שמונה שנים אחרי שנפגשו בפעם האחרונה בבית הספר ברנקו וייס במודיעין כמנהל, מחנכת ותלמיד, התאחדו לאחרונה השלושה באופן מפתיע ומרגש דווקא בחזית הלחימה על גדר הגבול בעוטף עזה.
השלושה הם מיכאל בן שטרית, המנהל לשעבר המיתולוגי של התיכון המודיעיני, מיכל סהר סיטון, אז מחנכת והיום המנהלת, והתלמיד לשעבר עומר אשכנזי, כיום מפקד פלוגה בסיירת גבעתי. אל האזור הגיע בן שטרית כמילואימניק, למרות שהוא כבר בן 53, ואילו סהר סיטון המנהלת הגיעה לאזור כדי לפגוש את החיילים ולהאכיל אותם במנות שהכינו תלמידי ומורי בית הספר.
בן שטרית סיפר השבוע למודיעין NEWS: "אני משרת בגדוד מילואים של גבעתי, באותה חטיבה עם עומר. האמת היא שלא ידעתי שהוא שם, עד שבאחד הלילות, לפני שבועיים-שלושה, בשתיים וחצי בלילה, אני עובר ממקום למקום ופתאום ראיתי את עומר. התחבקנו ודיברנו, ומסתבר שאנחנו ממש אוהל ליד אוהל בחפ"ק. בשבוע שעבר פגשנו כאן את המחנכת שלו לשעבר, מיכל, שהפכה להיות מנהלת בית הספר. כל צוות ברנקו וייס נרתם למשימה. הם קנו, בישלו והביאו לגבעתי".
מה אתה עושה במילואים?
"אני כאן בשני תפקידים: כנגד נתונים אני יושב בחפ"ק ומתרגם את הפעולה המבצעית לפעולה לוגיסטית, ובתפקיד השני שלי אני מפקד כיתת תחמושת בשיירות אספקה. אני נכנס לעזה עם שיירות אספקה של תחמושת ויוצא. אני עושה מילואים בהתנדבות כבר 13 שנים, אחרי גיל הפטור. יצא שאני ושני הבנים שלי גוייסנו בצו שמונה. שלושתנו במילואים, כמו הרבה משפחות בישראל".
אתה לא מפחד להיכנס לעזה? במיוחד שאתה לא חייב.
"אני לא מפחד. באופי שלי האדרנלין גורם לי לזוז ופחות לפחד. עד להפוגה הגענו למצב שיש לנו שליטה בשטחים מסוימים ואז הסכנה היא בעיקר מפצמ"רים ונ"ט ופחות מהיתקלויות של אחד על אחד, אבל זה עדיין מסוכן".
איך התחושה בשטח כעת בשלב ההפוגה?
"לנו כחיילים זה מצוין, טיפה להירגע ולחזור לשגרת חיים. נקווה שזה לא ישבש את המהלך המלחמתי. אני חושב שזאת בחירה נכונה, צריך לעשות כל מה שאפשר כדי להחזיר את החטופים. זה מבורך".
לא מתפלאים שאתה עדיין עושה מילואים?
"בדרך כלל לא מבינים מה אני עושה במילואים בגיל שלי. יש לי שיער לבן ולא מבינים מה יש לי לעשות כאן, אבל לי תמיד יש מנטרה: כמו שחינכתי את התלמידים שלי לתרום ולהגן על המולדת, אז נאה דורש נאה מקיים. בגלל שהצבא הציל אותי בצעירותי, אז אני אתרום כל מה שאני יכול ובטח בתקופה כזאת. זאת המלחמה הכי מוצדקת שהייתה לנו, וכל אחד רוצה לקחת חלק. מדהים לראות את ההתגייסות של כל עם ישראל".
על המפגש המיוחד עם התלמיד והקולגה לשעבר הוא מספר: "לפגוש תלמיד אחרי כמה שנים זאת תמיד חוויה מיוחדת, ולפגוש תלמיד בזמן מלחמה, תלמיד שעשה דרך כזאת משמעותית, זאת חוויה מאוד מרגשת. יש הרבה גאווה. זאת זכות גדולה לראות בוגרים של בית ספר שהקמתי וניהלתי עושים את הדרך המופלאה הזאת ומתגייסים לשירות משמעותי. זה תמיד מרגש אותי. לא סתם קוראים לבית הספר 'ברנקו בית'. יש לגמרי תחושה של בית".
