בתוך פחות משבוע רשמה מודיעין שני חיילים נוספים תושבי העיר שנפלו בקרבות ברצועת עזה, לאחר שאתמול הותר לפרסום דבר נפילתו של סמ"ר צור אברהם, בן 22, לוחם בסיירת הנח"ל. אברהם היה בוגר הישיבה התיכונית בעיר וחבר קהילת "היכל נחום", והותיר אחריו זוג הורים – שמר ויפעת – ושלוש אחיות ושני אחים.
אברהם הובא למנוחות אתמול (ראשון) בלילה בבית העלמין בעיר, כאשר אלפים מתושבי מודיעין יצאו לרחובות וליוו את מסע הלוויה. אביו של אברהם ספד: "אני יודע שרצת קדימה, שלא היססת, ואני יודע שחייכת. תמיד כשהייתי חושב עליך הייתי חושב על רבי טרפון. מעולם לא החציף פנים, לא אמר לא אף פעם. והשמחה. כמה דרגות של שמחה. אף פעם לא ראיתי מישהו בדרגה כזו. איזו שמחה. לא היה לך פשוט להגיע ליחידה הזו, אבל אין דבר העומד בפני הרצון והגעת. הכל בשמחה ובחיוך. מה זו שמחה בלי צור, איך אפשר לשמוח בלי צור. אנחנו מבטיחים שנשתדל. ניקח את השמחה הזו וננסה להגיע לדרגה שלך. לאויבנו אומר 'אל תשמחנה בנות פלישתים' . אנחנו באים בשם השם וננצח אתכם. להכאיב הצלחתם, לנצח לעולם לא. כי אלה הגיבורים. שוכב פה גיבור ויש עוד אלפים כמוהו שימסרו את הנפש".
שני אחיו של צור, יהודה ודן, נשאו אף הם דברים: "צור אף פעם לא חשב על עצמו. תמיד עזר בהכנות לשבת. תמיד כשחזר מהצבא הביא איתו שמחה לבית. לא לכולם יש אח כזה נפלא. צור היה האח הכי טוב שאפשר לבקש. צור היה האור. בכל פעם שנכנס לבית בעצם נוכחותו היה מאיר. מעשיו מרובים מחוכמתו. העמל שלו, כשהוא חוזר הביתה כולו תשוש ומותש, מחפש למי לעזור. יוצא מהבית ומחפש לעזור ולעשות שמח. אין פלא שנלקחת. הצלחנו לחכות עוד חודש ועוד חודש, אבל זהו, כי לא היית שלנו באמת, היית מלאך. 22 שנה פרגנו לנו וזהו, חזרת למעלה".
האחות עדי הוסיפה: "אח קטן שלי, 22 שנים ביחד. בהתחלה שמרתי עליך, לימדתי אותך והבאתי אותך לכל מקום שרצית, ואז הגיע תורך לשמור עליי ולעזור לי, ולקחת אותי ולהחזיר אותי, להוריד לי דברים גבוהים ולהרים לי דברים כבדים, והכל בלי שאצטרך לבקש. תמיד היית שם בשבילי. לא הפסקתי לדאוג לך, כמה בכיתי בגללך בחודשים האחרונים. היינו אמורים לעשות כל כך הרבה דברים. היית אמור להיות בחתונה שלי ולהכיר את הילדים שלי ולהיות הדוד שהם הכי אוהבים. צור, אני לא נפרדת ממך, אנחנו נדבר ונראה סרטים ביחד".
נציג חטיבת הנח"ל, תת-אלוף יוגב בר ששת, אמר: "היית כזה שחבריו הולכים אחריו בביטחון, ודואג לאחרים לפני שדואג לעצמו. בתחילת המלחמה החשת לאחיך, יצאת בשמחת תורה ללא נשק, הגעת לכרם שלום ולקחת נשק מלוחם פצוע כדי להילחם. קראת לכל סובבך 'אהוב'. דע לך שאתה זה שאהוב בעיניי כולם. גיבור ואהוב, חבר אמת, לוחם מיומן, תמיד בחוד".
עוד נשא דברים יהודה, חבר ילדות של צור, שאמר: "צור אחי, מאיפה מתחילים? היינו שישה ונשארנו חמישה. בשביעי לאוקטובר אתה הקפצת אותי. הייתי בבית כנסת ואמרת לי 'יהודה, התחילה מלחמה'. פחדתי ממש. תפסת אותי ואמרתי לי ש'יהיה בסדר, שיהיה טוב'. אז לא טוב עכשיו ולא יהיה טוב. היום בצהריים הלכתי ליד הבית שלך וראיתי את יהודה אחיך ושאלתי מתי צור חוזר. נישאר עם המתי. אוהב אותך לנצח".
