שנתיים חלפו מאז אותם ימים מרים בהם נודע על הירצחה בשבי חמאס של התצפיתנית נועה מרציאנו ממודיעין והשבת גופתה לישראל, ימים בהם התייצבו תושבי העיר לצד המשפחה בחיבוק גדול וכאב גדול לא פחות.
למרות הזמן שחלף, מאבקם של אבי ועדי מרציאנו, ההורים השכולים, ממש לא הסתיים. בימים אלו הם נאבקים לא רק מול הדרג המדיני, בדרישה לוועדת חקירה ממלכתית לאירועי ה-7 באוקטובר, אלא גם מול צה"ל שמסתיר מהם לדבריהם מידע, מאבק שהגיע לאחרונה עד לבית המשפט העליון.
"האמת לא תבוא מעצמה"
"שנתיים עברו מאז האסון הנורא ביותר שקרה לי כאבא ולנו כמדינה", כתב לאחרונה מרציאנו ברשתות החברתיות, "ומאז חיי וחיי משפחתי הפכו לגיהינום. מעל לשנתיים של כאב וחוסר ודאות המלוּוים בדרישה אחת ברורה וצודקת: אמת. אנחנו רוצים רק צדק, רוצים לדעת מה באמת גרם למחדל הנורא של השבעה באוקטובר. אבל האמת הזו לא תבוא מעצמה, היא לא תתגלה אם נבחר לטמון את הראש בחול. היא לא תצוף אם נמשיך לדחות, למסמס, לטייח. 83% מאזרחי ישראל דורשים ועדת חקירה ממלכתית. לא פוליטית, לא פנימית. ממלכתית. ועדה שתחקור את כולם, שתגלה את האמת, שתיתן תשובות, שתמנע את האסון הבא ותיתן לנו המשפחות את המקום להבין ואולי להצליח לנסות לקום מהשבר הגדול".
בשיחה עם מודיעין News השבוע הסביר מרציאנו: "ועדת חקירה ממלכתית על פי החוק היא המעט שאנחנו ההורים השכולים בכלל ומשפחת מרציאנו בפרט יכולים לקבל. אנחנו מרגישים שהממשלה והעומד בראשה מנסים למנוע ועדת חקירה ממלכתית. זה מראה לנו שהם מנסים להימנע מהמסקנות שלה ולתוצאות שהיא תביא איתה, וזה מעורר חשד שהם כנראה מסתירים משהו. כרגע אני פועל ביחד עם אייל ושרון אשל, ההורים של רוני (אחת התצפיתניות שנפלו במוצב נחל עוז. ר"ב), ב'מועצת אוקטובר', אני מגיע להפגנות ולכל מיני הרצאות שבהן אני מנסה להסביר את העמדה שלנו".
"למי יש אינטרס למנוע את החקירה? מדוע יש מי שחושש ממנה? איך ייתכן שבזמן שאומרים לנו ששלב הבדיקה יגיע אחרי המלחמה, יש מי שמנסה להקים ועדת חקירה פוליטית שבה הנחקרים הם אלו שימנו את החוקרים?", הוא מוסיף, "איך יכול להיות שמדינת ישראל ידעה להקים ועדת חקירה ממלכתית תוך עשרים ושמונָה ימים אחרי מלחמת יום הכיפורים, אבל אחרי יותר מ-700 ימים עדיין לא קמה ועדה לחקור את המחדל הגדול בתולדות המדינה? אני קורא לחקור את כולם – דרג מדיני, דרג צבאי, דרג מודיעיני – אף אחד לא חסין מבדיקה. אני דורש את מה שהיינו אמורים לקבל כבר מזמן: אמת, ביטחון, תשובות, צדק".
כאמור, המאבק מול הדרג המדיני אינו היחיד שמרציאנו וחבריו ל"מועצת אוקטובר" מנהלים מאז פרוץ המלחמה, כאשר הם מנסים לאלץ את הצבא להעביר להם את כל המידע אודות הימים והשעות שלפני תחילת האירוע הטראומטי. "לפני שבועיים היינו בבג"צ", מספר מרציאנו, "בקשר למידע שהצבא מונע מאיתנו מההורים השכולים על הדקות האחרונות של הבנות שלנו לפני החטיפה. נועה נחטפה עם שש בנות והיא היחידה שלא חזרה מהשבי. צה"ל מסתיר מאיתנו מידע ולאט-לאט אנחנו מצליחים לחשוף חלק מהמידע הזה. בבג"צ האחרון שהיינו השופט העליון עמית יצחק קרא לצבא להציג בפנינו את כל המסמכים שביקשנו, ולמנות קצין בודק שירכז את כל הטענות שלנו מול צה"ל".
"במהלך הדיון בבג"צ צה"ל טען שהשרתים בחמ"ל נשרפו, ואני הוכחתי להם על ידי סרטון שצילמתי בתוך החמ"ל שהשרתים לא נשרפו", הוא מוסיף, "הצגתי בפניהם סרטון שמראה שיש חדר תקשורת בתוך החמ"ל שהוא מוגן מאש ולכן הוא לא נשרף. אחרי שהם ראו את הסרטון הם אמרו שהם אמנם לא נשרפו, אבל הם נהרסו ולכן שלחו אותם לגריסה. בג"צ ביקש לראות את המסמכים הרלוונטיים שהם באמת נהרסו, ובקרוב צריך להיות דיון נוסף שבו הם צריכים להוכיח לנו את הטענות שלהם".
עוד מספר מרציאנו כי לאחרונה נחשף קיומו של סרטון נוסף, המתעד את רגעי החטיפה של התצפיתניות מתוך המיגונית. "בעקבות לחצים שלנו העבירו לנו את הסרטון, ובקרוב אני מאמין שהוא יתפרסם. בסרטון ממש רואים דרך המשקפת של טייס מסוק שרואה את הבנות יוצאות מתוך המיגונית ומובלות לרכב צבאי. רואים שהטייס לא יודע במי מדובר, אם אלה בנות שלנו או מחבלים, והוא בוחר שלא לירות והם נוסעים לתוך עזה. כנראה יצא מזה טוב, שהוא לא ירה ולא הרג את הבנות".
"אנחנו רוצים שיהיה מיצוי הדין, ומצד שני שנדע את כל הפרטים שהובילו אותנו לשבעה באוקטובר", הוא מסביר, "נתנו לנו הקלטות של הבנות עד השעה שבע בבוקר באותה שבת, ואנחנו דורשים לקבל גם את מה שהיה לאחר מכן. כרגע מונעים את זה מאיתנו, אבל אני מאמין שהם יצטרכו לתת לנו את החומרים. יש פה ניסיון לטייח ולהוריד מחומרת המצב שהתרחש ב-7 באוקטובר, אבל אנחנו לא ניתן לזה לקרות".
עוד מפנה מרציאנו אצבע מאשימה גם כלפי הדרג המדיני: "זה לא רק בדרג הצבאי, אנחנו רואים בממשלה כאחת האחראיות לאסון שהביא אותנו ל-7 באוקטובר. מדיניות ההכלה של לשתוק ולהעלים עין אחרי מקרים קיצוניים, זה מה שהביא אותנו לאסון, ביניהם הרצח של החייל בראל חדריה שמואלי ומקרים נוספים. נועה סיפרה לנו שיש המון אירועים על הגדר והצבא היה מתעלם מהם. הבנות התריעו כל הזמן. בסוכות נועה אמרה לי שאחרי החג תהיה מלחמה. חשבתי שזה בגלל שהיא חיילת צעירה, אבל מסתבר שהיא צדקה והקצינים מעליה לא לקחו ברצינות את ההתרעות של נועה והחברות שלה, וקרה מה שקרה".
שנתיים אחרי הטרגדיה המשפחתית התגייסה בתם הצעירה של עדי ואבי מרציאנו. "אנחנו עדיין מאמינים בצה"ל, למרות כל מה שקרה", הוא אומר בכאב, "וכשהגיע הזמן של הבת הצעירה להתגייס לא היה ספק שהיא תעשה שירות משמעותי. אבל כן, אנחנו רוצים לתקן את הצבא. יש עוד הרבה מה לתקן בצבא וחשוב שיהיה צבא טוב וחזק".
איך עברו עליכם השנתיים מאז שנועה איננה?
"בשבילנו כל יום זה אזכרה. אני קם כל בוקר עם נועה וכל לילה אני הולך לישון איתה. הקמנו את 'החצר של נוני' (בית קפה לזכרה של נועה במושב בית נחמיה. ר"ב) כדי ליצור זיכרון חי ושמח ולהזכיר את הימים של נועה שאהבה את החיים, אהבה לאכול ואהבה את המאפים שאנחנו מגישים במקום. זאת נקודת זיכרון חיה לנועה, ויש הרבה אנשים שמגיעים ומצליחים להתחבר ולהיזכר בה. אנחנו מנסים להנכיח את נועה ומצליחים בזה".
