לאחרונה צויינו 30 שנים ליום בו התקיים טקס הנחת אבן הפינה לעיר מודיעין, בהשתתפות ראש הממשלה יצחק רבין ושר השיכון פואד בן אליעזר. יום זה היה אולי נקודת הפתיחה להקמת עיר חדשה ומשגשגת, אבל גם נקודת סיום לסיפור הקמה ארוך ומפותל, שהחל עוד בשנות ה-50' של המאה הקודמת.

שנים מעטות לאחר הקמת המדינה ב-1948, בעוד ישראל הצעירה מתמודדת עם תקופת הצנע וגלי עלייה עצומים, היה זה אליעזר ברוצקוס, הממונה על התכנון במשרד הפנים, הראשון לחשוב על האפשרות להסב את שטחי הטבע הבראשתיים של אזור מודיעין לטובת עיר חדשה. ברוצקוס טען אז כי מדינת ישראל תלך לכיוון של התיישבות בעיקר באזור המרכז, ולכן בנייתה של מודיעין בשטח בו היא שוכנת כיום יאפשר להפנות אוכלוסייה גם מזרחה ממישור החוף ואזור המרכז.

באותה תקופה ניסו באגף התכנון של משרד הפנים להפנות לאזור גם מוסדות גדולים כמו בתי חולים, מפקדות משטרה וכו', אבל בשל היעדר תשתיות בסיסיות באזור הרעיון ירד מהפרק. עוד רעיון שלא צלח, הפעם בשל חובבי הטבע, היה להעביר לאזור מודיעין את המזבלה הראשית של אזור השפלה, או לחלופים בית הקברות המרכזי של גוש דן.

עשור חולף בלי התקדמות של ממש, אבל הרעיון סירב לגווע. מי שהעלה אותו מן האוב הפעם היה אריה דודאי, מנהל אגף התכנון במשרד השיכון, שבנימוק ביטחוני של הגנת מותניה הצרים של המדינה הצעירה ביקש להקים כאן עיר בת רבע מיליון תושבים. ברעיון תמך גם משה דיין, שר החקלאות דאז בממשלתו של בן גוריון, כאשר התומכים ברעיון השתמשו גם בסמליות של מקום משכנם הקדום של החשמונאים.

בשלב הזה נראה היה כי הפעם יש לרעיון היתכנות של ממש. המתכננים קיבלו אור ירוק, באגף התכנון של משרד הפנים החלו בקביעת גבולות העיר העתידית, ובשנת 1964 הושלם פירוט התוכנית האזורית. אבל אז, רגע לאחר השגת האישורים הנדרשים ורגע לפני תחילת העבודות, פרצה מלחמת ששת ימים וישראל שינתה את פניה, והתוכנית הוחזרה למגירה.

ארבע שנים חולפות ורעיון הקמת העיר שוב עולה לדיונים, הפעם במסגרת "תוכנית הכוכבים", ששאפה להקים שבעה יישובים חדשים על תוואי הקו הירוק באזור המרכז והשרון. במסגרת התוכנית תוכננה העיר להיות "מופת של איכות חיים", עם תכנון קפדני, אולם גם הפעם נגנז הרעיון, במקרה הזה בידי ועדת המנכ"לים הממשלתיים, שהגיע למסקנה כי המטוסים הממריאים ונוחתים בשדה התעופה בלוד יחשפו את תושבי מודיעין למטרדי רעש וזיהום אוויר קבועים.

"למרות שנראה שחלפה שעתה של מודיעין והיא נגנזת, אני מאמין שהיא תקום בבוא היום, משום שלפרויקט הזה יש חיות משל עצמו. המציאות של שנות ה-80' תצמיח אותה יש מאין", אמר אז אחד המתכננים, וסביר להניח שגם הוא לא ידע כי צדק. בסוף שנות השמונים מתמוטטת ברית המועצות, מסך הברזל במזרח אירופה מתפורר במהירות מפתיעה, וישראל נערכת לקלוט כמות עצומה של עולים חדשים. המועצה הארצית לתכנון ובנייה מתכנסת לדון בפתרונות אפשריים, וממעמקי המגירה נשלפת התוכנית להקמת מודיעין, לאחר שלנוכחים בדיון נאמר כי מיליון עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר ממתינים כעת לאישור לעלות לארץ.

עוד באותו היום ניתן האישור העקרוני להקמת העיר, אבל גם הפעם היו לא מעט מכשולים בדרך. על משרד השיכון נאמר אז כי בכוונתו להקים "עיר למיוחסים", ברמלה ובלוד השכנות דאגו שהתושבים המבוססים יעזבו אותן לטובת העיר החדשה, ואפילו חשש להמשך פיתוחה של ירושלים עלה לדיון. על החששות כי תקציבים יועברו למודיעין על חשבון עיר הבירה לא נתנו נציגי משרד השיכון תשובות, האישור ניתן ואותן שאלות נדחו לדיון נוסף בעתיד.

במשרד השיכון דיווחו על האישור בגאווה, ארגוני הסביבה תמכו במפתיע בהחלטה, וב-22 בדצמבר 1985 אושרה החלטת ממשלה מספר 1196: עיר חדשה תיבנה בישראל, ושמה יהיה מודיעין. על התכנון הופקד צוות אדריכלים בראשות משה ספדיה, ובשנת 1009 אושרו התוכניות באופן סופי. שלוש שנים מאוחר יותר הונחה אבן הפינה, ובאמצע שנת 1996 נכנסו ראשוני התושבים לבתיהם, והשאר היסטוריה.