הדברים המרגשים שלירי סיפרה זה שהן הגיעו חמש חיילות חדשות למוצב, יומיים לפני ה-7 באוקטובר, ופתאום ניגשת אליהם קצינה ואומרת 'היי, אני עדן נמרי, קצינה ב'רוכב שמיים'. אל תילחצו, תרגישו חופשי. אם תצטרכו עוד משהו תבואו אליי'. והיא בכלל לא הייתה קשורה אליהן. אחרי 500 יום בשבי הן זכרו את הפגישה הזאת, את הרגע הקצר הזה שמאוד אופייני לעדן. בעצם הבנו שנוצר שם איזה קליק עם לירי, שסיפרה לנו שבמהלך השעה וחצי בהן עדן המתינה במארב למחבלים הן היו כמו צוות. עדן עם העין בכוונות ולירי לידה עם הטלגרם, מספרת לה מה קרה בארץ, הטנדרים בשדרות וכל זה. מסתבר שלירי הייתה החמ"ל האישי שלה".