מביתו במודיעין, בעוד שהוא עדיין נמצא בתהליך שיקום מורכב וסובל מכאבים עזים מאז פציעתו בקרב בעזה לפני כחודשיים, ק' שואף וממתין לדבר אחד  – לשוב לצוות שלו, ולשדה הקרב.

"לנסות להשתקם ולחזור לצוות שלי, זאת המטרה שלי כרגע", סיפר השבוע החייל הצעיר, שאת שמו לא ניתן לפרסם מטעמי סודיות בשל שירותו ביחידה מובחרת. "אני רוצה לחזור לשגרת יום רגילה, לעשות דברים בסיסיים, בלי לסבול מכאבים. זה הכי חשוב כרגע. הכאבים הם בעיקר בגב, לפעמים יש גם כאבי ראש. אני עדיין לא יודע אם אוכל לחזור ליחידה, כי עדיין לא דיברתי עם רופא. אני מחכה לשמוע מה יגידו לי ותהיה ועדה רפואית. אני מאוד רוצה לחזור. המוטיבציה שלי ממש לא ירדה".

"חיכינו להיכנס ללחימה"

ק' גדל כל חייו במודיעין. הוא למד בבית הספר היסודי רמון ולאחר מכן בתיכון עירוני ג', ובשנות נעוריו היה פעיל בשבט הצופים יובל, שם גם הדריך במשך שנתיים ילדים עם צרכים מיוחדים. במשך שנתיים לפני גיוסו לצה"ל הוא התאמן בקבוצת כושר קרבי, ולאחר שלא התקבל לקורס טיס נפתחה בפניו האפשרות להתקבל ל"יחידת הרפאים".

היחידה שזכתה לכינוי המסתורי הנ"ל היא היחידה הרב-מימדית, יחידה קרבית ראשונה מסוגה שהוקמה בשנת 2019 במטרה לייצר שיטת לחימה חדשנית המשלבת יכולות שונות של הצבא. בין היתר, ביחידה עובדים עם מגוון נרחב במיוחד של יכולות טכנולוגיות חדשניות – רובוטים, רחפנים ואמצעי תקיפה מתקדמים – ואף מפתחים תורות לחימה חדשות. תושב מודיעין נוסף ששירת ביחידה הוא סגן יונתן גוטין, שנפל בקרב בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר.

"התייגסתי בחודש מרץ 2023", סיפר השבוע ק' למודיעין News, "הגעתי מגיבוש טייס שסיימתי ולא עברתי. התחלתי את ההכשרה שלי בבא"ח גולני ביחד עם סיירת גולני. אחרי שסיימנו את ההכשרה של סיירת גולני עברנו להשלמת מסלול של היחידה, ושם סיימנו מסלול אחרי שנה ושלושה חודשים. הייחודיות של היחידה הרב-מימדית היא התמחות בסוגי אמל"ח שונים, והיא מתמרנת בעזה כבר מעל לשנה, מאז תחילת הכניסה הקרקעית. זאת הפעם הראשונה שהיחידה מתמרנת בשדה הקרב מאז הקמתה, ומביאה טכנולוגיה חדשנית לשדה הקרב".

המלחמה פרצה כאשר ק' עדיין היה במסלול, וללחימה הוא מצטרף עם סיום ההכשרה בחודש מאי האחרון, כשהוא בתפקיד מפקד חוליית חוד. "סיימנו מסלול והצטרפנו ללחימה בעזה", הוא מספר, "בעזה היינו במרכז הרצועה ואחרי זה עלינו לג'באליה. זאת הייתה תקופה לא קלה, אבל זה גם משהו שרצינו לעשות וחיכינו לזה, כי כל המלחמה היינו בהכשרה וחיכינו להצטרף ולעשות משהו אמיתי".

אחרי חמישה חודשים של לחימה, מגיעה המשימה ששינתה את חייו. "היינו בג'באליה ויצאנו למשימה של כיבוש מבנה. במהלך המשימה היה פיצוץ של מטען. אני כבר הייתי בקומה השנייה של המבנה, וכתוצאה מהפיצוץ עפתי מהבניין. פתאום מצאתי את עצמי למטה. הצוות הגיע אליי, טיפל בי ובעוד פצוע שהיה איתי, משם הגעתי בעזרת מסוק לתל השומר".

איפה נפצעת?

"נפצעתי בראש, באזור המצח. מהנפילה נפתח לי כל הראש ועדיין יש תפרים במצח. נפצעתי גם בגב ויש לי פגיעה בעמוד השדרה, חוליה זזה, ויש לי גם פריצת דיסק כתוצאה מהפציעה. בהתחלה איבדתי את ההכרה לשלוש שניות. התעוררתי כשאני על הרצפה, ואחר כך נעמדתי על הרגליים וניגשתי לחבר שלי שנפצע. הוא איבד את הראיה בעין אחת והמצב שלו היה קצת יותר קשוח, אז קראתי לשאר הצוות. בהתחלה בכלל לא הבנתי שנפצעתי, רק אחר כך אמרו לי שאני מדמם באזור העין ואז פינו אותי. כשהגעתי לבית החולים, בגלל האדרנלין לא הרגשתי כאב, ואז התחילו להכניס לי משככי כאבים והכניסו אותי לטשטוש כזה. כל הפנים שלי היו כוויות והיו לי כאבים מאוד חזקים אחרי שהטשטוש עבר והתחלתי להרגיש כאב. הייתי מנופח כמה ימים. הפנים שלי היו מלאות בבצקות והרגשתי כאבים בראש ובגב".

בשבועות שלאחר מכן עובר ק' שני ניתוחים בעין. "חלק מהפציעה הוא ממש קרוב לעין", הוא מסביר, "והיה צריך לסגור אותו בלי תפירה, כי זה היה עלול לעוות לי העין. רק עכשיו הפצע מתחיל להיסגר, אבל הוא היה פתוח עד לפני שבועיים". כעת, כשהוא מגיע לשיקום בשיבא תל השומר מספר פעמים בשבוע, עיקר ההתמודדות היא עם הפגיעה בגב. "יש לי כאבים מפריצת הדיסק. אלה כאבים ממש חזקים וזה הקושי העיקרי – להתכופף, ללכת, לעמוד. אבל אני מנסה לעשות הכל. אני עובר טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה וכל מיני עיסויים רפואיים ורפלקסולוגיה בשביל הגב".

מה הצפי של ההחלמה?

"אני לא יודע עדיין. אני במעקב. בעוד שבועיים יש לי תור לרופא גב ואז תהיה לי הערכה יותר מדויקת. כרגע אמרו לי 'יש לך פריצת דיסק, תתחיל את השיקום ומשם נראה'.

איך היה המעבר מלחימה לאשפוז?

"התקופה של האשפוז הייתה בהתחלה ממש מוזרה. לעבור ממצב שאתה הכי פעיל בעולם לריתוק למיטה בבית חולים זה היה לא קל. אבל אחרי זה, כשאתה כבר הולך ויותר פעיל, אתה מתחיל  להבין מה קרה. אחרי שבוע כבר התרגלתי לסיטואציה ויותר עיכלתי שאני בבית חולים ולא יכול ללכת הרבה, והשלמתי עם המצב".

מתי הודעת להורים על הפציעה?

"ישר כשהגעתי לשיבא הכניסו אותי לצילום CT כדי לראות שאין שבר בראש, ואז הביאו לי טלפון כדי לדבר עם ההורים. אמרתי להם שהכל בסדר ושהם צריכים להגיע. הם הגיעו מיד. הם היו בשוק בהתחלה, כי זה היה בארבע בבוקר מתוך שינה. בהתחלה הם לא הבינו מה קרה, כי באותו יום התקשרתי אליהם בצהריים ולא הייתה לי קליטה, אז אמא שלי חשבה שאני מנסה להשיג אותה שוב בארבע בבוקר. כשהם הגיעו הם היו קצת בהלם כי הם ראו אותי מלא כוויות, אבל מהר מאוד הם התעשתו והבינו מה קרה, חיבקו אותי ועזרו לי במה שצריך".

אחרי ארבע שבועות אשפוז שב ק' הביתה למודיעין, אולם הדרך לשיקום מורכבת. "הפציעה בראש אמורה להחלים, אבל תהיה לי צלקת מהמצח עד לעין. כרגע הפגיעה בראש קצת פוגעת לי בקשב וריכוז ובזיכרון לטווח הקצר, אבל אומרים שזה משהו שאמור לעבור בתוך חודש. היה לי זעזוע מוח, אז זה הגיוני שזה קורה. מצב הרוח שלי בסך הכל טוב. אני מנסה להשתקם הכי חזק שאני יכול. אני מנסה ללמוד צרפתית ולמדתי קצת שחמט. אני מנסה לנצל את הזמן כדי ללמוד דברים חדשים. גם הצוות שלי דוחף אותי קדימה. אני בקשר איתם, אנחנו מדברים וכשהם יכולים אז אנחנו נפגשים. הם עדיין בלחימה בעזה".

יש לך איזה מסר שתרצה להעביר?

"אני רוצה למסור לבני נוער שימשיכו הלאה ויתגייסו לקרבי, ואם הם לא יכולים אז שיתגייסו לתפקידים עורפיים, שהם מאוד חשובים ועוזרים לנו בסוף לנצח. המלחמה מראה כמה חשוב להתגייס לצבא ולקחת חלק במאמץ כעיר וכמדינה".