אירועי יום העצמאות התקיימו השנה במתכונת חריגה, לאור המלחמה, אבל תושבי מודיעין היו שם בכל האירועים המרכזיים.
ארבעה חיילים תושבי העיר זכו באות מצטייני נשיא המדינה, בטקס החגיגי שנערך ביום שלישי בבית הנשיא בירושלים. הארבעה הם: רב"ט שיר זינגר, חובשת בגדוד 532; סמ"ר תומר רוזמן, ק' אלקטרוניקה בשייטת 3; רב"ט יובל אלעד, מש"ק חומרים מסוכנים בפקע"ר; וסמ"ר עופרי עידו, פרמדיקית בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל.
בטקס חגיגי נוסף קיבלה ד"ר כוכב אלקיים לוי ממודיעין את פרס ישראל בתחום הערבות ההדדית. אלקיים לוי, מומחית למשפט בינלאומי ומקימת מכון דבורה, הקימה את הנציבות האזרחית לחקר פשעי חמאס נגד נשים וילדים, והייתה בין הראשונות שעסקו בחקר ובהסברה של פשעי המין שבוצעו על ידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר. מאז הטבח היא נאמה והרצתה במקומות רבים בעולם על מנת להיאבק בהכחשה, לקדם את ההסברה בנושא ולהשמיע את קולן של הקורבנות.
ערב קודם לכן עלתה נורית כהן ממודיעין על במת טקס מדליקי המשואות, ובשם ארגון זק"א בו היא מתנדבת מזה כעשור הדליקה את משואת כוחות ההצלה. כהן (בת 59, אם לשלוש), היא עובדת סוציאלית שהתנדבה ליחידת הצוללנים של זק"א ומאז ה-7 באוקטובר פעלה ביישובי עוטף עזה. "הרגשתי שזאת זכות גדולה שהתאפשר לי להצטרף לחברים בזק"א. זה היה בשלבים האחרונים של איסוף הגופות", סיפרה למודיעין News, |עיקר העבודה הייתה זיכוי של הבתים, המכוניות והמיגוניות. כשבאים לקבור בן אדם מאמינים לפי ההלכה שצריך לקבור את כולו, וצריך להגיע לכל טיפת דם אחרונה. לכן עברנו בכל מקום כדי לאסוף כל ממצא שמצאנו ולתת כבוד אחרון לכל הנרצחים".
כצפוי, את מה שראתה כהן ביישובי העוטף היא לא תשכח. "בשלב שאני נכנסתי הריח היה קשה מנשוא", היא נזכרת, "מיותר לציין שזה ריח שנצרב ולא עוזב. כל פעם שאני סוגרת את עיניי התמונות משם עולות. אני עובדת סוציאלית ואני באה עם חוסן ותעצומות נפש, ולכן לא הייתי אומרת שאני בטראומה, אבל כן אפשר להגיד שהמראות עולים ברמה היומיומית. מאחר שמדברים הרבה על תסמונת המילואימניקים שחוזרים הביתה וכמה זה קשה להתרגל חזרה לחיים הרגילים, הרגשתי משהו דומה. כדי להתמודד עם זה התחלתי להדריך קבוצות שמגיעות מחו"ל, בעיקר יהודיות אבל לא רק. עשיתי להם סיורים בדרום ובקיבוצים השונים, במטרה להראות לכמה שיותר אנשים מה באמת קרה, וגם להפוך אותם לעדים למה שקרה".
איך ההרגשה להשתתף בהדלקת המשואות?
"השנה זה כמובן מאוד ייחודי ושונה. אני מקבלת על עצמי את הדלקת המשואה בשם ארגון זק"א בכבוד גדול ובענווה. אני בסך הכל מייצגת ארגון, אני לא אינדיבידואל אלא נציגה של ארגון שפעל בצורה מדהימה ומקצועית כמעט ללא שעות שינה בשבוע הראשון. זה מעמד מאוד מחייב ומאוד מרגש. זה גם מאוד מורכב השנה, זה לא כמו בכל שנה והכל טעון מאוד. אני מודעת לכל הקולות. בדיוק שמעתי ברדיו ריאיון עם אימא של חטוף, ובעצם היא אמרה את מה שאני אומרת, שחשוב לקיים את הטקס. אמנם במתכונת אחרת, אבל אסור לשבור את רוחנו. אנחנו עם שיודע לחיות עם הצער ולהמשיך לחיות. אסור להראות להם ששוברים אותנו ברוח. חובה עלינו להמשיך לחיות, להמשיך לשמוח, יחד עם הכאב. אף אחד לא שוכח את הכאב".
