בעוד שאזרחי איראן נאבקים בחודשים האחרונים מול משטר רצחני, יוצאי המדינה החיים בישראל יצאו לאחרונה לצעדת תמיכה בהם, בהובלת תושבת מודיעין.
מאחורי הצעדה שהתקיימה לאחרונה בתל אביב, לעבר שגרירויות ארצות הברית וצרפת, עמדה יסמין סאייה ממודיעין, שאמרה כי "עבור רבים בקהילה האיראנית-ישראלית שלנו עמידה בפומבי באירוע כזה היא סיכון שהם פשוט לא יכולים לקחת, מחשש לביטחון משפחותיהם שעדיין באיראן. אם הם חייבים להישאר בצללים כדי להגן על יקיריהם, עלינו להיות האור שלהם. אנו צועדים כדי להיות הקול שהם לא יכולים להשתמש בו בבטחה".
על האירוע עצמו סיפרה השבוע סאייה למודיעין News: "יצאנו מטיילת תל אביב וצעדנו לעבר השגרירויות, ודרשנו שיתערבו ויפעלו עכשיו כי אין זמן. זה היה מאוד מרגש כבת לעולים מאיראן לקחת חלק במשהו כזה. זה לא מובן מאליו לראות כל כך הרבה אנשים שהגיעו. היה מאוד מרגש לשיר את התקווה ולצעוד ביחד. הרגשתי שהרבה אנשים תומכים בנו ומזדהים איתנו. קיבלתי גם המון הודעות מאיראנים שהודו לנו על הצעדה".
ישראלים, אבל פרסים
סאייה, בת 35, הגיעה למודיעין כאשר הייתה בת 18. "אני בת לעולים מאיראן שעלו לארץ בשנים שאחרי המהפכה", סיפרה השבוע. "אימא שלי למדה בפנימיה בהדסים בצפון, ויותר מאוחר הכירה את אבי והם הקימו בית בחולון. אני הנכדה הראשונה שנולדה בישראל, כל מי שנולד לפני נולד באיראן. לדבר פרסית היה טבעי בבית וככה למדתי את השפה. במשך השנים הייתה לנו משפחה באיראן, וכדי לתקשר איתם היה צורך לדעת את השפה בצורה טובה".
על החיבור למדינת המקור, גם לאחר כל השנים בישראל, מספרת סאייה כי "אנחנו מאוד מחוברים לשפה ולתרבות וחוגגים את החגים בבית. אנחנו מאוד ישראלים ומאוד ציוניים, אבל גם מאוד מחוברים לשורשים שלנו. עם השנים יצרתי קהילה של נשים שעלו מאיראן, בכל מיני תקופות, כשיש כאלו שעלו לישראל רק לפני שלוש שנים. החיבור לאיראן מאוד חזק גם דרכם, גם דרך המשפחה. גם בארצות הברית הקהילה היהודית-איראנית מאוד חזקה, ולפעמים אנחנו נוסעים לבקר את המשפחה, שנמצאת בעיקר בלוס אנג'לס. זה אזור מאוד מרכזי עם מסעדות פרסיות ותמיד מאוד מרגש לנסוע לשם. זה הכי קרוב לאיראן שיש".
לאחרונה סיימה סאייה תפקיד בהסתדרות הציונית העולמית, בתחום המאבק באנטישמיות, במסגרתו הגיעה גם לקהילות בארצות הברית. "דיברתי איתם, בפרסית, על המורכבויות והאתגרים שעומדים בפניהם. זה היה מאוד מרגש. יש שם בתי כנסת מפוארים שממש מספרים סיפור של קהילה".
על המצב הקשה באיראן בימים אלה היא מספרת כי "המצב מאוד קשה בכמה רבדים, גם בגלל ההבנה שיש שם קהילה יהודית מכובדת וגם איראנים אחרים שחיים תחת איום מתמשך מצד המשטר. במחאה הזאת ראינו הפעם גם מבוגרים וגם צעירים שיצאו להפגין, ולצערנו הרבה מהם נרצחו. נרצחו יותר מ-40 אלף איש ואני מתארת לעצמי שיש מספרים גבוהים יותר. יש גם מעל ל-30 אלף פצועים וגם הרבה עצורים. כרגע יש שם רק עונש אחד, וזה תלייה. הם מנסים להשמיד את הצעירים בשביל שזה לא יקרה שוב. החשש שלהם הוא לאבד את היציבות של המשטר. זה פשוט הזוי, במובן הזה שהמשטר רוצח את העם שלו. המשטר השתמש בחיילים שהוא הביא מעיראק ואנשי חיזבאללה שהתמודדו מול המפגינים, וזה מאפשר להם לפעול ביד קשה כי אלה לא האנשים שלהם. זאת אכזריות להשתמש בהם וזה מוכיח את הניתוק של המשטר מהעם".
על המערכה שקיימה ישראל מול איראן היא אומרת כי "בסופו של דבר, איראן הביאה לנו את ה-7 לאוקטובר, כי איראן מממנת את חמאס. עם כל המורכבות והרגישות, היה ברור לנו שצריך לקרות משהו. היה חשש שחס ושלום זה יפגע באנשים שאנחנו מכירים, אבל היה ברור לכולנו שזה מה שצריך לעשות"
איך מסתדרים היהודים שחיים שם?
"למיטב ידיעתי, עד לפני התקופה האחרונה הם חיו שם בנוחות יחסית. אין בעיה להיות יהודי באיראן, יש בעיה להזדהות כציוני. הם לא משתפים ביהדותם מול גורמים שהם לא מכירים. אימא שלי גדלה באזור שהרוב היה מוסלמי והיא אף פעם לא חששה. היום זה יותר מורכב. הם לא מכירים משהו אחר, הם רגילים לחיות ככה".
כזכור, בשיאה של המחאה פנה נשיא ארה"ב טראמפ אל המפגינים ואמר "העזרה בדרך", אולם זו לא הגיעה עד כה והמשטר דיכא את המחאה בטבח עצום. "מאוד קיווינו שבעקבות המחאה יהיה שינוי והמשטר ייפול. קיווינו שלא יהיה רצח כזה המוני, וקיווינו שטראמפ יסגור את הפינה, אבל הוא מעט מתמהמה", אומרת סאייה. "אני מבינה שיש מורכבויות ביטחוניות, אבל אנחנו מאוד מקווים שיקרה משהו בזמן הקרוב כי אין להם זמן. כל יום הם תולים עוד ועוד אנשים. הם בשלהם, אף אחד לא יכול להגיד להם כלום. יש לנו תקווה שטראמפ יפעל בהקדם ויוביל את נפילת המשטר. אני לא מאמינה שמהמשא ומתן ייצא משהו. אני מתארת לעצמי שטראמפ יפעל, השאלה היא מתי. אני רוצה להאמין שהעיכוב רק אומר שהוא מבשל משהו גדול. גם בעצרת התמיכה שעשינו זעקנו 'טראמפ עכשיו'. גם לארצות הברית וגם לצרפת יש אחריות על מה שקורה באיראן. הם דחפו שהשאה יירד מהשלטון, ואנחנו רוצים שיתערבו עוד פעם כמו שהתערבו אז. הלב שלנו עם האיראנים. אנחנו מחכים ליום חדש ולשחר חדש. שהשמש תעלה כמו השמש מהדגל של איראן לפני המהפכה".
