סרן עדן נימרי, בת 22, מפקדת צוות ב"רוכב שמיים" במוצב נחל עוז, שלמדה בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים יחד בעיר. נימרי, שהייתה בנעוריה שחיינית מצטיינת, פיקדה על חייליה במהלך ההגנה על חיילות רבות שלא היו במשמרת באותן שעות. עם פתיחת המתקפה הסתתרו החיילות במרחב מוגן במיגונית פתוחה, כאשר נימרי לקחה פיקוד על האירוע ונלחמה במחבלים. נימרי נפלה בקרב רק לאחר שנגמרה לה התחמושת.

שגב שושן, צלם בן 28 שלמד בתיכון עירוני ב' במודיעין, ונרצח במסיבת הנובה. ששון חגג במסיבה יחד עם בת זוגו אניטה ליסמן, שרק כמה שבועות קודם לכן עברה להתגורר עמו בדירתו בעיר. חבריו סיפרו:" הוא היה בן אדם שמח, מצחיק, חייכן ואהוב על כולם. שגב אהב מאוד את חברה שלו, וזה שהם מתו ביחד נותן קצת נחמה".

רב״ט שירה שוחט, בת 19, תצפיתנית בגדוד איסוף 414 שלמדה בתיכון מו"ר. נפלה בקרב בחמ"ל במוצב נחל עוז. סיפרו עליה: "שירה אהבה לטייל, אהבה לצלול, אהבה לחיות. המשפחה של שירה היוותה חלק משמעותי באישיות שלה, בפרט הקשר המיוחד שהיה לה עם אחיה איתי. היה לה טוב לב ואינטליגנציה רגשית נדירה. היא אהבה את החלשים והנזקקים ודאגה להם".

סרן אדיר עבודי, בן 24 בנופלו, נולד וגדל במודיעין. שימש כמפקד פלוגת טירונים בבסיס זיקים ונפל לאחר שניהל את הקרב מול מחבלי חמאס בו הציל את חיי חייליו הצעירים. סיפרו עליו: "אדיר היה אדם שנכנס ללב של אנשים. הוא לא מישהו שעבר ליד, אלא חדר אליך ונשאר נצור בתוכך. ילד עם נתינה ענקית. אדיר פנה אלי בראש השנה וסיפר שיש לו חיילים שאין להם מה לאכול בחג. הוא קנה בכספו תווי קנייה ונתן להם כאילו זה מהצבא ולא ממנו, כדי שלא ירגישו לא נעים".

סא"ל סהר מחלוף, מפקד גדוד תקשוב 481, בן 36 בנופלו. תושב העיר שהותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. נפל בקרב באוגדת עזה. סיפרו עליו: "סהר היה אדם משכמו ומעלה. אדם מאוד ערכי שנרתם לכל משימה ומבצע את המוטל עליו בצורה קפדנית ובלי הנחות. הוא היה נכס לצבא בכל המובנים, מקבלת המשימה ועד לביצוע שלה".

רב סמל בכיר רומן גנדל, מדריך לוט"ר בחטיבה הטקטית במשמר הגבול. נפל בקרב בניר עם בגיל 47. גנדל עזב את מודיעין לאחר גירושיו וילדיו עדיין מתגוררים כאן. סיפרו עליו: "רומן היה איש מיוחד. היה לו הומר ציני עם המון חן. הוא התייחס בכבוד ובשוויון מלא לבנות ביחידה. רומן היה לוחם מהשורה הראשונה, חבר טוב שאפשר לסמוך עליו שיהיה הגב שלך".

רס"ם במיל' איתי פרי נפל בקרבות בדרום רצועת עזה. פרי, בן 36 בנופלו, שימש כקשר פלוגתי בגדוד 8111 בחטיבה 5, גדל והתחנך במודיעין והותיר אחריו אישה ושלושה ילדים קטנים. פרי הוא בנה של אהובה פרי, מנהלת לשעבר בבית הספר דורות בעיר. סיפרו עליו: "הוא היה לב ענק, תמיד היה נעים איתו, תמיד ראה מה קורה מסביבו, תמיד ברוח טובה, בקלילות ובלי דרמות. בכל מקום שהוא הלך אליו אהבו אותו, התחברו אליו בלי מאמץ. היה לו קסם שהוא לא התכוון אליו".

רס״ל אלון קודריאשוב, לוחם ביחידת אגוז של עוצבת הקומנדו, בן 21 בנופלו. נפל במהלך הלחימה ברצועת עזה. חבר המשפחה סיפר לאחר נופלו כי "בתיכון הוא למד מחשבים, אבל במקום ללכת ליחידת סייבר הוא התחיל בקורס טיס ואחרי זה לאגוז. הוא מעולם לא התלונן, תמיד היה עם חיוך. מאוד דאגנו לו, כי אלון שאנחנו מכירים תמיד רץ קדימה. הוא טיפוס של חוד החנית".

רס"ל (במיל') אורי יעיש, גדוד חי״ר 8119, בן 27 בנופלו. נרצח בפיגוע בצומת ראם בדרכו חזרה הביתה. "כשהוא היה בצו 8, בתחילת המלחמה, הוא היה תומך לחימה אבל הסכים לקבל נשק בגלל שמדובר במלחמה. לאחר מכן גייסו אותו שוב והוא כבר לא הסכים לקבל נשק, ואמר 'במלחמה קיבלתי נשק, אבל כרגע אני לא במלחמה'. לכן הוא לא היה עם נשק. בזמן הפיגוע", סיפרו הוריו למודיעין News.

סמ"ר גל מישאלוף, בן 21 בנופלו, לוחם בגדוד צבר של חטיבת גבעתי, נפל בלחימה בצפון רצועת עזה. מישאלוף, בוגר תיכון מו"ר, שיחק במועדון עירוני מודיעין עד לגיל הנוער, אז ויתר על המשך העיסוק בספורט לטובת שירות קרבי. סיפרו עליו: "הייתי רוצה שיזכרו את הצניעות שלו, את האהבה שלו לאחר, את דרך הארץ שלו ואת איך שהוא ראה את כולם. הוא אף פעם לא התלהם, לא רב עם אף אחד. אני בטוח שהחיילים שלו כל כך אהבו אותו כי הוא אף פעם לא חשב שהוא יותר ממישהו אחר".

סמ״ר שלמה גורטובניק בן 21 בנופלו, חובש קרבי בגדוד 46, חטיבה 401. נפל בלחימה ברצועת עזה. סמ"ר גורטובניק הותיר אחריו זוג הורים, אח ואחות, והיה בוגר בית הספר התיכון עירוני ב' במודיעין. חבריו סיפרו כי בעוד מספר חודשים הוא היה אמור להשתחרר מצה"ל, וכבר תכנן את הטיול הגדול שלאחר השירות. סיפרו עליו: "שלמה היה אדם מיוחד במינו, טהור. כבר לא מייצרים כאלה אנשים. היה לו לב גדול, הוא מעולם לא שפט אף אחד והתייחס לכל אחד באופן הוגן".

סרן שלמה בן נון, בן 23 בנופלו, קצין צנחנים בגדוד 202, נפל בלחימה ברצועת עזה. בן נון שימש כסגן מפקד פלוגה, למד במערכת החינוך במודיעין בבית הספר היסודי קשת ואת לימודיו סיים בתיכון עירוני ב', שם לומדת כעת אחותו הצעירה. הוא הותיר אחריו זוג הורים, אח ואחות.

רב"ט נועה מרציאנו, בת 19, נחטפה מבסיס נחל עוז בו שירתה כתצפיתנית. נרצחה במתחם בית החולים שיפא בעזה לאחר מספר שבועות בשבי חמאס. גופתה הושבה לישראל והיא הובאה למנוחות בבית העלמין בעיר. סיפרו עליה: "הנתינה שלה השאירה אצל כל אחד שפגשה. אם מישהו היה ביישן או חסר ביטחון, היא לקחה אותו תחת חסותה ועזרה לו. גיליתי דרך פוסט של מישהו שלמד איתה בתיכון, שהיא לקחה אותו כפרויקט. היא הייתה חברה טובה, אף פעם לא רבה, תמיד הייתה מארגנת שיחות שלום בין החברים. הם סיפרו שהיה הייתה מאוד זורמת, אוהבת את החיים, אוהבת לטייל, אוהבת מוזיקה וסרטים, אוהבת אנשים. היא הייתה ילדה טובה שכולה לב".

רס"ר (במיל') בנימין אליהו אלמקייס בן 29 בנופלו, לוחם הנדסה בגדוד 8219 בחטיבה 551, נפל בלחימה ברצועת עזה. אלמקייס עלה לישראל מצרפת כנער והתגייס לשירות קרבי בחיל ההנדסה. סיפרו עליו: "כמה ימים לפני מועד החתונה שלהם עלתה השאלה האם בנימין הולך לקרב או מוותר על המילואים ומתחתן. בנימין, ששירת במילואים כקשר מ"פ, אמר במילים האלו: 'יש לי תפקיד מאוד חשוב בפלוגה. אם אני לא אכנס חיילים אחרים ייהרגו במקומי. אני לא אתן להם ללכת בלעדיי. אני אכנס איתם וכשאחזור מהמלחמה, רק אז אתחתן'".

סמ"ר ים גלס בת 20 בנופלה, תצפיתנית בגדוד 414 של חיל הגנת הגבולות, נפלה ב-7 באוקטובר במוצב נחל עוז. גלס הייתה צפויה להשתחרר מצה"ל בחודש מרץ, והוריה סיפרו כי הייתה אמורה לטוס לטיול בחו"ל והתכוונה ללמוד הנדסת מחשבים. "היא הייתה מסוג האנשים שאתה מכיר ושמח שיש כאלה במדינה. היא עשתה את המדינה מקום יותר טוב לחיות בו", סיפרה האם השכולה.

סמ"ר לביא ליפשיץ, בן 20 בנופלו, לוחם בסיירת גבעתי, נפל בלחימה ברצועת עזה. הוריו של ליפשיץ, ניצן ושלומית, התראיינו לכלי התקשורת שעות ספורות לאחר שהגיעה הבשורה המרה. "לביא היה אדם שאהב אנשים, בן אדם רגיש", סיפר אביו ניצן. "כשהוא יצא לקרב הוא ידע. הוא אמר לי: 'אבא, אני יודע. הפעם אני נלחם על המדינה שלנו. זה הדבר הנכון'".

סמ"ר עדי ליאון בן 20 בנופלו, לוחם בחטיבת גבעתי, נפל בלחימה ברצועת עזה, תושב הישוב הקהילתי ניל"י, בוגר מערכת החינוך במודיעין. ליאון, נפל באסון הנמ"ר בו נהרגו 11 חיילי הגדוד. לאחר מותו התפרסם מכתב פרידה שכתב להוריו והפקיד אצל חבריו, שמאז אף הפך לחלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר. בתיכון במודיעין בו למד נערך ה"פסטיברנקו", המופע המוזיקלי המסורתי, שאחד השירים שהוצגו בו התבסס על מכתב הפרידה שהותיר אחריו ליאון.

גילי אדר , בת 24 במותה, תושבת היישוב הקהילתי לפיד, בוגרת מערכת החינוך במודיעין. נרצחה במסיבה ברעים. "גילי היא אדם עם אנרגיות לא נורמליות", סיפר אביה אלדד, "החברים שלה יעידו. ילדה שגם 24 שעות ביממה לא הספיקו לה. מעולם לא פגשתי אדם עם כל כך הרבה חברים. היו לה כמה מעגלים של חברים. היא הייתה ילדה עם אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה. ההתלבטויות תמיד היו לאן ללכת משלל הפעילויות והחברים שהיו לה, והיא תמיד הייתה מספיקה הכל. החברים שלה תמיד קראו לה 'קרן אור' ו'שמש', כי כזאת היא הייתה".

רומי ברנט אליהו, בת 38 ממודיעין, גרושה ואם לשלושה, הגיעה למסיבת הנובה יחד עם שותפתה כדי לקדם את העסק החדש שפתחו לבגדי מסיבות ופסטיבלים. לאחר פתיחת המתקפה תיעדה את עצמה נמלטת מהמקום, אולם נורתה למוות זמן קצר לאחר מכן. סיפרו עליה: "כל אחד שהכיר אותך אישית היה מאוהב בך ובאנרגיות שלך. בשם כל החברים שלך אני מבטיחה לך שכולם ישמעו ויידעו עליך ועל מה שעברת. היית האור שלי, תמיד תהיי. בלב שלי יש חור בצורה שלך, והוא יישאר שם לנצח".

סגן יונתן גוטין, בן 20 ממודיעין, קצין תקשוב ביחידה הרב-מימדית שנפל בקרבות העזים בקיבוץ בארי, אליו נכנס כדי לנסות ולהציל את המשפחות. בנעוריו היה ג'ודוקא מצטיין וחבר בנבחרת הקדטים של ישראל שיכול היה לשרת כספורטאי מצטיין אולם העדיף לשרת בתפקיד משמעותי. סיפרו עליו: "הייתה לו תכונה שהוא לא היה יכול להיות באמצע. אם הוא עשה משהו אז הוא עשה אותו עד הסוף. אם הוא היה חייל אז הוא רצה להגיע ללחימה, לטופ, ליחידה מסווגת. הוא הרגיש שהוא עשה את שלו ורצה לתרום למדינה".

רס״ם (במיל׳) לירן מונס אלמוסנינו, בן 42 בנופלו. תושב כמהין שנהרג ביום הראשון ללחימה בעת שהוקפץ יחד עם כיתת הכוננות האזורית ללחימה ביישובי העוטף. אלמוסנינו גדל והתחנך ברעות, למד בתיכון מו"ר והתגורר בעיר עד לפני מספר שנים. הוריו עדיין מתגוררים ביישוב. סיפרו עליו: "לירן זה הילד שהיה בחוגי סיור, שלמד את כל הקשירות והכפיתות, שהכיר עצים וסוגי סלעים ושידע איך חיו פעם. ילד טבע במלוא מובן המילה, שגדל לאיש של טבע מלא קסם. תמיד היה נכון לעזור, גם אם על חשבון הילדים בבית. הראשון לקפוץ לעזור, להביא, לארגן או לחלץ, גם בלי שיבקשו ממנו".

סמל עמית מוסט, בן 20 בנופלו, לוחם בסיירת נח"ל. נפל ב-7 באוקטובר. מוסט נפל בקרב הקשה במוצב סופה, שבמהלכו התבצרו החיילים שנותרו במוצב בחדר האוכל ובעמדת הש"ג והדפו במשך שעות ארוכות את ניסיונות החדירה של המחבלים. סיפרו עליו: "עמית היה הילד הכי חייכן ומצחיק שיש. הוא אהב מאוד מוזיקה, לקרוא, לכתוב. אהב מאוד אנשים והיה חבר טוב לכל הסובבים אותו".

סמ"ר יונתן סביצקי, בן 21 בנופלו, לוחם ביחידת אגוז, חטיבת הקומנדו, נפל במוצב כיסופים ב-7 באוקטובר. יחד עם חבריו ליחידה המובחרת הוקפץ סביצקי באותו בוקר למוצב שהותקף, שם הם נלחמו במחבלים במשך שבע שעות, עד שהצליחו לשחרר את החיילים הנצורים. אימו סיפרה למודיעין News: "התכונה הכי בולטת של יונתן הייתה טוב הלב שלו כלפי כל העולם. הוא ראה את האנשים השקופים, את עובדי הניקיון ואת בודקי התיקים. לכולם אמר שלום, מה נשמע, תמיד הכיר את כולם, תמיד נתן מילה טובה".

דור חנן שפיר, בן 30 במותו, נרצח במסיבת טבע בסמוך לקיבוץ נירים יחד עם ארוסתו. שפיר סבל מהלם קרב לאחר שהשתתף במבצע "צוק איתן", ולאחר שסיים לימודי תקשורת במכללת ספיר עבד כמפיק ברשת "עושים היסטוריה". סיפרו עליו: "היו לו הרבה התמודדויות בחיים, אבל יחסית הוא היה בתקופה טובה בחיים שלו. באוגוסט הספקנו לחגוג לו יומולדת 30. הוא היה מאוד מאושר בזוגיות שלו והיה לקראת עשור טוב בחיים. הזוגיות מאוד סידרה לו את החיים והרגיעה אותו. כבר היה  דיבור על חתונה".

סרן איתן אוסטר, מפקד ביחידת אגוז, בן 22 בנופלו, נפל בקרב בדרום לבנון בערב ראש השנה אשתקד. סיפרו עליו: "המוטו שלו היה מקצועיות, ערכים ואהבה לחיילים. כשמפקד  התחיל להעביר לו בחפיפה את התפקידים המקצועיים של החיילים השונים, איתן עצר אותו ואמר 'זה פחות מעניין אותי. ספר לי איפה הם גרים, למי יש בעיות ת"ש, למי יש חברה'".

סמ"ר אופיר ברקוביץ, בן 20 בנופלו, לוחם שריון שגדל ברעות. ברקוביץ נפל באוקטובר אשתקד בקרב בג'באליה. סיפרו עליו: "אחד הסימנים הכי מוכרים של אופיר הוא החיוך התמידי על פניו והאופי האופטימי שלו. הוא ראה תמיד את הצד החיובי של הדברים, אדם ששם את טובת הסובבים אותו לפניו".

סמ"ר איתן קרלסברון, בן 20 בנופלו, לוחם גבעתי בוגר תיכון מו"ר שנפל ברפיח. סיפרו עליו: "הוא דאג לחיילים שלו. הוא רצה לטייל אחרי הצבא  ולחיות את החיים. הוא ניסה לעשות הכי טוב שהוא יכול. אחרי שהוא נהרג הבנו שמאוד העריכו אותו כמפקד".

סמל יהב מעיין, לוחם בחטיבת הנח"ל, נפל בגיל 19 בצפון רצועת עזה. סיפרו עליו: "ביקשתי ממך 'עזוב אותך מקרבי, כל דבר שתרצה אשיג לך', אבל הבנתי שאתה רוצה לתת לצבא. כמה היינו גאים יחד איתך בטקס הכומתה".

רס"ל (במיל') אלכסנדר אנוסוב, נפל בגיל 26 בקרב ברצועת עזה. היה סטודנט להנדסת חשמל ועבד בתאגיד השידור הציבורי. סיפרו עליו: "כשפרצה המלחמה אלכסנדר היה בחו"ל, אבל הוא עלה על הטיסה הראשונה לישראל והתעקש להצטרף ללחימה. בין הסבבים בעזה הספיק לטייל בתאילנד, וחזר שוב מיד כשקראו לו למילואים".

רס"ן (במיל') מושיקו רוזנוולד, לוחם בגדוד הנדסה, הותיר אחריו אישה ובן פעוט. נפל בגיל 35. סיפרו עליו: "ראית את שירותך לא כחובה, אלא כזכות להוביל חיילים בקרב. הגנת על ישראל לא רק במובן הפיזי אלא גם בהנחלת ערכים. סמל של שליחות אמיתית עם אהבה לארץ ישראל".

רס"ר (במיל') דן קמחג'י מכפר האורנים, נפל בגיל 31 בגבול הצפון, למד במערכת החינוך במודיעין. עמד לסיים לימודי רפואה סינית. סיפרו עליו: "מי לא הכיר את סימן ההיכר שלך, חיוך מבויש ובנדנה קשורה על השיער. איש של חיוך, אהבה ואור גדול. היית מטפל בנשמתך".

רס"ל יונה בצלאל בריף, לוחם דובדבן שנפצע קשה ב-7 באוקטובר ונאבק על חייו בבית החולים במשך למעלה משנה. בן 23 במותו. סיפרו עליו: "אף אחד לא חשב שהוא ישרוד וזה הפתיע כל פעם מחדש. התחילו לקרוא לו סופרמן, כי הוא יצא כל כך הרבה פעמים מסף מוות. הוא היה ממש שורד אמיתי".

סמ"ר צור אברהם, לוחם סיירת הנח"ל, נפל בקרב ברצועת עזה בגיל 22. בוגר הישיבה התיכונית במודיעין. סיפרו עליו: "התכונה הבולטת שלו הייתה שמחת החיים. צור הלך תמיד עם חיוך ודאג תמיד שגם לסובבים אותו תהיה סיבה טובה לחייך".

רס"ם (במיל') רן יעבץ, לוחם בגדוד סיור 6828, נפל בתאונה מבצעית. הותיר אחריו אישה בהריון מתקדם ושלושה ילדים. סיפרו עליו: "היינו אומרים לו 'אשתך צריכה ללדת עוד שבועיים. מספיק, עשית את שלך. אתה לא מפחד?', והוא ענה: 'ברור שאני מפחד, ואני לוקח בחשבון שיכול לקרות לי משהו, אבל אם למות אז למות כגיבור'".

סמ"ר אריאל צים, לוחם חטיבת הנח"ל, נפל ברצועת עזה בגיל 20. סיפרו עליו: "היה בחור חזק, ג׳ינגי, עם אופי חם, שנלחם כל הזמן כדי להגשים את הדברים שרצה. עבד קשה מאוד פיזית ומנטלית על מנת להתקבל ללחימה".

סמל עמית רגב, לוחם שריון בגדוד 52 בחטיבה 401, בן 19 בנופלו. רגב נפל בקרב ברצועת עזה בתחילת ספטמבר האחרון. רגב, בוגר תיכון מו"ר, הותיר אחריו זוג הורים, אח תאום ושתי אחיות. סיפרו עליו: "עמית היה ילד מיוחד – רגיש וחכם, עם אינטלגנציה רגשית נדירה ונוכחות שקטה אך עוצמתית".

סרן (במיל') טל מובשוביץ, בן 28 שגדל והתחנך בעיר והוריו עדיין מתגוררים ברעות, נפל בחאן יונס. מובשוביץ, איש שב"כ, אב לילדה בת שלוש וחצי וילד בן שנה וחצי, למד בבתי הספר משואת נריה והישיבה התיכונית בעיר. סיפרו עליו: "טל פשוט השפריץ כריזמה לכל מקום שהוא נכנס, אבל הוא אף פעם לא ניצל את היכולות שלו לרעה. כשהוא נכנס לחדר הוא תפס את המרכז, אבל אף פעם לא על ידי הקטנה של אחרים".

סמ"ר איתמר שמן, תושב לפיד ששירת כפראמדיק קרבי, נפל בגיל 21 בקרב ברצועת עזה. אביו סיפר עליו: "איתמר היה כמו כל ילד בגילו. התכונה היחידה שזיהינו שהייתה קצת חריגה הייתה חוש אחריות מאוד מפותח. בגיל 15 הוא התחיל להתנדב עם ילדים מיוחדים ב'כנפיים של קרמבו'. המהלך הזה גרם לו להבין כמה הוא משמעותי לא רק עבורנו, אלא גם עבור אנשים שהוא מעולם לא נחשף אליהם. מפה התחיל פלא הנתינה עבורו".