קשה להאמין למקרא הדברים: בשנת 1990, כשהתבררו ממדי חפירת המנהרות לאורך רצועת הגבול בציר פילדלפי, הציע המינהל האזרחי ששלט בעזה, להרוס עשרות בתים באותו תוואי, כדי לחשוף את השטח בו נחפרו מנהרות בידי החמאס מתוך הבתים. היועץ המשפטי לממשלה דאז אלייקים רובינשטיין התנגד. כך חושף יוסי מלמן, פרשן העיתון מעריב. הוא טען כי זוהי ענישה קולקטיבית שספק רב אם היא תעמוד במבחן בג"ץ… ממש כך! אבל המצרים עשו זאת לאורך כל שנת 2013 בלי למצמץ. ואולי זה ההבדל בין משטר דמוקרטי למשטר צבאי, מי שסייע למצרים במענקים כספיים ובטכנולוגיה הנדסית, הייתה ארצות הברית, בהרס הבתים חשף צבא מצרים עשרות מנהרות והזרים אליהן מי ביוב. בנוסף הוטמנו באדמה מוטות מתכת בעומק רב, המקשים על חפירת המנהרות. הצבא המצרי, שלא נלחם במנהרות בתקופת מובארק ומורסי, הצליח לחסל אותן בתקופה שסיסי, נשיא מצרים היה עדיין גנרל. אלה היו בעיקר מנהרות הברחה, שיצרה תעשייה משגשגת של הברחות מכל סוג: מציוד צבאי ועד מזון, סחורות ואפילו מכוניות. תעשייה זו פירנסה את החמאס וחימשה אותו, ספגה מכה אנושה. קשה לקבל נתונים לגבי מספר המנהרות שצה"ל גילה. לפי הדיווחים נתגלו כשלושים מנהרות התקפיות בכיוון ישראל. אלה הן המנהרות המאיימות ביותר על ישראל, אך יש עוד עשרות, אם לא מאות, של בונקרים, מנהרות הגנה, חדרי פיקוד, מרכזי תקשורת ומחסני רקטות ובורות שיגור. זהו "התווך התת-קרקעי" או "עזה תחתית". תשתית אימתנית זו מהווה איום אסטרטגי על ישראל, שצמח בשנים האחרונות ללא תגובה.

עבודה ידנית

אחת הסיבות בעטייה לא נתגלו עבודות הכרייה של המנהרות, היא כרייתן באמצעים ידניים ובחומרים זולים. פרופסור אסף קלר, מהנדס גיאוטכני בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, מעורה בתוקף תפקידו במחקר לאיתור מנהרות. לדבריו חפירת המנהרות ברצועה היא ידנית, שקטה ולא מורכבת. לו היו משתמשים בציוד מכני כבד, היה לנו קל מאוד לזהות אותן באמצעות גיאופונים. לדעתו לחופרי המנהרות בעזה יש תנאים אידיאליים. הקרקע שבה הם חופרים היא סוג של חומר חרסיתי דק מאוד שמלכד את גרגירי החול ומקנה חוזק טבעי לקרקע. בחול החרסיתי החפירה קלה מאוד. אפשר לפורר אותו באמצעות הידיים והוא לא קורס. תנאים אלה מאפשרים חפירה ידנית המגיעה לשישה עד שנים עשר מטרים ליום!

כאן מתעוררת השאלה: ממי למד החמאס את מלאכת כריית המנהרות בצורה כה מקיפה. יש המצביעים על צפון קוריאה ויש המצביאים על הוייטקונג בויטנאם. אך מנהרות-גרילה נפוצות בעולם כולו: בין מקסיקו לארצות הברית נכרו מנהרות לצורך הברחת בני אדם וסמים:בין דרום-קוריאה לצפון-קוריאה להחדרת חיילים, בין קנדה לארצות הברית להברחת סמים ועוד. גם החיזבאללה בגבול הצפון עוסק בקדחתנות בכריית מנהרות המשמשות בעיקר כבורות שיגור לעשרות אלפי הרקטות שלו ולמטרות תקיפה בכיוון הגבול עם ישראל.

כורי המנהרות בעזה  מסלקים את החול הנכרה מהמנהרה באמצעות שקי קמח. מאחר ופירי המנהרות נפערים בתוך בתים, איסוף החול מוסתר מפני תצפיות מרחוק. רק התמקדות באזורים בהם נכרות המנהרות, או תצפית מתמדת הסורקת שטחים בנויים באורח מתמיד (למשל מלוויינים), יכולה להביא לאיתור מסלקי החול ולהצביע על איזור כריית המנהרה.

כיצד מאתרים מנהרות?

מכאיב לומר שאף שאיום המנהרות אינו חדש, עד היום לא נמצא פתרון טכנולוגי מוחלט לאיתור המנהרות שנמצאות מתחת לפני האדמה. מלאכת גילוי המנהרות נסמכת ברובה על מידע מודיעיני, והכוונה היא לגילוי מנהרות בהתהוות. יש מדענים המציעים לפזר מיקרופונים כל כמה עשרות מטרים לאורך הגבול, כדי להאזין למה שקורה מתחת לפני הקרקע. יש המציעים להשתמש במכ"מ בדומה לאלה המופעלים בגילוי בולענים בים המלח. חוקרי הטכניון, ד"ר קלר וד"ר לינקר, מציעים שימוש בסיבים אופטיים לאיתור חפירת מנהרות. לדעתם, חפירת מנהרות מלווה בשחרור מאמצים, הגורמים לתזוזות קטנות בתוך הקרקע. בניסוי שנעשה למדידת תזוזות כאלה, הוברר, כי מכשיר אחד של סיב אופטי שעלותו שקלים ספורים לכל מטר, איפשר לבחון 30 קילומטרים של גבול בו זמנית.

אז טכנולוגיות היו קיימות ויחד איתן ההזנחה וההתעלמות מצד הגורמים הממשלתיים שלנו, כולל משרד הביטחון. כיום אין ספק שיש להשקיע כל סכום שיידרש, כדי למצוא את הפתרון הטכנולוגי המתאים שיביא להסרת איום המנהרות והחזרת תושבי הישובים לאורך גבול עזה לבתיהם.

אי אפשר לסיים בלא להזכיר לטובה את אל"מ (במיל') יוסי לנגוצקי, איש מודיעין לשעבר וגיאולוג, שהתריע, עוד לפני כעשור על סכנת המנהרות בעזה ועל אוזלת היד שהפגינה מערכת הביטחון בטיפול בנושא. לדעתו צה"ל ומערכת הביטחון נזכרו באיחור רב לפעול לפתרון הבעיה שהיא איום אסטרטגי על ישראל.

(צילום דובר צהל)