נורית ליאון, אימו של סמ"ר עדי ליאון, לוחם חטיבת גבעתי ובוגר תיכון ברנקו וייס במודיעין שנפל ברצועת עזה, התייחסה הבוקר לעצומה עליה חתמו השבוע למעלה מאלף מאמני ישראל.
ליאון כתבה: "לקח לי יומיים לצאת מההלם. לקח לי יומיים להביט במה שאומני ישראל, אינטליגנטים ורהוטים, כותבים, ולא להאמין. מזמינה אותכם אומנים יקרים אלינו, בית העלמין הצבאי מודיעין, יום שישי על הספסל ליד הקבר של עדי ליאון. בואו לשמוע את סיפור הגבורה של הילד בן ה-20, הילד הכי מוסרי בעולם. 3 ימים עקובים מדם נלחם בכפר עזה מיום שבת הארור, כנגד הזוועות של חמאס.
מזמינה אותכם לשמוע על הנמ"ר של מחלקת החוד של גדוד צבר, גבעתי, לוחמים עם אומץ ומוסריות אין קץ, שיצאו ראשונים לתוך התופת של עזה כדי שאתם תוכלו להמשיך לכתוב. מתוך 12 לוחמים 11 לא חזרו, עדי שלי ביניהם.
מזמינה אותכם לקרוא מכתב אחרון של ילד בן 20 טרם כניסתו לעזה, שעל כריכתו כתב "לִקְרֹא לְאַחַר מוֹתִי". לעולם לא תוכלו לכתוב ספר, שיר או מחזה שמשתווה לקדושה שנמצאת שם באותה המחברת.
בבגרות ואחריות אין קץ, עם ידיעה שיש מצב שלא יחזור, הלך לנקום את נקמתם של כל האזרחים, הנשים וכל הילדים שהיו חסרי אונים מול התופת של חמאס. אותה תופת שאותו ילד בן 20 ראה בעיניו כשלחם ביישובי העוטף, ואתם כנראה כבר שכחתם.
מזמינה אותכם להתעטף ביראה, יראת קודש, כשאתם מדברים על חיילי צה"ל, בסדיר ובמילואים, אלה שבחיים ואלה שכבר לא. מזמינה אתכם להיכנס לנעליים שלנו, של מי שאיבד את היקר לו מכל, ולהבין שאימרות כמו שלכם כמוהן כמו חילול המת.
שירים עצובים בימי זיכרון זה כבר לא מספיק. אנחנו צריכים אתכם גם כשלא נוח. אנחנו צריכים אתכם שתתנו גב ורוח ללוחמים ,אלה שבשדה הקרב, אלה שבבתי החולים ואלה שלא חזרו מהקרב. אנחנו צריכים אתכם שתסתכלו לחטופים המורעבים שלנו בעיניים, אותם חטופים שהבן שלי יצא להציל ,ותחתמו על עצומה נגד ההרעבה שלהם.
אימהות לביאות קראו לנו, אבות אריות קראו להם. ואני כאן, ואמשיך עד סוף ימי חיי לשמור כלביאה על שמם הטוב של הבנים והבנות הכי מוסריים בעולם".
