מאז תחילת הלחימה בדרום מוצפת מודיעין ביוזמות סיוע לחיילים ולתושבי עוטף עזה, בין אם יוזמות עירוניות או פרטיות.
מי שגם עסוקה ביוזמה דומה היא אורלי טסלר, תושבת רעות, שמארגנת מתחילת הלחימה משלוחי ציוד לחיילים בעזרת תושבים רבים ממודיעין. "אני מעורבת בעמותה שנקראת "HERAT TO HEART", שבעצם עוזרת לחיילים שיש להם פוסט טראומה. אני כבר כמה שנים איתם. יש לנו את הבסיס של הכסף מארצות הברית, שהקהילה היהודית בפלורידה תורמת הרבה כספים. הרב של הקהילה נתן דחיפה וכל הקהילה התגייסה לתרומות. כל דולר שנכנס ישר יוצא. אף אחד לא מרוויח מזה. כשהתחילה המלחמה שמיל, מנכ"ל העמותה, התקשר אליי ואמר שהוא צריך עזרה. מאותו רגע התחלנו לפעול. ביום חמישי בבוקר אמרתי לשכנה ולשכן שלי שאני צריכה עזרה, ואז התחיל שיטפון של אנשים. לא האמנתי מה היה פה. כל מי שיכל מבין תושבי מכבים ורעות הגיע לעזור. הם עזבו הכל והם נמצאים פה כל יום מעשר בבוקר עד תשע בערב".
אל אורלי ושותפיה למאמץ מגיעות פניות מהיחידות השונות, שחלקן מכירות אותם מפעילות קודמת. "אנחנו לא מתעסקים עם אוכל", מסבירה אורלי, "רק עם ציוד צבאי. לדוגמה, אם ליחידה מסוימת אין פליזים, תחתונים וגרביים, אז הם מתקשרים אלינו ואנחנו עושים הזמנה, דואגים שהכסף יגיע והוא מגיע תוך שעות. כל יחידה שרק מבקשת משהו אנחנו דואגים להם. אין מצב שמישהו מבקש משהו ולא נביא לו. אנחנו דואגים לארוז את הכל ולהביא להם את זה עד ליחידה. ככה זה כבר שבוע ימים. הגענו כבר למאות חיילים וזה פשוט מחמם את הלב. כולם פה עוזרים. יש שכנה שמביאה אוכל לכולנו, כי אנחנו ממש בעשייה פה כל היום".
אל המאמץ המלחמתי נרתמו גם בני הנוער המקומיים. "תלמידי התיכון גם הגיעו לעזור. יש אחד שיושב שעות על הסושיאל מדיה, אחר לוקח הזמנות. אני יותר בנושא של התרומות, מדברת עם ארצות הברית. רוב התרומות מגיעות משם, מהקהילה בפלורידה, אבל גם פה בארץ אנשים תורמים כסף. חוץ מעניין הכסף, כל אחד לוקח אחריות. לדוגמה, אם אני אומרת שאני צריכה שאפודים יגיעו לרמת גולן, אני שואלת בווטסאפ מי יכול לקחת ומיד יש מתנדבים. גם הבעל שלי, שני הבנים ושתי הבנות שלי מגוייסים. כל המשפחה מגויסת, ואני עושה את החמ"ל בבית".
