אל מרכז החדשנות בבניין עיריית מודיעין, מתחם קטן למדי, נדחסים בשני בבוקר עשרות אנשים. נציגי המשטרה, אל"מ מטעם פיקוד העורף וצוותו השוהים בקביעות במקום מאז פרוץ הלחימה, ראש העירייה והמנכ"ל, אנשי מנהלת אופק ועמותת סחלבים, וכל מנהלי האגפים בעירייה. כולם מתכנסים להערכת המצב היומית.
את הסקירה פותח ביבס עם מניין ההרוגים, הנעדרים והחטופים, והפצועים שארבעה מהם עדיין מאושפזים בבתי החולים. לאחר מכן מעדכן ביבס על הכוונה להקים בעיר כיתת כוננות חמישית, ועל כלי נשק נוספים שמגיעים לעיר. בהמשך מקבלים הנוכחים עדכון לגבי מצבה של מערכת החינוך בעיר (שקלטה לתוכה כמעט את כל ילדי יישובי העוטף השוהים במודיעין), כאשר ראש מנהל החינוך מעדכנת כי כבר השבוע ייקלטו במוסדות החינוך בעיר 70 תומכי הוראה חדשים, סטודנטים שפתיחת שנת הלימודים שלהם נדחתה. ראש מינהל החינוך מבקשת להסתייע בהם גם לליווי הסעות החינוך המיוחד, אולם ביבס לא מתלהב מהרעיון.
עוד מבקש ביבס מראש אגף הביטחון להצמיד לכל צוות ניקיון המורכב מעובדים ערבים ליווי צמוד של מאבטחים, ומזרז עובד עירייה אחר לפעול עוד היום מול קבלן שלא הציב מאבטח באתר הבנייה שלו בעיר. "תודיעו לו שיטפל בזה עכשיו או שהאתר ייסגר", מבהיר ביבס. כאשר נשמע רעש פתאומי מקצה החדר, אומר ביבס "זה בגלל המנהרות מבית סירא" לקול צחוקם של הנוכחים, כאשר הוא מתייחס לפרסום השבוע בתוכנית "הצינור". בסיום הערכת המצב הנוכחים מתפזרים, רק כדי לשוב לאותו מקום למחרת. ככה זה בזמן מלחמה.
"אין סגירה הרמטית לעיר"
לאחר הערכת המצב אנו תופסים את ביבס לשיחה בלשכתו ומתחילים היישר ממצב הרוח בעיר, שמאופיין כיום, באופן טבעי, גם בלא מעט חרדה, על גבול ההיסטריה. "קרה פה דבר. מדינת ישראל של עד ה-7 באוקטובר שונה מהמדינה שאחרי, מבחינת החוסן הלאומי. לכן, גם הלכתי לתהליך מיידי, מהראשונים בארץ. הקמתי כיתת כוננות, קניתי נשקים, הקמנו עוד כיתות ואנחנו הולכים לכיתה החמישית. זה אומר סדר גודל שנותן מענה נכון לתושבי העיר".
אמנם כבר מהיום הראשון ללחימה נקטה העירייה בשורת צעדים להגברת תחושת הביטחון, כולל הפעלת מחסומים בכניסות לעיר, אבל במצב שכזה גם צעדים אלו לא יכולים להרגיע את החשש במלואו. "הצבנו מחסומים, שמייצרים בעצם הרתעה. אין פה סגירה הרמטית. כדי שתהיה כזו צריך הרבהי ותר כוחות, וגם את סיוע המשטרה שממילא פרושה עם כל כוחותיה. צריך לזכור גם שמודיעין שילמה מהיום הראשון מחיר כבד של שבעה חיילים וחיילות שנהרגו, ושני תושבים אזרחים, ויש לנו חטופה אחת ונעדרת אחת. לכל הדברים האלה אנחנו נותנים מעטפת של העירייה. הקמנו חמ"ל לטובת כל המשפחות. הבנו שזה אירוע שלא הכרנו כמוהו".
איך נראה הבוקר של ה-7 באוקטובר בשבילך?
"בשעה 06:23 התעוררנו, אחד הילדים שלי הוקפץ בשעה הזאת. אתה מבין שיש אירוע, מבין שהוא גדול אבל עוד לא יודע כמה גדול. באותו רגע העברתי הנחיה לעובדי העירייה להתחיל להתארגן. בשעה 07:15 הוצאנו את ההודעה הראשונה וחצי שעה אחר כך הודעה נוספת. במקביל, פתחנו גם את החמ"ל של מרכז השלטון המקומי, שהתחיל לעבוד בטיפול בדברים כבר בשעות הצהריים. בשעות הבוקר המוקדמות זה עדיין היה נראה כמו אירוע קשה, של עשרות הרוגים, אבל אף אחד לא דמיין את המספרים האמיתיים. כמי שגדל והתחנך בבית שאן, שהיו בה קטיושות וחדירות מחבלים, כולל בשנת 1974 בה נרצחו הדודים שלי, בבניין לידנו, זה נראה לך כמו סוג של דז'ה וו. אבל אתה מבין שאין מה לעשות, צריך לאסוף את כולם ולהתחיל קודם כל להחזיר את תחושת הביטחון. זה הדבר הראשון שנפגע. שלא תטעה, אני מבין לליבם של כל אלה, שמתוך היסטריה, מפיצים גם שמועות לא נכונות. אני מבין מאיפה זה בא, מאובדן תחושת הביטחון האישי".
בדיוק בימים אלה יש התארגנות הורים בעיר נגד נוכחות של עובדי ניקיון ופועלים ערבים. מה אתה אומר להם?
"מהרגע הראשון עשינו שני דברים – אסרנו כניסת פלסטינים לעיר, וקבענו כללים לנוכחות עובדים זרים וערבים-ישראלים. הצמדנו להם ליווי של האבטחה. צריך להבין שאנחנו יכולים להגיע גם למצב של סכנה תברואתית בעיר, אם אתה לא מפנה אשפה וכולי. לאט-לאט, כדי לייצר איזושהי שגרת חירום, נגביר את הפעילות לדברים אחרים. קח למשל את נושא ההיסעים, שנשען לא מעט על עובדים ערבים. בכל תחום כזה אנחנו דואגים קודם כל לפעול על פי מה שבטוח. אחר כך, בדברים האחרים, אנחנו גם מנקים את בתי הספר אחרי שעות הלימודים. אנחנו מייצרים איזון והפרדה מלאה. אנחנו עושים את כל מה שצריך כדי שהפעילות תתקיים תחת אבטחה, אבל מאוד נשמח שכל מי שחותם על עצומה כזאת גם יצטרף כדי לעזור בניקיון ובכל השאר, גם בהתנדבות וגם בשכר".
ומה לגבי עובדים ערבים-ישראלים שמועסקים בעיר? הם יכולים להרגיש בטוחים היום?
"אנחנו נותנים מענה אבטחתי לא רק לתושבים, אלא גם לעובדים. ברור שגם הם לא מרגישים בטחים כיום, מכל הסיבות האובייקטיביות. אנחנו רוצים לבוא ולהגיד 'רבותיי, הם חלק מהמערך הזה'. חלקם אגב לא מגיעים לעבודה, הם חוששים. לכן הרעיון של לשים מאבטח ליד כל צוות כזה הוא גם כדי שהם ירגישו בטוחים. ברמה הארצית, אני עובד עם כלל ראשי הרשויות, ורובם מבינים את גודל השעה. כולם מבינים שאם יהיה פה "שומר חומות 2" זה משהו שלא נוכל לתקן. כולם מבינים את האחריות הנדרשת מהם ואת גודל השעה, ומקווים שזה אכן יישאר ככה".
היו מספר ראשי רשויות שסירבו לחדש את הפעילות באתרי הבנייה. מה דעתך על זה?
"בסוף, צריך להבין שיש פה גם משק. יש עובדים זרים ועובדים פלסטינים תחת השגחה וכללים מאוד ברורים, ובלעדיהם המשמעות היא אחת – הכל יקרוס. אנשים לא יקבלו את הבתים שלהם ויקרסו, הכלכלה תתכווץ ממילא. כשאני מחזיר את מערכת החינוך, איפה ההורים? הם הולכים לעבודות שלהם. אז אנחנו מחדשים פעילות, תחת אבטחה, כדי שבסוף נוכל גם לתת שירותים וגם לא להקריס את המשק. אם אלה יקרסו, אנשים יישארו פה בלי דירות ואז הם יבואו אלינו בחזרה. לכן, צריך למצוא את האיזון הנכון. הכי קל להגיד שלא ייכנסו לעיר ולא יעבדו באתרי הבנייה, אבל כשמהשק יקרוס אנחנו נהיה הראשונים שיבואו אליהם בטענות. לכן אנחנו עושים את המהלך הזה באחריות, ועם דרישות. בהתחלה הם לא רצו לשים מאבטחים ולעמוד בכל הכללים, אבל הבינו שזאת הדרך היחידה לחדש את הפעילות. אי אפשר לעצור את הבנייה, אי אפשר לעצור את הניקיון ואת הגינון, צריך לטפל בעיר. אז אנחנו לא מטפלים בעיר במאה אחוז כמו בימי שגרה, אבל כן נותנים מענה של 50-60%".
לגבי הנוכחות של עובדי הבניין הפלסטינים, יש לך את כוח האדם לאבטחה מלאה? או שבכל מקרה מה שלא תעשה לא יוכל להרגיע את מפלס החרדה בעיר?
"קודם כל, בשכונת מורשת, שהיא אתר בנייה יחסית גדול, בכל בוקר, בשעות ההגעה למוסדות החינוך, יש סיורים שלנו. יש שם גדוד שיושב ונותן לנו סיוע בסיור ואבטחה. לכל מוסד יש מאבטחים ששמנו, יש את סיירת הביטחון, לכל אתר בנייה יש מאבטח משלו ויש ביקורות שלנו. אנחנו רוצים לתת מענה כדי שנוכל להמשיך לתפקד ולא לפגוע בהתפתחות של השכונה".
"תקנות?? זה מה שחשוב עכשיו?!"
בשבוע שעבר הפך ביבס, לאחר מונולוג ארוך ועצבני במיוחד שנשא בעת שהתארח באולפן חדשות 12, לשיחת היום במדינה. עשרות אלפים שיתפו את דבריו, בהם תקף בחריפות את משרדי הממשלה וקבע כי השרים נעלמו מהשטח, ואפשר להניח כי לו היו בחירות לכנסת בקרוב, ולו היה ביבס מתמודד בהן, הוא היה הופך לאחד המנצחים הגדולים.
הנאום שלך היה מתוכנן? או שזה התסכול שהתפרץ?
"מה זה מתוכנן, זה בא מתוך תסכול ומתוך הבנה, ברורה לחלוטין, שאם אני לא אעשה את זה אף אחד לא יתעורר. צריך להבין שזה שבועיים בתוך המלחמה, אנחנו הקמנו חמ"לים בכל הרשויות, נמצאים בתהליך גיוס כיתות ועושים את הכל. בסוף, יש רק שני אופרטורים במדינת ישראל – הצבא ופיקוד העורף והשלטון המקומי. אלו שני הגופים היחידים שיודעים לטפל בתושבים. ומהרגע הראשון היינו שם, מפנים לא מעט מהתקציבים שלנו. ברמה הארצית זה הרבה יותר מעשרות מיליונים, וגם ברמה המקומית שמנו במודיעין לא מעט מיליונים כדי לתת את הביטחון. עובדים חדשים, ציוד שרכשנו. אין ברירה, כי בתוך התהליך אתה רוצה להחזיר כמה שיותר מהר את הביטחון. אגב ביטחון, כיתות הכוננות שנסגרו בטעות היסטורית, צריכות עכשיו לחזור לפעילות מלאה גם ביום שאחרי המלחמה. הממשלה, בגלל הרבה מאוד תהליכים שמתקיימים פה הרבה מאוד שנים, ראית שהם לא התעוררו. שבועיים עברו והם העבירו בסך הכל 30 מיליון שקל. אנחנו בשלטון המקומי העברנו בעצמנו 32 מיליון כדי לעזור לרשויות. אם לא הייתי עושה את הזעקה הזאת היינו מדשדשים סביב הדבר הזה עד עכשיו. מאותו רגע של צעקה, למחרת בשבע בבוקר באגף התקציבים במשרד האוצר פתחו את הצוהר, והזרימו כמעט מיליארד שקל לרשויות. הם הבינו שצריך לפתוח. בזמן הקורונה לכחלון (שר האוצר דאז. ע"ק) לקח כמה ימים להתעשת ואז הוא עשה את מה שצריך כדי שלא יקרסו. משרד האוצר צריך להסתכל שלושה חודשים קדימה ולייצר לרשויות ולעורף שקט".
מה שמעת מהמשרדים הממשלתיים באותם ימים ראשונים?
"ראינו שם שהם בהלם. צריך להבין גם שחלק מהמשרדים לא רלוונטיים. משרד לחוסן לאומי, מה יש לו לעשות? כל מיני משרדים שפיצלו אותם. אלו שבאמת תפקדו מהרגע הראשון הם משרד הביטחון, משרד הרווחה שייאמר לזכותם שנכנסו באופן מלא, משרד התיירות, משרד הפנים היה קצת עייף אבל לאט-לאט התאושש. אתה מתחיל לראות אותם מתאוששים. אגב, יש חלק שעד היום ממשיכים להיות לא רלוונטיים".
איפה היה הרגע ש"הביא לך את הסעיף"?
"תשמע, כשאתה עובד מולם והם אומרים לך 'עכשיו אנחנו מפרסמים תקנות כדי לחלק את התקציבים', ואני אומר להם שאנחנו במלחמה. לפרסם תקנות?! קודם כל תשחררו תקציבים גמישים. קחו 150 מיליון שקל, שימו עכשיו 75 בדרום ואותו סכום בצפון, תנו לרשויות וואוצ'ר גמיש שיוכלו להתקדם קדימה. אתם רוצים אחר כך להתחשבן? נתחשבן על הכל, אבל קודם כל תשחררו את הכסף. לקח להם שבועיים להבין את זה. אתה מבין מה זה שבועיים בזמן מלחמה?? זה השלב הכי מתסכל. אתה מצפה מהיום הראשון שהמדינה תבוא ותיתן ורק אחר כך נשב, ולא הפוך. אני צריך להקים קול צעקה כדי שזה יקרה? הדברים שלי היו כדי לנער את האנשים, שיבינו איפה הם נמצאים. הם היו בהלם, הם לא הבינו. ואגב, הצעקה הזאת ניערה את כולם, אז אם זה מה שצריך היה לעשות, טוב שעשינו את זה. עובדתית, מאותו רגע אנחנו במקום אחר. ושלא תטעה, אני עוקב אחרי כל דבר. כל מה שלא עובר אני מתחיל להציק. כי בסוף אם הרשויות יעמדו עם הראש מעל למים, העורף יהיה יציב והחיילים שלנו יוכלו להשלים את המשימה. אם החיילים יהיו מודאגים מהפרנסה בבית, איבדנו את זה".
ומה לגבי העסקים הקטנים בעיר, מה אתם יכולים לעשות כדי לעזור להם?
"מה שמותר לי על פי חוק כבר נתתי, כמו ביטול אגרת הרישוי. בארנונה אני יכול רק לדחות תשלומים, אבל זה לא מה שיעזור להם. אין לי יכולת להוריד בארנונה בכלל".
לפני בערך שנה דרשת משר הביטחון להפוך את הגדר באזור בית סירא לחומת בטון. מן הסתם הדרישה הזאת רלוונטית מתמיד כעת?
"אני דיברתי אז על להעביר שם את כביש 3 ולייצר את המנהור בצורה כזאת שההפרדה תהיה גם מבטון. יש גדר מערכת בצמוד לבית סירא, יש שביל טשטוש ויש את הגדר של מכבים. בכל השטח הזה יש את הצבא, את המצלמות תצפית שלנו ואת כיתת הכוננות והסיור העירוני. ללא ספק, ביום שאחרי המלחמה נדרוש כמובן לייצר שם הפרדה יותר משמעותית, כולל חומת בטון גדולה שתפריד. יכול להיות שהיא גם תהיה בצד של בית סירא ולא בצד של מכבים, כי אנחנו צריכים גם להגן על החיילים שלנו".
