תגובות סוערות לפירסום כאן בשבוע שעבר על מ' – תושב העיר שזהותו פורסמה באינטרנט כפדופיל. כזכור – מדובר בגרוש, אב לילדים המתגוררים במודיעין, ש"כיכב" בהקלטות מלכודת שטמן לו אדם בשם אבי דוביצקי, המכונה "צייד הפדופילים" ושבינתיים הספיק להודיע על פרישתו מ"תפקיד" זה ועל כוונתו לעזוב את ישראל.

פרקליטו של מ', עו"ד שמשון וייס, מספר כי לקוחו מסתגר בביתו, כי מצבו הנפשי מעורער וכי הוא עלול לאבד את מקום עבודתו. "הוא מרגיש שחייו נהרסו כליל. הוא חושש לצאת מהבית. מצבו הנפשי קשה מאוד".

הוא עומד להיות מפוטר מעבודתו?

"הוא נמצא מאז הפרסום בחופשת מחלה ובשל כך טרם נערך לו שימוע במקום עבודתו".

"לא עניין לאנשים פרטיים"

הפרסום גרר שני סוגים של תגובות: אלה שביקשו להדגיש את חשיבות החיסיון והצדק והמשפט ואלה שטענו כי במקרים של פדופיל בפטנציה, עדיף להקריב מעט ערכים דמוקרטיים על מנת להבטיח ביטחון לילדים. יו"ר המועצה הישראלית לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, מנסה לראות את שני הצדדים של המטבע.

"אסור לתת לאשליה שמדובר במשהו וירטואלי, להטעות אותנו – צ'ט בעל אופי מיני באינטרנט עם קטינים, הוא עבירת מין לכל דבר", הוא אומר. "המשטרה לא עושה די כדי להילחם בתופעה שהולכת ומתפשטת בעיקר באמצעות האינטרנט והקידמה הטכנולוגית. ואת המלחמה הזאת אסור להשאיר לאנשים פרטיים. המדינה היא זו שצריכה לנהל את מלחמת החורמה נגד עברייני מין, וכל הפעילות נגדם חייבת להתנהל במסגרת החוק ולא בבית דין שדה כזה או אחר. יש רשויות חוק במדינת ישראל ואסור שניתן לאנשים לקחת על עצמם את תפקיד השריף וללחום בעברייני מין" .

מדוע המשטרה בעצם לא פועלת מספיק בתחום עברייני המין?

"אני לא יודע, אבל עובדתית, מה שהמשטרה עושה זה רק קצה החוט, הם בודקים רק אם יש תלונה, אין שום פעילות יזומה מצידם, לא פעילויות מתוכננות ומסודרות כשיטה. לפני שנים באחד הדיונים בכנסת המשטרה הבטיחה שתוקם יחידה שתמנה מאתיים שוטרים שיעסקו בלחימה בפשעי מין. עד היום אני עדיין מחפש את היחידה הזאת"

אבל יש היום יחידה במשטרה שעוסקת בתחום…

"נו באמת. הקימו יחידה כזאת אבל כמה שוטרים יש לה? בודדים. בבתי הכלא בישראל יושבים כרגע 1,200 עברייני מין, מתוכן 800 פגעו בקטינים. אבל מדובר בקצה הקרחון ממש. זה קצה הקרחון. אז אפשר להבין שלא עושים הרבה בתחום עבריינות המין בישראל".

למרות שהאינטרנט יכול לעזור מאד בלחימה בפדופילים?

"האינטרנט גם יכול באותה מידה לסייע לפדופילים. בכלל, האינטרנט גרם למגפה של ממש בהיקף הפגיעות המיניות בילדים, בין אם מדובר בפגיעה בפועל או בפגיעה בהתכתבות באמצעות הרשת".

האם הפגיעה דרך רשת האינטרנט שקולה לפגיעה פיזית ממש?

"כן ואפילו יותר. בית המשפט העליון קבע כבר לפני מספר שנים שהפגיעה המינית באמצעות האינטרנט חמורה יותר מכיוון שכאן יש חדירה לפרטיות, לבית של הקורבן, שכביכול הוא אמור להיות מוגן בו ולכן זה חמור יותר".

אבל בכל זאת באינטרנט אין מגע פיזי. אולי זה תחום אפור?

"זאת עבירה, חד משמעית. אנשים אומרים בחקירות שלהם 'רק אמרתי', 'רק כתבתי בצ'ט', אבל זאת עבירה, גם אם היא נעשתה בצורה וירטואלית ברשת. מדובר בעבירות מין לכל דבר ועניין. הנזקים שנעשים באמצעות האינטרנט הם חמורים מאד".

ועצם העובדה שאדם פרטי לוקח על עצמו את המשימה לתפוס פדופילים? זה תקין?

"ברור שאני לא מאושר מזה, כי צריך לבדוק אם לא מדובר כאן בהדחה. זה לא פשוט, אבל הוא עושה את זה כי המשטרה לא עושה את זה".

איך פדופילים פועלים?

"בדרך כלל בגלישה לאתרים שפופולאריים בקרב בני נוער וצעירים, אלה אתרים שעוסקים במוזיקה, או סרטים ובכלל אתרים שילדים מתעניינים בהם, מכל מיני סוגים. הם גולשים לאתרים האלה ופותחים בצ'טים עם הגולשים הצעירים וככה השיחה מתגלגלת ואז מגיע השלב של ההצעות להיפגש או לקבל צילומים במייל. ראיתי הדגמה של דוביצקי והמבוגרים מיד הציעו פגישה. מיד התחילו לדבר על 'מה את לובשת'. צ'טים כאלה מגיעים די מהר לשלב שבו הפדופיל מבקש מהילדה לצלם את עצמה ולשלוח לו תמונות, ומגיע גם לצילום של אברי מין. יש פדופילים שגם מוכרים את הצילומים לאנשים אחרים תמורת כסף".

(צילום יחצ)