מאז היום הראשון למלחמה, אי-שם באותה שבת השחורה, אחד האנשים הכי עסוקים בעיריית מודיעין הוא שמוליק כהן, ראש אגף הביטחון.
מאז אותו יום "מג'נגל" כהן בין המשימה המורכבת של איוש המחסומים בכניסות לעיר ועיבוי מערך האבטחה העירוני (שמחצית מעובדיו גוייסו למילואים) לבין אבטחת מוסדות החינוך שחזרו לפעילות. ואם זה לא מספיק, הרי שהחרדה הציבורית (המובנת) מגיעה בימים אלה לשיאים חדשים, כאשר השבוע הפיצו הורים בעיר עצומה חדשה, בה הם דורשים מהעירייה לקבוע נהלי פעולה למקרה של חדירת מחבלים והשתלטות על בית ספר.
תפסנו השבוע את כהן לשיחה בה מצד אחד הוא מנסה להרגיע את ההורים החוששים, ומצד שני כנה מספיק כדי להגיד את האמת כמו שהיא. "חייבים לומר שהחששות והפחדים מובנים לגמרי לנוכח אותה שבת שחורה ולאור המצב. הכל מובן ומתקבל בסבלנות, מתוך כוונה לתת פתרונות לכל דבר. עם זאת, צריך להבין שאנחנו עושים את המקסימום ופורסים את הכוחות שלנו כדי לתת מענה לכל תרחיש, בהתאם לדרישות ולמשימות. אבטחת מוסדות החינוך בשעות היום היא בראש הדברים שמעסיקים אותנו, בנוסף לכל שאר המשימות. צריך לזכור שבשוטף יש לנו את סיירי הביטחון, שלצערי חלק גדול מהם גוייסו בצו 8. ההורים היו רגילים לראות אותם, אבל עכשיו המצב שונה. הניידות אמנם מסיירות, אבל הגברנו גם סיורים של תושבים וכוחות צבא שמסיירים בתוך השכונות. כל הרעיון הוא לבצע כמה שיותר סיורי נוכחות בשטח, להציף את השטח בהמון זוגות עיניים ובהמון כחול בעיניים כדי להרתיע".
אתם מוצפים גם בדיווחים ביטחוניים שנובעים מן הסתם מהחרדה הקשה.
"לא משנה איזו קריאה שמגיעה, בגלל שאנחנו פרוסים בצורה מאוד רחבה בעיר המענה שלנו הוא מיידי. אם זו קריאה שנוגעת לבתי הספר, אז יש לנו ארבעה קב"טים, יש מפקח של חברת האבטחה, יש את הסיירים. יש כוחות רבים בשטח. אתמול, למשל, היה אירוע של רכב עולה באש, בסמוך לאחד מגני הילדים. התגובה שלנו הייתה כל כך מהירה שהגענו וכיבינו את האש עוד לפני שמכבי אש הגיעו למקום".
אז ההורים צריכים להבין שאין אפשרות לסגירה הרמטית של העיר?
"מי שחושב שאפשר לתת 100% ביטחון קצת משלה את עצמו. כן אפשר לתת 200% מאמץ, ואת זה אנחנו עושים. אנחנו משקיעים כאן הרבה מעבר ל-100% ועושים כל מה שניתן. לא חוסכים בכלום. לא במשאבים ותקציבים ולא בכוח אדם. העיקר שתהיה כאן תחושת ביטחון, העיקר להגביר את הנראות והבולטות בשטח כדי לייצר מניעה. הכל כדי שהתושב ירגיש בטוח שאנחנו נמצאים פה עבורו, וגם שיידעו שאם יהיה אירוע אנחנו נהיה שם לתת מענה ראשוני עד להגעת הצבא והמשטרה".
ההורים מתלוננים שאין מספיק אבטחה סביב הגנים.
"לא הבטחנו שתהיה אבטחה צמודה בכל גן. זה לא ישים. אין מספיק מאבטחים בחברות האבטחה. חלק מהמאבטחים שלהם גוייסו בצו 8, וגם ככה בימי השגרה הם בחוסר. גם אם אנחנו רוצים, אז אין להם מה לתת. נשמח להעסיק כל מאבטח שחברת האבטחה תביא לנו. במקביל, אנחנו פועלים גם מול הצבא, מול פיקוד העורף, שיביא לנו חיילים שיסתובבו ברחובות ובשכונות ובפארקים. אבל גם כאן, לצבא יש משימות והוא מתקשה לספק לנו חיילים. לכן אנחנו עושים כל מה שניתן בכוחות עצמנו".
דיווחים נוספים של הורים טוענים שבחלק מהגנים לחצני המצוקה לא פועלים.
"אני שומע את התלונות האלו. ביום-יומיים הראשונים של המלחמה עברו על כל המערכות טכנאים של חברות מיגון, ותיקנו את התקלות ווידאו שהכל עובד. עם זאת, צריך לזכור שמדובר במערכות שעובדות במשך כל היום, יש בלאי שוטף או תקלות שזוכות למענה מהיר מאוד. מבחינתנו לחצני המצוקה תקינים, ואיפה שיש תקלה נתקן".
השבוע התארגנו הורים בעיר בדרישה להוצאה מוחלטת של עובדים ערבים מהעיר.
"תשמע, בסוגיה הזאת יש גם היבטים משפטיים וחוקיים של מה ניתן לעשות ומה אפשר לדרוש. בסופו של דבר, מתבצעות כאן הערכות מצב על בסיס יומי, ויותר מפעם ביום, עם כל הגורמים הרלוונטיים, ובהתאם להנחיות ולמצב מתקבלות החלטות שאנחנו מיישמים בשטח. לא מתעלמים משום דבר. גם לי יש ילדים במערכת החינוך, וגם בבתי הספר שלהם יש מנקים ערבים. להגיד לך שאני חושש? אני לא חושש. נעשתה הערכת מצב, נקבע מי רשאי להיכנס, איך להיכנס ובאיזה פיקוח. עושים כל מה שניתן כדי למנוע פגיעה. בסוף, צריך לזכור גם דבר מאוד פשוט – לא יהיו מנקים אז תהיה בעיה תברואתית ותהיה תחלואה".
מה לגבי העובדים הערבים-ישראלים שכן מגיעים לעיר, הם נתקלים ביחס עויין?
"ממש לא. אני לא מכיר אירועים כאלה בחודש האחרון. להיפך, יש מקומות עבודה כאן שבנויים עליהם, כמו המרכולים הגדולים ורשתות השיווק. אני לא מכיר התנכלויות אליהם מצד תושבי העיר".
