שלושה בנים למשפחת פ' ממודיעין. אחד מהם, ל' בן ה-11, הוא אוטיסט. הוא אינו מתקשר עם הסביבה באופן מילולי למעט מספר מילים בודדות. הוא מסוגר בעולמו וכשהוא סובל מהתפרצויות שאינן ברורות, "צריך לחבק אותו, לומר לו מילים טובות ולנשק אותו". אבל רוב הזמן – מעידה אמו – ל' הוא ילד רגוע.
הדיווח והתלונה במשטרה
ל' לומד בבית ספר מיוחד בירושלים. הוא מגיע לשם בהסעה מיוחדת שמבצעת חברה העובדת כקבלן של עיריית מודיעין. לפני כשלוש שנים, באחד מימי החול הרגילים, הגיע לאסוף את ל', שהיה אז בן שמונה, רכב ההסעות. היתה בו גם מלווה חדשה, שתפקידה להשגיח על הילדים בעלי הצרכים המיוחדים. ל' עלה להסעה ברוגע, הוא לא בכה, התיישב בכסא והמלווה חגרה אותו. זמן קצר לאחר מכן התקשרה המלווה לאמו ואמרה לה שהילד נסער מאוד ובוכה מבלי לציין מה קרה.
"לא הבנתי למה היא מתקשרת אלי, מתפקידה להרגיע אותו ולי אין יכולת לעזור מרחוק", סיפרה האם. אבל לא עברו כמה דקות והאם קיבלה טלפון מאם אחרת, שגם בנה יצא בהסעה, ושאמרה לה שהנהג הכה את בנה ברגלו.
מאוחר יותר המלווה התקשרה בשנית לאם וסיפרה לה כי הסיבה שהתקשרה אליה היא כי הנהג הכה את בנה ברגלו והיא רצתה להפחיד אותו בכך שהתקשרה אליה. כך הבינה האם שהסיבה לסערה שהתחוללה אצל בנה נבעה מאירוע התקיפה.
האם המודאגת התקשרה לבעלה וסיפרה לו את התנהלות הדברים. הוא התקשר למוקד 100 והם ניסו לאתר את הנהג בדרכו לירושלים, אך ללא הצלחה. במקביל פנתה האם למורה בבית הספר שתדע שהיא מקבלת את ל' נסער ותהיה מודעת למצבו. כבר באותו יום היא שלחה מייל לשרית גונן, רכזת הסעות ומלווים ממנהל החינוך בעירייה, בו כתבה:
"הבוקר ל' היה מעט נסער בהסעה, הנהג איבד את סבלנותו והכה את בני. את ההכאה ראתה אחת האמהות שהזדעזעה מכך והרימה אלי טלפון ועדכנה אותי שלדעתה המלווה הייתה די מבוהלת מהמעשה שלו. אני לא מתכוונת לעבור על המעשה לסדר היום ובכוונתי לפנות למשטרה. אבקש שבני לא יילקח מהלימודים על ידי נהג זה".
איך הילד בדרך כלל מגיב במקרים של כעס או פחד?
"הוא משתולל, הוא מתחיל להרביץ לעצמו בגלל שאינו יכול להתבטא, הוא זקוק לשקט ולוקח לו כשלושת רבע שעה להירגע".
בהמשך למייל זה כתבה מייל נוסף בו ציינה כי אינה מבינה איך אותו נהג, שמלווה אחרת התלוננה עליו בשנה שעברה, על התבטאויות פוגעניות כלפי חיילים במחסום והתנהגות אלימה כלפי ילד אחר, חזר להיות הנהג של הילדים.
תגובתה של גונן, רכזת ההסעות למייל של האם: "המלווה עדכנה אותי על הבוקר, דיברתי עם מנהל התפעול של החברה. הוא מטפל בנושא באופן אישי מול מנהל החברה. בלי קשר הנהג לא ימשיך לבצע את הנסיעה הזו ובכלל אף נסיעה שלנו. צר לי על החוויה הלא נעימה שעבר ל', אך תהי בטוחה שלא נעבור על זה לסדר היום!…"
שנה אחרי, הנהג חזר
בעקבות המקרה של התנהגות אלימה (כלפי ילד אחר), הפסיק הנהג להסיע ילדים אלה, אולם לאחר כשנה חזר לאסוף את ילדי החינוך המיוחד בהם גם את ל'.
ביום בו הוכה ל' הגישו הוריו כנגד הנהג תלונה במשטרה, למרות שמחברת ההסעות (לא מקבלן המשנה) הפעילו עליהם לחץ שלא לפנות למשטרה.
ביום שני השבוע, שלוש שנים אחרי, וכשההורים היו בטוחים שהתיק נגנז, הוזמנה האם לתת עדות בבית המשפט השלום ברמלה כנגד הנהג שהסיע את הילדים באותו יום ומואשם בהכאת הילד שלה.
"היינו בטוחים שהתיק נגנז. לא היה לנו מושג שעדיין דנים בכך בבית משפט", הם אומרים. "חשוב לנו שאחרים ישמעו על המקרה כי אנחנו ההורים בוטחים במערכת, שולחים את הילדים שלנו ומקווים שיגיעו ליעד שלהם בבטחה, וכשקורה כזה דבר זה מעלה מחשבות על אילו עוד מקרים מתרחשים שאיננו יודעים עליהם. מדובר בילדים שאינם יכולים לדבר ולספר לנו מה קרה. בננו יצא יחסית בסדר, אבל יש מקרים חמורים מזה. ידוע לי באופן אישי (מוסיף האב) כי הנהג המשיך להיות מועסק בחברה והסיע ילדים בקווי נסיעה אחרים".
עוד סיפרו ההורים כי בשנה שלאחר האירוע בנם לא התנהג כהרגלו, הוא סבל מפחדים, הוא היה מסרב לעלות להסעה והם היו צריכים להוציא אותו מהבית בכוח.
האם התרגשה במשפט
בדיון שהתנהל השבוע בבית המשפט ניסה סניגורו של הנהג להוכיח כי תיאור המקרה של האם אינו קוהרנטי ומדובר ב"סיפור קצת מוזר ומלא סתירות". האם, שהתרגשה מהמעמד, הרגישה שהיא בחקירה צולבת החלה לבלבל מעט בפרטים המדויקים לגבי השעות בהן התנהלו שיחות הטלפון מלפני שנתיים.
עוד טען הסניגור כי האם שהתקשרה לדווח לה על כך שהנהג הכה את בנה, חזרה בה והכחישה את האירוע.
על פי המלווה ועל פי ההתכתבות בין האם לבין שרית רכזת ההסעות עולה כי המקרה אכן היה. עוד עולה כי התלוננו בעבר נגד אותו נהג בגין התנהגות אלימה, מילולית ופיזית, ולמרות זאת הוא המשיך לעבוד כנהג הסעות של ילדים. מה שכן – מאז אותו מקרה הנהג לא חזר לעבוד בעיר וכבר באותו היום הילד חזר עם נהג אחר.
(צילום איילת לוין)
