את המאבק למיגור זיהום האוויר המגיע למודיעין משריפות הפסולת בשטחי הרשות הפלסטינית, שהלך ותפס תאוצה בחודשים האחרונים, מנהל מזה שנים רבות גרעין קטן של תושבים עיקשים, שאחת המובילות בו היא ד"ר ענת אביטל מהיישוב נעלה.
"אני באה מתחום הטבע", סיפרה השבוע, "אני מדריכת טיולים ומדריכה בקורסים למדריכי טיולים. מאז שהייתי קטנה אני פעילה בתחום הגנת הסביבה וחובבת טבע, כך שזה מתחיל משם. כל מה שקשור לריחות ורעשים מאוד מפריע לי, כי איכות החיים שלנו תלויה בכל הגורמים האלה ואין לי זכות לשבת בבית ולא לעשות כלום".
אל היישוב נעלה הגיעה אביטל כבר לפני למעלה משמונה שנים. "מההתחלה היה פה סירחון", היא מספרת, "זה כמו לחיות בתוך אגזוז של משאית. בא לך למות, אין לך אוויר. הכל ישב עלינו כמו ענן של רעל. בהתחלה צחקו עליי כשדיברתי על זה. לא ידעתי מה לעשות, אבל בסוף הצלחתי להגיע לכנסת והכרתי את קמ"ט איכות הסביבה וקצין מטה במנהל האזרחי. פתחנו קבוצה והתחלנו לדווח לו. הוא לא עשה הרבה מאוד, אבל הוא כן מיזער את התופעה. היו פה ימים נוראיים, קניתי מטהרי אוויר והייתי עם חלונות סגורים. אם היה זיהום לא הייתי יוצאת מהבית, מכניסה את הכלבה, ואם היו לי ילדים בגיל בית ספר לא הייתי שולחת אותם לבית הספר. היום יש לי פה נכדים בנעלה ובניל"י ואני דואגת גם להם".
על המצב כיום אומרת אביטל כי "אין פה פתרון סופי כרגע, כי לא עובדים נכון מאחר והרשויות לא מאחדות כוחות וזה לא מוגדר כאירוע חירום. עכשיו סוף-סוף הציבור מתחיל להבין שזה מסוכן. לא מתים ברחובות, אבל האנשים שנושמים את הזיהום עלולים לחלות, בעיקר ילדים ואנשים רגישים. אנחנו סופחים לעצמנו את החומרים הרעילים האלה. קוראים לזה 'זיהום שלא יודע גבולות', שמגיע ומתפזר עשרות קילומטרים ואחר כך יורד נספג בקרקע, מגיע לים ומזהם את הדגה. ובכלל, מה זה הנזק הזה? מה זה איכות החיים הזאת? איך נותנים לזה לקרות?".
כידוע, סביב מודיעין ויישובי הסביבה פועלים 6-7 מוקדי שריפות, בהם שלושה גדולים במיוחד. "הם שורפים פסולת – צמיגים, פסולת אלקטרונית שמגיעה מישראל, פסולת בניין, פגרי בעלי חיים שמפזרים לאוויר פתוגנים ורעלנים – ויש עבריינים שהשתלטו על זה. יש לנו מדינה כל כך חזקה, שיודעת להוציא טיל מדויק 2,000 ק"מ מהבית לחלון של בן אדם, ולא יכולה לטפל בשריפות שלושה קילומטר ממודיעין? זה אומר שלא אכפת להם מהאנשים. אנחנו נדאג שיתחילו לעשות את מה שהם צריכים לעשות".
מה צריך לקרות בשטח?
"כולם צריכים לעבוד ביחד ומערכת המשפט צריכה להיות סלחנית פחות כלפי זה. הם מקבלים 5,000 שקל קנס וזהו. לא מחפשים את הבעלים של המשרפות. אני אומרת שאלוף הפיקוד צריך להכריז על הנושא הזה כעל אירוע חירום בטחוני לאומי, בכל המדדים. ברגע שזה חירום, כל כוחות החירום צריכים להיכנס לתמונה. ברגע שזה ביטחוני, הצבא צריך להיכנס לזה. אני רוצה שאלוף הפיקוד ייקח שטח ויגיד 'זה שטח צבאי ואותו אני מייעד לאתר הטמנה עבור פסולת פלסטינית באופן ארעי עד שאתר רמון יעבוד', והוא יחפור שם ויעשה אתר הטמנה לעשר השנים הבאות. לדעתי, אנחנו בישורת אחרונה לפני שהדברים יקרו, כי אי אפשר להמשיך ככה. אי אפשר לשחק משחקים בלי סוף עם הציבור, וגם הייתה תהודה תקשורתית מאוד גדולה בכל הערוצים. כל אזור גוש דן מבין שגם הם בבעיה. אנחנו נחנקים ואין לי אופציה לשתוק. אפשר לעצור את השריפות. אני לא מתייאשת ואני לא מתכוונת לעזוב. אני רואה את הסוף ורואה שזה לקראת פתרון".
