שבועיים חלפו מאז הגיעה למודיעין בשורת האיוב על נפילתו של סמ"ר גלעד הראל, לוחם בסיירת הנח"ל שנהרג בקרב בדרום לבנון, ובת זוגו והחברים הקרובים רק מתחילים כעת לעבד את האובדן הכבד.

נטע כץ בת ה-20, בת זוגו של הראל, סיפרה השבוע למודיעין News: "הכרנו דרך האינסטגרם. זה היה ממש מאלוהים, קפצתי לו באינסטגרם למרות שלא היה לנו חברים משותפים. אישרתי לו תוך שלוש שניות והוא שלח לי הודעה. זה היה ממש מהיר. התחלנו לדבר וגילינו המון דברים משותפים, שאין סיכוי שזה לא מאלוהים. אחותו הייתה בתותחנים ואני עכשיו משרתת בתותחנים כמדריכת ירי באותה פלוגה של אחותו, אני מבת ים ואמא שלו עובדת בבת ים, יש המון אנשים משותפים שאנחנו מכירים".

"יצאנו בפעם הראשונה", היא נזכרת, "יש דייטים שזה מאוד מביך והפעם זה פשוט זרם. הייתה לנו שיחה טובה והיה כיף. הוא אסף אותי בתשע בערב וחזרנו הביתה בשש בבוקר. אחרי זה לא הפסקנו לדבר ולא הפסקנו להתכתב, ואז הפכנו לזוג באופן רשמי. אני רוסיה ואצלנו אם מביאים גבר הביתה זה לחתונה. אחרי חודש הבאתי אותו הביתה. אבא ואימא שלי עפו עליו. הוא כל הזמן שלח לי פרחים, ביום שישי ובחג, ביום הולדת וביום האהבה. הוא כל הזמן דאג שאהיה הכי מאושרת בעולם".

בני הזוג הספיקו להיות ביחד שלושה חודשים וחצי, "אבל זה הרגיש כמו שלוש שנים", היא אומרת. "זאת הייתה מערכת זוגית על סטרואידים. הוא רשם לי בברכה ליום ההולדת שלי שאמנם אנחנו מכירים מעט זמן אבל זה מרגיש כמו שנים, וזה באמת הרגיש ככה. אמרנו שאנחנו אוהבים אחד את השני אחרי שבוע, ואני לא בן אדם כזה. לוקח לי המון זמן, אבל ידעתי מההתחלה שזה זה".

עוד סיפרה השבוע כץ על הרגע בו הודיע לה הראל כי הוא וחבריו ליחידה עולים ללבנון. "נפל לי הלב לתחתונים, אבל הוא אמר שהוא רוצה את זה כי הוא מרגיש לא משמעותי בג'נין ולא היה לי מה להגיד לו. הוא אמר לי שהכל בסדר, ובהודעה האחרונה שהוא שלח לי הוא הבטיח שהוא יחזור וזה לא קרה".

איך  נודע לך שהוא נהרג?

"יש לי ידיד בנח"ל, בגדודים, שהוא מפקד בבא"ח. האירוע קרה ביום שני בשעה עשר בבוקר. הידיד שלי שלח לי הודעה 'תבדקי מה עם גלעד. שמעתי שהיה אירוע בפלח"ן'. בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל היה לי קשר למישהו מהצוות של גלעד שהיה עם טלפון שדרכו גלעד היה מוסר לי שהוא אוהב אותי. בדרך כלל הוא היה עונה לי ישר, וכששמעתי מהחבר שלחתי לו הודעה והוא לא ענה לי. זה הרגיש לי מוזר. בבוקר למחרת פורסם על מקסים, מדמוני ובן (שלושת הנופלים הנוספים בתקרית בה נהרג הראל. ר"ב). ניסיתי להבין מי הרביעי שנהרג והתחלתי לגשש ולבדוק. התקשרתי לחבר שלו והוא גם לא ידע, אבל אז התחלתי להבין שקרה משהו. תוך כדי השיחה עם החבר שלו אבא של גלעד התקשר לאימא שלי, ואני שמעתי את השיחה והבנתי שזה מה שקרה. בהתחלה קיבלתי שוק ואז נסענו למודיעין, לבית של המשפחה, וראיתי את הקצינים עם השרוך המפורסם והבנתי שזאת המציאות".

עוד היא מספרת כי הספיקה לקבל גם "דרישת שלום" אחרונה מגלעד. "נודע לי שהוא נהרג  ביום שלישי בבוקר", היא נזכרת, "ויום למחרת דופקים לי בדלת ואני מקבלת זר פרחים. הייתי בטוחה שמישהו שלח כדי לנחם אותי, אבל אז פתחתי את הפתק והיה רשום 'חג שמח מלבנון. אוהב אותך, גם אם זה מרחוק'. בכיתי במשך שעה, עד שלא  הצלחתי לנשום כבר. שמתי את הפרחים בדבק איפוקסי כדי שיישמרו  לנצח. שבוע אחרי שנפל היינו אמורים לחגוג לו יום הולדת, וכבר תכננתי הכל. הזמנתי לנו מקום למסעדת בשרים והזמנתי לו מתנות שרק עכשיו התחילו להגיע ואני אוספת אותן ואין לי לאן להביא אותן, רק לקבר".

מה את יכולה לספר עליו?

"הוא היה בן אדם מדהים. ילד מושלם, חכם מאוד, רגיש. אדם שמבין דברים, שלא צריך להסביר לו כי הוא מבין לבד. דואג ואוהב ומראה אהבה, מחבק ומפנק תמיד. הייתי מדברת איתו בלי סוף כל היום. תמיד רציתי שהוא ישמע הכל. זאת הייתה אהבת חיי".

תכננתם את העתיד שלכם ביחד?

"יצא לנו לדבר על בית ומה הוא רוצה ומה אני רוצה. היה לו מאוד חשוב לגור במודיעין. בדיעבד הבנתי כי אם הוא גדל להיות כמו שהוא היה, אני מאוד רוצה שהילדים שלי יגדלו כמוהו. דיברנו על לימודים. אני רציתי  ללמוד מדעים והוא רצה ללמוד השקעות ורצה להיות עשיר כדי שלא אצטרך להזיז אצבע רק אם ארצה. זה הבן אדם. הוא היה קורא ספרים כדי לפתח את המוח. הוא מאוד העריך את אבא שלו ודיבר איתו על ספרים. הוא היה מציב לעצמו מטרות ועומד בהן בכל המישורים, בזוגיות ובהכל".

איזה זיכרון חזק יש לך ממנו?

"הזיכרון הכי חזק שלי ממנו הוא כשהוא אמר לי שהוא אוהב אותי. הסתכלנו אחד על השניה והייתה שתיקה, כי עדיין לא היינו זוג רשמית. שבוע אחרי זה שוב הסתכלנו אחד לשניה בעיניים ואז הוא אומר לי 'זה בדיוק כמו לפני שבוע, שרוצים להגיד משהו'. אמרתי לו 'מה אתה רוצה להגיד, גלעד?', והוא אמר לי 'את יודעת מה'. אז אמרתי 'גם אני, גלעד', והוא אמר 'אני אוהב אותך' ואני אמרתי 'גם אני אוהבת אותך', ומאז נהיינו זוג רשמי".

מה היית רוצה שיזכרו ממנו?

"את הבן אדם שהוא היה. רשום על המדבקה שלו 'עוצמה שקטה'. לא צריך להיות הכי קולניים והכי רעשנים בשביל לבלוט. מספיק הדרך ארץ, העקרונות והלב שלך. הוא היה בן אדם אוהב ומשקיע, ואני מאוד רוצה שינציחו ויזכרו אותו, כי בסופו של דבר אני מבינה שהחיים ממשיכים. עבור אחרים זה רק פוסט קטן וזה לא נוגע להם יותר ואחרי זה הם ממשיכים הלאה, אבל המשפחה, החברים והבת זוג יהיו עם זה כל החיים".

איך את מתמודדת?

"זה בראש שלי 24/7, אבל כרגע אני מנסה כמה שאפשר לא לשקוע, גם בשבילו. הוא לא היה רוצה שאפסיק עם הכל ואשקע בתוך זה, אז מנסים כמה שאפשר. כשהוא נהרג חלק ממני מת איתו, וזה לא יחזור להיות אותו הדבר וזה לא ישתנה כי גם מחר הוא לא יהיה בחיים וגם עוד שנה וזה לא משנה כלום. אני בקשר הדוק עם המשפחה שלו ועם אחותו, שקישרה אותי לעמותה 'הותיר אחריו חברה' והם די עוזרים. כולם עוזרים כמה שאפשר ומאוד מנסים לתמוך ולהיות איתי. אני צריכה עכשיו הרבה שקט. זה מאוד תלוי בתחושה של אותו רגע. לפעמים זה צחוק שמתגלגל לבכי ולפעמים זה פשוט בהייה בקיר וניתוק. לפעמים זה בכי יבבות ולפעמים דמעה שמלווה בזיכרונות".

"הוא היה דמות להערצה"

מלבד המשפחה ובת הזוג, את הכאב העצום חולקים כעת גם חבריו הקרובים של הראל. יואב שטרית, בן 21, הכיר את הראל כשהיה בן 10 ומאז הם היו חברי נפש. "הכרנו בקבוצת כדורגל של מודיעין", סיפר השבוע שטרית, "ואחר כך גם היינו באותה כיתה בחטיבה ובתיכון במשך שש שנים. היינו חברים טובים מאוד. הוא אח שלי יותר משהוא חבר שלי".

מה אתה יכול לספר על גלעד?

"הוא היה חרוץ מאוד וחדור מוטיבציה. זה בא לידי ביטוי בכדורגל, בלימודים ואחר כך בצבא. הוא לא סתם הגיע לסיירת נח"ל, הוא התאמן המון לפני הצבא וכיוון רק ליחידות מובחרות ולסיירות. הרושם הראשוני שהיה לי ממנו, עוד לפני שנהיינו חברים מאוד טובים, זה שהוא בן אדם מאוד רציני ומאוד לעניין. תכל'ס כזה. אבל יחד עם זאת הוא גם היה מאוד מצחיק וחייכן ולא נתן לרצינות הזאת לשנות אותו כבן אדם. היה לו לב זהב ונדיבות, וכשהתחלתי להכיר אותו יותר כחבר גיליתי יותר על המעלות שלו ואיזה חבר טוב הוא היה. הוא ידע להקשיב, לתת עצה טובה, לחייך ולחבק. אני יכול להגיד שהיינו אחד בשביל השני ברגעים הקשים שלנו, ולי לא היה ספק שאם אני צריך לדבר עם מישהו על משהו או להתייעץ הוא היה נותן לי את הנשמה שלו".

על השירות בסיירת הנח"ל סיפר שטרית: "הוא היה בעננים כשהוא התקבל לסיירת. הוא היה חדור מוטיבציה לשרת את המדינה ולעשות משהו מועיל. לא משנה איפה הוא היה מוצא את עצמו, הוא היה מבצע את התפקיד שלו על הצד הטוב ביותר. הוא התגייס תוך כדי מלחמה וזה היה רק עוד פקטור בשבילו לתת 110 אחוז מעצמו. הוא אמר שזה המינימום שהוא יכול לעשות בשביל המדינה".

איך עבר עליו השירות הצבאי?

"הוא היה מאוד מחובר לאנשים, לצוות ולאווירה של הצבא. הוא אהב מאוד את הצוות שלו והיה מאוד נרגש לסיים את המסלול ולהתחיל את הפעילות המבצעית. הוא מאוד התרגש לקראת כל משימה ששלחו אותו. הוא היה בעזה ואחר כך בג'נין, חיכה למשימות והיה פטריוט אמיתי".

כזכור, אחותו של הראל, עדי, איבדה ב-7 באוקטובר גם את בן זוגה, יונתן סביצקי, לוחם אגוז ממודיעין. "גלעד תמיד הסתכל עליו והעריץ אותו", נזכר שטרית, "ולדעתי זה הכניס בו עוד יותר מוטיבציה. גם בחייו וגם במותו הוא היה דמות שהשפיעה עליו. היו לו יחסים מאוד קרובים עם אחותו ועם ההורים שלו. אחותו הייתה כמו חברה שלו. הם היו מאוד קרובים. גם היא הייתה בצבא בתפקיד משמעותי כקצינה והוא העריץ אותה".

"עד עכשיו אני לא לגמרי מעכל. אני לא מדמיין מציאות בלעדיו ואני עדיין בשלב ההכחשה", מוסיף שטרית, "איבדנו אדם שהפך את העולם למקום טוב יותר, גם עבורנו וגם באופן כללי. הוא הכי ייחסר לי בזמנים שבהם הוא היה חוזר מהצבא ותמיד היה מחפש איפה אפשר להיפגש. היו לו המון חברים והוא  היה הולך לכולם. לי מאוד יחסרו השיחות שלנו, שהיינו יושבים ביחד והוא היה מספר לי מה הם עשו ואיך עובר עליו ואני הייתי מספר לו על עצמי. אני רוצה שיזכרו איזה מנהיג הוא היה, בן אדם סוחף וכריזימטי. ומעל הכל, עם לב זהב ועם חיוך רחב וכובש. הוא היה דמות  להערצה. אני רוצה שיזכרו כמה הוא השפיע ונתן השראה לכולם".

חבר קרוב נוסף הוא הראל בוחבוט, שהלך עם הראל עוד מגן הילדים. "הכרנו בגן וביסודי ובחטיבה, אבל התחברנו ממש כשהיינו באותה כיתה בתיכון. כשהגיעה הקורונה וסגרה את חדרי הכושר, בנינו ביחד חדר כושר בבית והיינו מתאמנים מלא. למדנו ביחד וטיילנו ביחד. היה לנו חוק שכל פעם שנפגשים עושים סלפי מזכרת ממה שעשינו ביחד, וככה יש לנו מלא תמונות ביחד".

לשירות הצבאי מתגייס בוחבוט מוקדם מהראל, לחטיבת הצנחנים. "הוא נורא התלהב לשמוע מה עשינו בטירונות, הוא היה יושב איתי הרבה ושומע סיפורים, ואז התחילה המלחמה והיו לו יותר שאלות והיה יותר לספר. אני הייתי בצנחנים וכל פעם שנכנסנו לעזה או ללבנון הוא היה שואל ומתעניין ורוצה כבר להתגייס ומתלהב. כשהוא התגייס הוא הבין שהצבא לא כזה זוהר. אני זוכר שגלעד נכנס לתמרון האחרון שלו, אני כבר הייתי בחופשת שחרור אבל ידעתי שהחטיבה שלנו גם נכנסת, אז אמרתי לו 'תעדכן אם אתה נכנס'. ובאמת הוא הודיע לי בשש בערב שהוא נכנס ולא יודע מתי הוא יוצא, ושהוא מקווה לראות אותי לפני הטיסה שלי. הגבתי לו שישמור על עצמו ובלי שטויות. אני יודע שהוא שמר על עצמו, אבל מה שקרה לו זה לא היה בשליטתו".

מה אתה יכול לספר עליו? 

"הוא היה בן אדם חכם ומבריק ברמה קיצונית. הוא היה אכפתי ודואג והיה מצחיק. היה חשוב לו שהכל יהיה מסודר וטוב לכולם, אם זה ברמה שהיה דוחף אותי ללמוד לבגרויות. מרוב שהוא היה מבריק הוא היה פותר לכיף שלו בגרויות במתמטיקה, או סתם יושב ומבקש שאזרוק לו תרגיל והוא היה מחשב בשניות. הוא היה בן אדם שמח שתמיד ראה את הטוב בכל דבר. החלום שלו היה לבנות משפחה, הוא רצה להיות אבא. יש לי מלא זיכרונות איתו, מפה ועד הודעה חדשה. אני אזכור תמיד כמה הוא היה קליל, שרק רוצה לשמוח, והייתי רוצה ללמוד לקחת הכל בקלילות כמו גלעד. פשוט ליהנות ולדעת ליהנות מהכל. אני דואג לקחת אותו איתי לתאילנד, יש לי דגלים ומדבקות שלו ואראה לו את העולם קצת. הוא יטייל איתי".