המשך גל הפיגועים, גם אם הוא פסח לפי שעה ובתקווה שגם יפסח על העיר מודיעין, חייב בכל זאת סיבוב עסקים בעיר למישוש הדופק המסחרי של עיר העתיד. וכך, בצהרי יום שני, היעד היה קניון עזריאלי, לב ליבה העיסקי של העיר שמשמש כברומטר הכי טוב למצב הרוח הלאומי והעירוני.

10:20 – מגיעים לחניון הקניון. מיד מתגלית שורת מקומות חניה פנויים, מה שלא מבשר כמובן טובות מבחינת תנועת הקונים. ביום רגיל בשעה כזאת כבר צריך בדרך כלל לסוב שוב ושוב בין כמה מעברים ושורות כדי למצוא מקום חניה, ולפעמים גם להרחיק לקומת הקרקע הנמוכה בחניון התת קרקעי.

10:30 – עמדת הבידוק ביציאה מהחניון למדרגות הנעות. השומר משועמם, אין תור ליד המגנומטר, אפילו אין אדם אחד חוץ מאיתנו בסביבה. דילוג בקלילות תוך "בוקר טוב" לשומר, אוספים את המפתחות והסלולארי ועולים במדרגות הנעות.

10:40 – סיור ראשון בקומת הכניסה בקניון. יש אנשים, אבל ניכר בעליל שמדובר בהרבה פחות מיום רגיל. אני מנסה לשכנע את עצמי שהחגים נגמרו וכולם חזרו לעבודה ולבתי הספר, אז מדוע שיהיה צפוף כאן? ובאמת תנועת הלקוחות דלילה. פה ושם אם בחופשת לידה דוחפת עגלת תינוק. בין שני בתי הקפה במיקום האסטרטגי ביותר אני פוגש את מנהלת הקניון עדי קרום ואת סגנה, שכיוצא גולני הוא משמש גם אחראי הביטחון.

עם אקדח לבית הקפה

מהשדרה המרכזית בקומה הראשונה של הקניון אנו מדלגים לקומה השניה, שם ממוקם מתחם המזון המהיר. עוד ברומטר טוב למצב הרוח הלאומי, שמשפיע על התיאבון הקולקטיבי שלנו.

כבר 11:30 והמקום שבדרך כלל מתמלא בסועדים, די שומם. שורת המזללות מגלה מוכרנים ומוכרניות שערמו את ערימות האוכל, כל אחד בסגנונו הוא: סיני, מזרחי, תאילנדי, פיצות, בצקים ומאפים. אבל קונים לא ממש מסתערים על האוכל שמדיף ריחות מגרים.

"בוא תטעם", "יצא עכשיו מהסיר", "טרי טעים" מנסים לשכנע אותנו הצעירים. אחד נועץ מזלג בנתח עוף סיני ברוטב חמוץ מתוק וזרוע גרגרי שומשום ומגיש לי את המזלג, כמעט לנחירי אפי. "אני לא אוכל בשר" התנצלתי והוא, מאוכזב, מנסה את אינגריד הצלמת.

12:00 – אני פוגש את עינן לוי, שותף של סניף רשת איל פרסקו ("סבארו" לשעבר). עינן מגיע לכאן כל יום מנס ציונה עיר מגוריו: "בשעה כזאת אני כבר מתחיל להכין את הנגלה השניה של מאפים", הוא אומר ומצביע על המגשים העגולים שעליהם מונחים כיכרות ענקיות של מאפים ממולאים בכל טוב "הנה תראה מהנגלה הראשונה של הבוקר לא מכרתי כמעט כלום".

"המצב הביטחוני משפיע?" אני שואל. "בטח, ועוד איך", עונה עינן. "אנחנו מרגישים מאד את הירידה במכירות. מהבוקר אף אחד עוד לא היה כאן, אולי תטעם משהו?"

איך זה בימים רגילים?

"תמיד כל העובדים במשרדים ובחנויות לוקחים בבוקר את המאפים לקפה ועולים למקומות העבודה שלהם, היום מעט מאד לקחו. אלה ימים קשים לכולם. אני מקווה שנעבור אותם בשלום ומהר".

12:15 – עדיין ריק למדי במתחם המזון המהיר. בקפה לנדוור קצת יותר צפוף. כמה זוגות פנסיונרים יושבים לארוחת בוקר, סביב כמה שולחנות יושבים "פריקים" של קפה ומתן נוימן, השותף והבעלים, מסביר משהו למלצרית שטיפלה בהזמנה שאולי יצאה מהפוקוס.

את מתן אני מכיר עוד מימי המונדיאל בשנה שעברה, כשהקפה הציב מסך ענק ובכל ערב המקום היה מפוצץ. בבוקר יום שני היה שקט מאד. יום אחרי הפיגוע הקשה בתחנה המרכזית בבאר שבע ואנשים לא יודעים על מה להביט קודם כדי לאתר סכנה.

מתן, מה המצב היום?

"שמע, לא פשוט".

למה?

"יש ירידה בתנועת הלקוחות. איזו שאלה".

כמה ירידה?

"בערך35-40 אחוז, זה מה שאני מרגיש. אין מה לעשות. אנשים אין להם מצב רוח לצאת ולבלות, בטח לא לשתות בירה ולשמוח ולהנות כמו בימים רגילים, ואפשר להבין אותם".

אז איך אתה מתמודד עם המצב?

"יש לנו את ה'האפי אוור' בין ארבע לשש אחר הצהריים, שבשעתיים האלה אנחנו מוכרים את כל המשקאות האלכוהולים בשיטת אחד פלוס אחד חינם. חוץ מזה יש לנו פלטת נישנושים מוזלת עם השתיה במחירים מצחיקים, ואנחנו מוכרים עכשיו בירה 'פאולינר' ב-11 שקל לכוס, שזה סוף הדרך".

וזה יביא אנשים לדעתך?

"אני מקווה. מה אני יכול לעשות יותר?"

מתן מתגאה בכך שהוא מעסיק רק יהודים, תושבי העיר, בעיקר חיילים משוחררים. "זה חלק מהקונספט שלנו שיהיה מקום עבודה לחיילים תושבי העיר כשהם משתחררים. איך אומרים – 'עניי עירך קודמים'. אבל מסביב כאן, במזנון המהיר, כמעט כולם ערבים. גם המנקים כאן בקניון הם ערבים".

אז מה אתה עושה בהקשר זה?

"ראשית אני חמוש באקדח. בעברי אני מאבטח במשרד ראש הממשלה אז יש לי את הידע להשתמש באקדח. דבר שני – אנחנו שוטפים בעצמנו את הרצפה. אני והעובדים שלי. אני לא מתבייש לעשות ספונג'ה כל ערב כאן".

עבודה עברית. ימות המשיח הגיעו…

"גם העובדים הופתעו מזה. היו עובדים שאמרו לי 'באתי לעבוד בבית קפה ולא בניקיונות כל הזמן'. אבל מה לעשות, לא נכניס לכאן מנקים מבחוץ".

ומבחינת כח אדם המצב שינה משהו?

"כן. לצערי בגלל הירידה בתנועת הקונים נאלצתי לשחרר כמה עובדים. אני מאד מקווה שהמצב הזה ישתנה ובקרוב ושאנשים ייצאו לבלות שוב. שנה אחרי צוק איתן והנה עוד פעם אנחנו חוטפים מכה".

איך מצב עכשיו לעומת תקופת צוק איתן?

"יש הבדל מהותי, כי צוק איתן היה בקיץ. אז ממילא מדובר במספרים גדולים בהרבה של מבלים. ההכנסות אז קטנו, אבל עדיין נשארנו רווחיים. אמנם הרווח היה קטן, אבל עדיין רווח. היום אנחנו בחורף וזה אומר ממילא מספר קטן יותר של אנשים שיוצאים לבלות. אז הפעם בגלל החורף, אנחנו כבר נכנסים להפסדים, וזה הבדל משמעותי".

12:20 – אנחנו יורדים לקומת הכניסה. קצין משטרה מלווה בשלוש חיילות צה"ל שעל מדיהן כיתוב מאיר עיניים "בשירות המשטרה" מסיירים בקומת הכניסה. "הם סיירו מקודם סביב הקניון ועכשיו נכנסו לכאן", מספרת אינגריד הצלמת, שערכה צעדת "סובב קניון" בבוקר ליד תחנת הרכבת וסביב הקניון עצמו. "ברכבת לא היה כלום, שקט גמור", היא סיפרה. אנחנו עוקבים אחרי החיילות והשוטר שפונים למאבטח באחת הכניסות ומשוחחים איתו, במה שנראה ממרחק כמה מטרים כשיחת תידרוך. אולי איך להגביר את העירונות ועל מה לשים דגשים.

ילדי השוטרים במשחקיה

מוטי לסרי הוא בעליה של משחקיה גדולה במרכז עינב ליד "מחסני חשמל". המשחקיה, שבדרך כלל עמוסה מאד בימים רגילים, היתה השבוע ריקה כמעט לגמרי. מוטי סיפר כי "להערכתי יש ירידה של כארבעים אחוז בנפח התנועה במשחקיה. יש הרבה הורים מודאגים שמטלפנים ושואלים מהם סידורי הביטחון ואם יש מאבטחים. ובכלל, הם היו רוצים שהימ"מ ישמור על המתחם. אבל אני מבין אותם. כשזה מגיע לילד הפרטי שלך אתה דואג יותר".

ומה אתה אומר להורים המודאגים?

"אני אומר להם שאני מבין את החששות שלהם ושיש לנו מאבטח בכניסה ואף זר לא נכנס למשחקיה. ובכלל, למרות המצב צריך להראות את החוזק שלנו, כי עם ישראל חי וכמו שאישה שאתה אוהב בכל מצב כך גם העסקים בעיר צריך לתמוך בהם. נכון שצריך להיות יותר עירניים, אבל אני מאמין שזה יעבור בקרוב ונחזור לשגרה".

מי מגיעים אליך עכשיו הרבה?

"באות הרבה נשות שוטרים עם ילדים קטנים. האבא רחוק במשטרה ובקושי בא הביתה אז הן יוצאות עם הילדים הקטנים לבלות ולהעביר זמן. לנשות השוטרים אני נותן הנחה של חמישים אחוז כי באמת מגיע להם את הצ'ופר הזה. הבעלים שלהן שומרים עלינו ומסתכנים עבורנו, אז בזה לפחות אני יכול לעזור".

"אל תנטשו את החנויות"

"ברומטר" נוסף למצב העסקים הוא כמובן רמי לוי, ששני מרכולי הענק שלו באיזור מודיעין מלאים כמעט מרגע הפתיחה ועד הסגירה. "בשני הסניפים האלה לא הורגשה בכלל ירידה במכירות", הוא מפתיע בשיחת טלפון. "אולי זה מפתיע אבל אלה העובדות".

למרות שעובדים אצלכם הרבה ערבים?

"כולם יודעים שכל הפועלים שלי הם פועלים ותיקים ומוכרים לנו. ובוא אגלה לך שאני לא מקבל עובד ערבי לפני שקיבלתי תוצאות של בדיקות ביטחוניות שערכו לו הגורמים המקצועיים המוסמכים ולא אפרט יותר מזה. לכן אצלנו העובדים הערבים והיהודים עובדים ביחד, והעובדים הערבים כל הזמן תחת בדיקות שוטפות".

מה דעתך בכלל על המצב?

"אסור לנו לתת להם לנצח. אם לא נלך לחנויות ונסתגר בבתים, אז הם ינצחו, כי זה מה שהם רצו. לכן אני אומר 'הפוך! לצאת לבלות בכל הזדמנות. זו לא בושה לפחד אבל יש מרחק גדול מאד בין פחד לבין לנטוש את החנויות בכלל. אני מבין את הירידה במסעדות ובבתי קפה. זה מותרות. אבל לקנות במרכולים זה לא מותרות. זה משהו בסיסי כמו אוכל, ולכן אצלנו לפחות בסניפים במודיעין, העסקים כרגיל". 

(צילום: אינגריד מולר)