פעם מפקדי השדה של צה"ל היו צועקים לאלחוטן שרץ לצידם בקרב עם מכשיר הקשר על הגב "קשרוס, בוא הנה מהר!". המפקד היה לוקח ליד את המע"ד (שפופרת המכשיר) וצורח פקודות ודיווחים בקשר. פעמים רבות לא היו שומעים כלום בצד השני. אם בגלל קולות הקרב, תנאי מזג האוויר או ההר שנמצא בדיוק ממול וקטע את השידור והקליטה. "קודקוד", שזה המפקד, היה ממשיך בניסיונות השווא. הפצועים איבדו דם, האוייב התקדם והמצב היה די "בקאקט".

אבל היום, אחרי דור הקודקודים שישבו מול מסכי הפלאזמות בחמ"לים הממוזגים של מלחמת לבנון השניה (וספגו ביקורת ציבורית לא קטנה) צה"ל נכנס מהר מאד לעידן של "תקשורת טוטאלית". כלומר – כולם מדברים עם כולם ובאותה שפה. בלי סיבוכים. כך מפקד בשטח יכול לדבר בזמן אמת עם כל כח אחר, ובאיכות שמיעה מעולה.

היום הכל כמעט עובר דרך לוויינים, והכל מגיע ישירות גם לסמארטפון של המ"פ או המג"ד, בלי קשר למגבלות ותנאי מזג אוויר, עננים או ג'בל שמזדקר ומפריע לקשר. והעיקר: כל מ"מ יכול היום לתקשר ישירות עם אלוף הפיקוד ולדווח לו מה קורה בשטח, או עם טייס F-16 ולכוון את הטיל שהוא רוצה לקבל ישר ל"חלון הימני בקומה השניה בבית עם גג הרעפים בסג'עיה".

פעם הייתי שם. כצוער במלחמת יום כיפור ואחר כך כקצין בשל"ג ובעוד אין ספור מבצעים כמו מבצע "ליטני", מבצע "דין וחשבון" ומבצע "ענבי זעם" ושתי  האינתיפאדות. ראיתי  ושמעתי בקשר איך מפקדים מנסים לתקשר, הרבה פעמים בלי הצלחה, איך כוחות תקועים כי הפקודות לא הגיעו ואיך תמונת הקרב המעורפלת מקשה על קבלת ההחלטות.

לכן, כששמעתי שאל"מ עמוס הרוש ממודיעין (ששימש בתפקידו האחרון כמפקד הקשר של פיקוד דרום) משתחרר בימים אלה מצה"ל, קפצתי על המציאה לשמוע ממנו באופן ישיר איך עבר עליו מבצע "צוק איתן", שהיה עבורו מעין סיכום קריירה.

עדינות המידע שמחזיק אל"מ הרוש בבטן חייבה להצמיד לו לראיון קצינה חיננית ממערך ביטחון השדה. אחרי כמעט כל שאלה הסתודדה הקצינה עם הרוש והסבירה לו מה מותר לגלות ומה אסור.

הרוש כבר אזרח באופן מעשי. אם כי הוא בחצי שנת הסתגלות, שזה אומר שהוא עדיין חייל צה"ל בחופשת שיחרור. בן 47, נשוי ואב לשלושה, נולד וגדל בלוד ולפני שמונה שנים הוא ומשפחתו עקרו למודיעין.

המ"מ מנחה את הטייס

ב-1986 התגייס עמוס הרוש לגבעתי למסלול קצונה והיה לקצין קשר של גדוד בחטיבה. את השנים הבאות, הוא אומר "עשיתי בגבעתי במסלולי פיקוד כקצין קשר החטיבתי ואחר כך כמפקד קורס קציני הקשר בבה"ד 7". לאחר תפקיד נוסף כקצין קשר באוגדה 162 עבר הרוש למודיעין והיה לקצין הקשר של היחידה למבצעים מיוחדים של אגף המודיעין. אולי החלק הכי מסקרן של עבודתו. אבל דווקא כאן, כצפוי, כל שאלה שלי נתקלה בחומת שתיקה בצורה ומבט מאיים של קצינת ביטחון השדה הצמודה. אז פנינו למחוזות אחרים.

במה בא לידי ביטוי השינוי שצה"ל עבר במלחמה האחרונה?

"מבצע 'צוק איתן' היתה מבחינתנו המלחמה הכי טכנולוגית בהיסטוריה הצבאית. אין ולא היתה מלחמה שבה התקשורת הצבאית השפיעה בצורה כל כך חדה ומכרעת כמו ב'צוק איתן'. זו היתה מהפכה של ממש".

במה?

"בכך שזו היתה מלחמת הרשת הראשונה. כלומר השימוש ברשת אחת. כל הצבא עבד על אותה פלטפורמה ואותה רשת, וזה כולל את רשתות התקשורת שלנו ואת האינטרנט, ואת לוחמת הסייבר, ולווייני התקשורת ואפילו הטלפונים הסלולאריים. השילובים בין היכולות הללו, אלה דברים שאפשר היה להגדירם כדור החדש של יכולות. השימוש בלווייינים העניק לנו את היכולת לפעול בלי מגבלות של מיסוך או תנאי מזג אוויר לא נוחים. אלה דברים שלא היו לצה"ל במלחמות קודמות".

תן דוגמה ליכולת כזאת…

"למשל שמפקד בקרב רואה על צג הסמארטפון שלו את תמונת הקרב שהוא מקבל מהלוויין שמעליו בזמן אמת ובשידור חי. אגב, המג"ד בשטח והרמטכ"ל רואים בדיוק את אותה תמונה מול העיניים. המג"ד או המ"פ רואים את האוייב בעין. הם רואים מה מתרחש בשטח, אפילו אם הם בשטח מת, ואני מזיז בשבילם את הלוויין באמצעות המחשב כדי שהם יקבלו את התמונה המדוייקת ביותר ובמהירות גדולה וזה שווה חיי אדם".

עד כמה היכולת הזאת השפיעה על תוצאות הקרב?

"מאד. בפעם הראשונה במלחמות ישראל היה יכול מ"מ בשטח לדבר ישירות מול טייס קרב שנמצא עשרים קילומטרים ממנו ולבקש ממנו חימוש מדוייק ישר לחלון של הבית ששם מסתתרים מחבלים. והם לא היו צריכים לעבור דרך שום תיווך. לא דרך חמ"ל חיל האויר ולא דרך אלוף הפיקוד. זה קיצר תהליכים, קיצר את זמני התגובה שלנו והתוצאות היו בשטח".

וקיצור הזמנים הוא קריטי?

"ודאי. כי אם יש זיהוי של מחבלים בחדר מסויים ויש לי חלון זמן של דקה או שתיים לסגור איתם חשבון, אז תאר לך שאין לי קשר בדקות האלה? החמצתי את ההזדמנות לפגוע במחבלים".

למה "צוק איתן" נמשך כל כך הרבה זמן?

"אין היום מלחמות קצרות כי האוייבים שלנו היום הם לא אוייב קונבנציונלי. זה לא סיני עם מאות טנקים שנלחמים. העידן הזה נגמר. הטרור זה מה שמאיים עלינו, וזה לוקח הרבה זמן להילחם בו. מכיון שטרור ששולט באוכלוסיה לא מביט על טובת האוכלוסיה ולכן אנחנו צריכים לעבוד בזהירות. כשאתה בשטח אורבני צפוף, אתה לא יכול להפיל בית סתם ככה. לכן מבחינת האוייב, כמה שיותר למשוך את הלחימה זה הישג שלהם".

מה בכל זאת השתנה?

"הטכנולוגיה עשתה מהפכה בשימושים הצבאיים. היום מג"ד רואה את כל החלום הרטוב שלו מול העיניים. הוא רואה את הכוחות שלו בדיוק רב, את כוחות האויב אפילו שהם מעבר לגבעה, את כל הפרטים הכי קטנים, דברים שפעם לא היו לו תחת היד". 

כבר אין בלגן ברשת

במה באה לידי ביטוי המהפכה שאתה מדבר עליה?

"צה"ל עבר מהפכה במלחמה הזאת. צריכים להבין שהזמן הוא קריטי ולכן גם העברת המידע שהוא דיגיטלי כמובן, היא קריטית בזמן. כלומר לחימת רשת משמעותה שבזמן קצר מאד המודיעין הגיע לאן שהיה צריך להגיע, המטוס הגיע במהירות לאן שהיה צריך להגיע, והכל בעניין של חלקיקי שניה".

ומה איפשר את כל זה?

"המהירות שבה המידע עובר דרך מערכת צי"ד ("צבא יבשה דיגיטלי") היא קריטית ומאפשרת לכולם לראות את אותה תמונת קרב וכולם יודעים בדיוק מה הם רואים, כי כולם מדברים באותה שפה".

ספר מה שאפשר על המערכות החדשות…

"הן בעיקר מבוססות רשת. נשק הרשת ומערכות שליטה ובקרה, כמו מערכת צי"ד למשל, העניקו לנו יכולות רבות שהביאו הישגים אדירים מבחינת השליטה בשטח ויכולת להעביר מידע מהיר ומדוייק בזמן אמת".

וזה לא היה בעבר?

"לא ברמת כזאת. אם פעם היתה לנו בעיה של זרימת מודיעין למטה לשטח, היום כבר אין את זה. כולם רואים היום תמונת קרב אחת. גם הדיבור היום לא כמו שפעם, לכן אין בלגן ברשת ואין בילבולים כשכולם על הרשת".

למה? איך מדברים היום?

"היום מדברים דרך המחשבים, והמחשב מחובר לכל הטנקים ואתה לוחץ קוד של טנק ויוצא מאותו הטנק דרך הקשר לשידור החוצה. אם פעם הקשר היה חד כיווני, היום היכולות הן מרחביות, וכך גם הקצאת האמצעים במרחב מדוייקת יותר".

כלומר?

"היום אצלנו על חמישה אתרי קשר שפזורים בגזרה יכולים מאה איש להשתמש ולדבר. במלחמות קודמות הייתי צריך כדי להשיג יכולת כזאת מאה אתרי קשר ולא חמישה".

דיברת על הלווייינים בשירות הצבאי…

"הכל עובד כיום דרך לווייינים. היום אני יכול לצאת לשידור דרך לוויין ודרך הרבה שיטות ואמצעים. כמות הקשר היום היא אדירה כך שהצבא מבין ויודע שבלי הקשר היום אי אפשר לעשות כלום. הקשר הוא מרכיב הכרחי ביכולת הצבאית. זה לא עוד משהו. במלחמת לבנון השניה ישבו מג"דים מול מסכי פלאזמות. היום המג"ד הולך עם הפלאזמה עליו בקרב. זה מסך הסמארטפון שלו".

עד כמה הלוויינים הוטמעו בצבא?

"כל מבצע צוק איתן התבסס על לוויינים. היום הלוויינים הם בורג מרכזי במלחמה, הם נותנים לך גמישות מבצעית, אתה מסתכל לשמיים ואין לך בעצם שום מגבלה לעומת מערכות שלא מתבססות על לוויין , עם לוויין אין לנו מחסומי קליטה ושידור, גם קצב העברת המידע דרך לוויין הוא מהיר ביותר ואנחנו מתקדמים מאד בתחום".

זה ודאי חייב שינוי בכח האדם המקצועי…

"כן. לכן בשנתיים האחרונות תוגברו מחלקות הקשר בגדודים. היום בכל גדוד יש שני קציני קשר, אחד לא מספיק להשתלט על הציוד והעבודה. ואם לא נשתלט על העבודה, גדוד נעצר, פשוט כך. עובדה שהכשרת אנשי הקשר היא כיום ההכשרה הארוכה ביותר בצבא ונמשכת שנה ושמונה חודשים".

איך היה סדר היום שלך בימי "צוק איתן"?

"בשש בבוקר מתחילים בהערכת מצב אצל אלוף הפיקוד סמי תורג'מן, אחר כך אני עשיתי בכל בוקר הערכת מצב משלי לקצינים שלי ואחר כך יצאתי לשטח, לסיורים. בדקתי את הבעיות באוגדה בחטיבות ובגדודים, דיברתי עם קציני הקשר כדי לוודא שהכל בסדר אצלם".

מה לגבי לוחמת סייבר, שהיא היום חלק בלתי נפרד מכל מלחמה?

"היום קציני הקשר גם אחראיים על לוחמת הסייבר. כי בכל יחידה יש מחשבים וצריך להגן עליהם, כמו שמגינים על מחשבים אזרחיים".

וב"צוק איתן"?

"במהלך 'צוק איתן' החמאס ניסה לבצע מתקפת סייבר על המחשבים שלנו אבל הצלחנו לבלום את כל מתקפות הסייבר שלהם. אפשר לומר שהחמאס התפתח בתחום הסייבר. זה קל לבצע לוחמת סייבר. זה לא יקר. צריך בסך הכל מחשב ומודם. ניסו לתקוף אתרים של צה"ל, של פיקוד העורף בעיקר, אבל בלמנו את זה וכל ההתקפות של החמאס על מחשבים ישראליים אותרו ונעצרו".

מהיכן הידע שלהם בלוחמת סייבר?

"יש לחמאס שיתוף פעולה בתחום הסייבר עם איראן, שהיא חזקה בתחום". 

הבן בחפ"ק, האב במסך

עמוס, משהו מיוחד שחווית במלחמה?
"הבן שלי בסדיר בחטיבת הצנחנים ובמבצע 'צוק איתן' ידעתי שהם מול רצועת עזה. כשנודע לי שעומדים להיכנס קרקעית לעזה, לא יכולתי כמובן לספר לו שעומדים להיכנס לעזה, אז דיברתי איתו ואמרתי לו 'אני אוהב אותך, תרים טלפון לאמא. וגם אם יהיו לך זמנים קשים תדע שאני אוהב אותך' והוא אומר לי 'אבא מה פתאום נהיית כזה רגשן?' ואחרי שעה לקחו להם את הפלאפונים והם נכנסו לעזה".

ומה עשית באותן שעות?

"עקבתי אחרי חטיבת הצנחנים וראיתי איפה הוא נמצא כי הוא היה בחפ"ק הסמח"ט וראיתי אותו בפנים בחאן יונס והייתי די מתוח מאד. היו להם פצועים והיו היתקלויות ואני רואה את הכל בשידור חי על המסכים".

כמה שנים היית בצבא?

"עשרים ושמונה שנים".

ועכשיו עם הפרישה אתה מרגיש שינוי?

"זה מצחיק, אבל כשהיה ירי על הדרום אחרי שצוק איתן הסתיים, אינסטינקטיבית לקחתי את הפלאפון וחייגתי לקצין אג"ם של פיקוד דרום כדי להתעדכן ומיד סגרתי את הטלפון כי קלטתי שאני כבר לא במדים".

למה אתה מתחבר יותר? להיות קצין קשר עם אם 16 על הכתף והסתערויות בשדה או בחמ"לים הממוזגים?

"תן לי להיות בשדה".

צילום דובר צה"ל