תופעת זיהום האוויר באזור מודיעין כתוצאה משריפת פסולת פיראטית בכפרים הפלסטיניים הסמוכים היא רבת שנים, אולם ההחמרה מאז פרוץ המלחמה מביאה כעת תושבים בעיר לשקול את עתידם, וחלקם כבר התחילו לחפש לעצמם בית חדש.
כזכור, גרעין תושבים עיקש פועל כנגד התופעה מזה שנים רבות, ללא הצלחה רבה, יש לומר. זיהום האוויר פוגע במודיעין, כמו גם ביישובים וערים אחרות לאורך גדר ההפרדה, משוהם ועד לראש העין ואורנית, ואף צפונה מהן. מאז ה-7 באוקטובר, מסיבות שונות, הלכה התופעה והחריפה, אולם עלתה לכותרות רק כאשר הזיהום הורגש גם בערי המרכז. בנובמבר האחרון חתמו למעלה מ-2,700 תושבי מודיעין על עצומה שהופנתה לראש העירייה חיים ביבס, בדרישה לפעולה שתביא לפתרון מיידי של התופעה. "ניתן לראות מדי יום את ענני העשן הסמיך המיתמרים מהכפרים הסמוכים למודיעין", נכתב בעצומה. "מתחילת מלחמת 'חרבות ברזל' הזיהום הגיע לממדים בלתי נסבלים, והוא חודר לתוך הבתים. אין לאן להימלט ממנו. התושבים סובלים מבחילות וצריבות בדרכי הנשימה ובעיניים, תחושת מחנק וקושי לנשום".
לאחר שנים רבות בהן לא פעלה בנושא, בחודשים האחרונים מסתמן שינוי בעמדת עיריית מודיעין, כאשר לאחרונה ביבס אף הגדיר את התופעה כ"טרור לכל דבר" במכתב חריף ששלח לגורמים הרלוונטיים. (יש לציין שדבריו של ביבס, להם שותפים גם רבים מהמתלוננים על התופעה, לא נסמכים על עובדות שהשמיעו בפומבי גורמי המקצוע השונים לאורך חודשים אלו.) אל כל אלו הצטרף לאחרונה דו"ח חמור במיוחד של מבקר המדינה בנושא. הדוח הציג תמונה עגומה במיוחד של הזנחה רבת שנים מצד הגורמים האחראים – המשרד להגנת הסביבה והמינהל האזרחי, האמון על פעילות הממשלה בשטחי הרשות הפלסטינית. על פי הדוח, חלה עלייה של 75% במספר אתרי השריפות בשנים האחרונות, והמינהל האזרחי והמשרד להגנת הסביבה כשלו בטיפול בבעיה. יש לציין כי משרד הבריאות כלל לא מעורב בנושא, למרות ההשלכות הבריאותיות האפשריות על התושבים.
"נכפה עליי לעזוב"
כאמור, לאחר חודשים של החמרה במצב, יש כבר מי ששוקלים כעת לעזוב את מודיעין ולחפש את ביתם במקום אחר. טל פלג, אם לשני ילדים צעירים, היא אחת מהם. "אנחנו תושבי העיר מאז שהעיר הוקמה ויותר", סיפרה פלג השבוע, "אנחנו במקור מרעות ומכבים, עברנו למודיעין וקנינו פה בית כדי להיות קרובים למשפחות. אנחנו אוהבים את העיר הזאת ולא רואים את עצמנו גרים בעיר אחרת, אבל אנחנו סובלים מאוד מזיהום האוויר".
משפחת פלג מתגוררת בשכונת הכרמים, בה היא מספרת כי המצב חמור במיוחד. "אנחנו סובלים כבר תקופה, עוד לפני השביעי לאוקטובר", היא מספרת, "אבל זה היה בתדירות יותר נמוכה. מאז המלחמה זה התחיל להיות על בסיס יומי. זה משבש את החיים. אנחנו גרים בעיר, משלמים המון כסף על משכנתה וארנונה, ובסופו של דבר לא יכולים לצאת החוצה החל משעות הערב. ואני אפילו לא מדברת על לשבת במרפסת או לפתוח חלונות החל משעה מסוימת בערב".
איך חיים ככה?
"אני מטגנת חביתה לילדים בארוחת הערב ולא יכולה לאוורר את הבית, דברים בסיסיים. או למשל, בעלי, שהתחביב שלו הוא ריצה, החל מה-7.10 לא יכול לרוץ בערבים, בגלל שזה לא בריא לנשום את האוויר. האוויר הזה מכיל חומרים מאוד רעילים ומאוד מסוכנים, וחלקם מסרטנים. אנחנו נושמים אותו גם כשסוגרים את החלונות. הריח והרעלים נשארים באוויר עד הבוקר. הבן הקטן שלי בן שלוש, וכל הילדים בחצר הגן נושמים את הזיהום הזה, ואין לי שליטה על זה. היו כמה ימים שנאלצתי לקחת את הילד מאוחר יותר לגן, כדי לתת לאוויר להתנקות".
פלג היא אחת מהתושבים שמנסים להילחם בתופעה, בין היתר באמצעות דיווחים שוטפים לגורמים הרלוונטיים, אבל היא כבר לא נשמעת אופטימית. "אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים להמשיך לחיות במציאות הזאת. אנחנו כבר חצי שנה במצב הזה, ואני לא מוכנה לקבל את זה יותר. לא בפן הבריאותי וגם לא מבחינת איכות החיים. זה מסוכן ונראה לי לא אחראי להישאר כאן. אני מרגישה אשמה על כל יום שאני נשארת פה. בגלל שאני כל כך אוהבת את העיר ולא רוצה לעזוב, זאת החלטה לא קלה. אנחנו שוקלים לעבור לערים מערביות יותר, שבהן אולי יש פחות זיהום אוויר. רק המחשבה על כך מאוד קשה לי, אבל איבדתי את התקווה שיעשו משהו".
התחלתם לנקוט בצעדים מעשיים?
"התחלתי לבדוק אפשרות לעבור, אולי לראשון לציון או לנס ציונה, אבל זה מאוד מדכא אותי כי זה ממש נכפה עליי. אני נאלצת לעשות צעד מטורף שנכפה עלינו. הייתי מצפה שילחצו יותר כדי לפתור את הבעיה, וגם שידאגו לעדכן את מוסדות החינוך כשיש זיהום מוגבר. בשביל זה צריך ניטור ולדחוף כמה שיותר לפתור את הבעיה. זה צריך להיות בראש סדר העדיפויות של העירייה".
"הילד משתעל כל הלילה"
משפחה נוספת השוקלת את עתידה בימים אלו היא משפחתו של אילן, שאשתו גדלה בעיר. "אצלנו זה קצת מורכב, כי רכשנו דירה במורשת ואנחנו צפויים לעבור אליה לקראת סוף השנה", הוא מסביר. "אני מנסה לברר וראיתי שגם במורשת חווים את התופעה הזאת".
כמו פלג, גם משפחתו של אילן מתגוררת כרגע בשכונת הכרמים, וסובלת מהתופעה באורח חמור. "אנחנו גרים בקומה גבוהה במגדל וזה ממש מבאס", הוא אומר, "במקום ליהנות מהאוויר ולפתוח חלונות, אנחנו אוטמים את הבית כל יום שחס וחלילה לא יהיה חלון פתוח וייכנסו הריחות הנוראיים. הבן שלי בן 4 התחיל להשתעל בתקופה האחרונה, והרופאה נתנה לו משאפים. זה נהיה ממש קיצוני. הוא אומר ששורף לו בגרון. זה מתסכל, אנחנו לא יודעים מה לעשות ולא נראה שיש פתרון באופק. זה קצת מייאש, כלום לא זז. הילד משתעל כל הלילה ונושם בכבדות, וזה בטח לא תורם לעניין".
גם מבחינתך המצב החמיר מאז ה-7 באוקטובר?
"בשנה שעברה זה היה קורה מדי פעם, אבל מאז המלחמה אנחנו לא פותחים חלונות יותר. אם זה יימשך ככה נאלץ לעזוב. זה נראה כאילו מנסים לפעול, אבל נראה שאין פתרון ממשי. אנחנו מאוד אוהבים את העיר, את הסביבה, החברים והאנשים, וזה חבל. אני מניח שיש משפחות נוספות שזה מפריע להן ואולי ירצו לעזוב בעתיד, וזה יכול להשפיע על מחירי הנדל"ן בעיר".
לא הרחק ממנו, בשכונת הנביאים, מתגוררת דנה. "כל ערב יש ריחות של פסולת, ליתיום, ריחות של פלסטיק שרוף וגומי שרוף", היא אומרת, "כל ערב אנחנו עם חלונות ותריסים מוגפים. זה ממש טרור. לכלב שלנו, בן תשע, גילו סרטן בריאות, ואמרו לנו שיש עוד כלבים בשכונה שמתו מאותו סוג של סרטן. לא עשיתי מחקר, אבל לכי תדעי אם אין קשר. לכי תדעי מה קורה עם הסרטן בעיר".
גם דנה ומשפחתה שוקלים לעזוב את העיר. "הבן שלי סובל מאסטמה", היא מספרת, "ומהשביעי לאוקטובר זה החמיר מאוד. אי אפשר לצאת לרחוב בערב. הפסקתי לעשות הליכות בערבים, הבן שלי הפסיק לשחק טניס בערב. זה מאוד מייאש. השאלה לאן לעבור עולה, כי בכל הארץ יש זיהום. למודיעין מגיע כל הזיהום מגוש דן ומהכפרים הערביים שמסביב. אנחנו מגדלים כאן ילדים ואני שומעת על בעיות נשימה כרוניות ואלרגיות. מה אפשר לעשות? אנחנו מחפשים מקום שיהיה פחות מזוהם. אנחנו מאוד קשורים למקום הזה, ופתאום לעזוב אחרי 25 שנים זה לא פשוט. אין לי ציפיות, אני מאוד פסימית. חשבתי שבעקבות הפניות שלנו יזוז משהו, אבל כלום לא קורה".
תושבת ותיקה נוספת השוקלת כעת לעזוב את מודיעין היא טלי זיו משכונת הפרחים. "התחלתי לשים לב לתופעה מאז שהתחלתי לעבוד בעיר", היא מספרת, "עזבתי מקום עבודה מחוץ לעיר ואני יותר בבית, והתחלתי לשים לב שבערב ובשעות הבוקר המוקדמות יש אוויר מאוד רע, וזה קורה בתדירות מאוד גבוהה, ברמה שאי אפשר לפתוח חלונות בלילות. זה מאוד מפריע לי. מעבר לריח יש תחושה שנושמים רעל ומרעילים את הילדים".
"אני חווה את התופעה קרוב לשלוש שנים, אבל מאז המלחמה זה החמיר מאוד וזה מדיר שינה מעיניי", היא אומרת. "למרות שאני מאוד אוהבת את העיר ופעילה בה, אני חושבת שזה אלמנטרי, זה נושא שאי אפשר להתפשר עליו בכלל. בשלוש השנים הקרובות אני רואה את עצמי עוברת למקום אחר בארץ אם הבעיה לא תיפתר. הסיבה שנכנסתי לזה היא שהבנתי שאו שזה ייפתר או שאעזוב. אני לא רוצה לעזוב, אבל אי אפשר לחיות עם זה".
את והבנות שלך סובלות מתופעות לוואי?
"עד היום לא סבלתי מבעיות נשימה, אבל בשנה האחרונה כולנו עם עיניים מגרדות כל הזמן, ואני מרגישה שהתפתחו אצלי ואצל הבת הקטנה שלי ענייני נשימה. קניתי משאף בפעם ראשונה בחיי. אין לנו הוכחות לקשר ישיר, אבל אני יכולה להגיד לך שאני צריכה משאף וגם הבת הקטנה שלי עם בעיות של קוצר נשימה ותחושה של גירוד בעיניים כל הזמן. הלוואי שבזכות ראש העירייה שלנו יקרה משהו, אבל אם זה לא יקרה נצטרך לעזוב. זה בהחלט בתוכניות שלנו".
מול מה בכלל עומדים? עוד לא יודעים
מי שאמונה על תיק איכות הסביבה בעיריית מודיעין היא חברת המועצה החדשה מירי דה פריס, שבשיחה השבוע הודתה כי לעירייה אין למעשה נתונים החושפים אילו חומרים מסוכנים מזהמים את האוויר בעיר בשל שריפת פסולת בפיראטית.
על מאמציה בנושא מאז כניסתה לתפקיד, לפני כחודש, סיפרה דה פריס: "עם כניסתי לתפקיד קיימתי מספר פגישות עם גורמי המקצוע בעירייה ועם ראש העירייה, בהן דיברנו על דרכי הפעולה האפשריות מול טרור השריפות המזהמות. בין השאר, אנחנו בוחנים הצבת חיישנים במקומות אסטרטגיים בעיר לניטור איכות האוויר בזמן אמת. נושא איכות חיי התושבים נמצא בראש סדר העדיפויות של העירייה, אך חשוב לזכור כי המינהל האזרחי הוא גורם השיטור והאכיפה בשטחים האלו, לצד המשרד להגנת הסביבה ופיקוד מרכז. לאחר מספר סיורים ופגישות עם גורמים ממשרד הביטחון והמשרד להגנת הסביבה, המינהל האזרחי וצה"ל, החלו לאחרונה לבצע אכיפה משמעותית יותר, כולל כיבוי שריפות ותפיסת משאיות עם פסולת המיועדת לשריפה".
אילו צעדים נוספים העירייה תעשה בעצמה? תוגש עתירה לבג"ץ?
"אני מתכוונת להעלות שתי הצעות: האחת להציב חיישנים במספר נקודות בעיר כדי למדוד את רמת זיהום האוויר באופן יותר מקיף, והשנייה להציב ניידת ניטור שתבדוק אילו חומרים מזהמים נמצאים באוויר. אני לא יודעת לומר מדוע זה לא נעשה עד היום. צריך לזכור גם שמאז ה-7 באוקטובר התופעה החריפה מאוד. לגבי עתירה לבית המשפט, זה משהו שנאמר, שתהיה איזושהי עתירה משותפת עם רשויות אחרות, ולפי מה שהבנתי יש נכונות כזאת. יש גם נכונות שלנו לפנות לחברי כנסת כדי לנסות ולקדם את העניין דרך הכנסת. זה נושא ברמה לאומית ואנחנו קוראים לכל הגורמים הרלוונטיים לנקוט במדיניות אפס סובלנות כלפי שורפי הפסולת, ולמצות איתם את הדין ככל האפשר".
