בהפרש של שעות בודדות הכו אתמול (שלישי) במודיעין שתי בשורות איוב – רס"ל (במיל') אלכסנדר אנוסוב ורס"ן (במיל') מושיקו רוזנוולד נפלו בתקרית קריסת מבנה ברפיח. בכך עולה מספר החיילים, בסדיר ובמילואים, ממודיעין ויישובי הסביבה שנפלו בקרב מאז פרוץ המלחמה ל-30.

השניים שירתו בגדוד הנדסה 7107 שפעל תחת חטיבת הנח"ל, כאשר על פי תחקיר ראשוני המבנה שקרס ברפיח היה ישן ורעוע ובצה"ל בודקים אם הנסיעות הרבות של הכלים המשוריינים הכבדים הרעידו את האדמה ובכך תרמו לקריסתו.

אתמול בצהריים הובא למנוחות רונזוולד בבית העלמין בעיר, והותיר אחריו את אשתו עדן ובנו אוראל שנולד רק לפני תשעה חודשים. בני משפחתו סיפרו אתמול כי "מי שהיה נכנס לאותו החדר בו מושיקו היה נוכח, לא יכול היה לפספס אותו. הוא תמיד היה הדמות הבולטת, מלא נוכחות, חיוך כובש ועיניים שמספרות סיפור".

רוזנוולד גדל בעיר וסיים את לימודיו בתיכון עירוני א', ולאחרונה עבר להתגורר ביבנה עם אשתו ובנו. הוריו, אחיו ואחותו עדיין מתגוררים במודיעין. רוזנוולד למד הנדסה אזרחית בטכניון ועבד בחברת גרין מבנים. חבריו סיפרו אתמול כי הוא בלט במהלך שירותו בחיל ההנדסה ולאחר קורס הקצינים סיים את שירותו בתפקיד סגן מפקד פלוגה. את תפקיד מפקד פלוגה קיבל במהלך שירות המילואים, והוא גוייס ללחימה מיד ב-7 באוקטובר. רוזנוולד וחייליו נלחמו ביישובי העוטף בשבת השחורה ולאחר מכן שהו בעומק רצועת עזה במשך חודשים ארוכים.

מאות בני משפחה, חברים ותושבי העיר ליוו את רוזנוולד למנוחות, ואביו ספד לו: "קשה מאוד לדבר. מה אגיד לכם, הדמעות זולגות אבל צריכים להיות חזקים להמשיך, כי יש בשביל מה. יש לנו משפחה לתפארת, אני גאה במשפחה שלי. כל הילדים תורמים למדינה מגיל קטן, ככה לימדנו אותם לתת, לתרום ולעזור לזולת". על נכדו הפעוט אמר כי "נעזור ונסייע לעדן, שאת הבת שלנו, ולאוראל הקטנצ'יק שיהיה חזק וגיבור כמו אבא. תמיד היית מצטיין וככה נזכור אותך, עם החיוך והעיניים הכחולות שלך".

האח אלכס הוסיף: "‏מושיקו אדם מיוחד, חזק ואמיץ, אבל יותר מכל הוא איש של אנשים, של ערכים. הוא לא מוותר כשקשה, הוא לא מחפש תירוצים. המשימה שלנו היא להמשיך ללכת לאורו ולהיות חזקים, לקחת את הערכים שלו ולהמשיך אותם. עם ישראל חי, מושיקו דיבר על אחדות ואמר 'זאת מלחמה צודקת'. הוא לא היה בדילמה מה אנחנו עושים שם, הוא ידע בדיוק מה הוא עושה שם – מגן על עם ישראל".

האלמנה הטרייה עדן ספדה אף היא לבעלה: "מהרגע שראיתי אותך ידעתי שאני רוצה שתהיה בעלי. כמה שאתה מיוחד, זכיתי להיות אשתך. איבדתי את אהבת חיי. חיזקת אותי והיית העוגן בשבילי. אוראל  הוא המתנה הכי גדולה שקיבלתי ממך. אשמור עליו ואספר לו בכל יום על אבא שלו שהיה גאה בו ואהב אותו".

עוד ספד לרוזנוולד מפקדו, סגן אלוף גל ביטון, שאמר כי "אנחנו בעיצומה של לחימה רב-זירתית ואתם הלוחמים והמפקדים חומת המגן של ישראל, ואתה מושיקו הייתה אחד מהם. ראית את שירותך לא כחובה, אלא כזכות להוביל חיילים בקרב. הגנת על ישראל לא רק במובן הפיזי אלא גם בהנחלת ערכים. סמל של שליחות אמיתית עם אהבה לארץ ישראל. היית חבר מושיקו, עם עיניי התכלת והחיוך".

רס"ל (במיל') אלכסנדר אנוסוב היה בן 26 במותו, ועמד לפני סיום לימודיו בחוג להנדסת חשמל ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית בירושלים. אנוסוב היה בוגר תיכון עירוני ב' במודיעין.

ב-7 באוקטובר שהה אנוסוב בחו"ל, ומיד עם היוודע האסון המתרחש ביישובי העוטף עלה על הטיסה הראשונה לארץ והצטרף אל חבריו לגדוד כמפקד מחלקה. באגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית ספדו לו וכתבו: "אנחנו מרכינים ראש בצער ובכאב על נפילתו של אלכסנדר, שהיה חלק בלתי נפרד מקהילת הסטודנטים שלנו. אנו שולחים חיבוק ותנחומים כנים למשפחתו ולחבריו בשעה קשה זו".

גם בתאגיד השידור הישראלי כאן, בו עבד אנוסוב, ספדו אמש: "תאגיד השידור הישראלי מודיע בכאב על נפילתו של רב-סמל במילואים אלכסנדר אנוסוב, איש מחלקת תמלול שהיה אחראי על כתוביות סמויות בשידורינו. כשפרצה המלחמה אלכסנדר היה בחו"ל, אבל הוא עלה על הטיסה הראשונה לישראל והתעקש להצטרף ללחימה. בין הסבבים בעזה הספיק לטייל בתאילנד וחזר שוב מיד כשקראו לו. במקביל, עבד כאן איתנו במחלקת התמלול. חבריו למחלקה מספרים שאלכס "אהב את החיים, תמיד היה חיובי ולקח הכל בקלות, שמח לעזור ותמיד השרה מצב רוח טוב סביבו".