אם בעבר לימודים אקדמיים בתחומים מסויימים היות המתכון לקריירה רווחית, הרי שהיום הדרך לשם מתחילה כבר בתיכונים. יותר ויותר תיכוניסטים במודיעין מבינים שהדרך להייטק עוברת בשירות צה"לי ביחידה "הייטקית" ונתוני הגיוס אליהן בהתאם. בכל התיכונים בעיר קיימת היום מגמה טכנולוגית "משודרגת". בולטים במיוחד תיכון מו"ר ברעות ותיכון שאמנם אינו נמצא במודיעין אבל רבים מתלמידיו מגיעים מכאן – "עתיד" בלוד.
עם השנים הפכו נתוני הגיוס המרשימים לצה"ל לגאוות העיר מודיעין בכלל ושל תיכון מו"ר בפרט. רשימת הטייסים שיצאו מבית הספר ארוכה, כמו גם זאת של בוגרים רבים שהגיעו לשלל היחידות הלוחמות המיוחדות בצבא. באחרונה נמנה בית הספר על הרשימה האקסלוסיבית של תיכונים שכל בוגריהם התגייסו. אבל מגמת ה"קרבי" שהיתה תמיד שלטת מתחילה להתהפך ובקרוב גאוותו של תיכון מו"ר תהיה דווקא על בוגריו שלא הגיעו ליחידות הלוחמות אלא דווקא על אלה שעושים את שירותם הצבאי מאחורי המקלדת בשלל תפקידים טכנולוגיים באגפי הסייבר של יחידות מודיעין, כמו 8200. העולם משתנה ואיתו גם בתי הספר ותפקידם בהכשרת תלמידיהם לקראת העולם שבחוץ – בצבא ובעבודה. מה שפעם נחשב לעלית משתנה ורמת הביקוש למגמות הטכנולוגיות בתיכון מו"ר ותיכונים נוספים מעידה על כך.
ביקרנו השבוע בתיכון מו"ר בשיעור של מגמת הנדסת תוכנה, בו ביקר נציג של תוכנית "גבהים" היוקרתית שמפעילים משרדי החינוך והביטחון באמצעות קרן רש"י, במסגרת תוכניות הסייבר הלאומיות. הסייבר הפך לאחד התחומים האסטרטגיים שצה"ל ומערכת הביטחון מתמודדים איתו מזה כמה שנים. בראיונות פרידה שהעניק הרמטכ"ל היוצא בני גנץ הוא הקפיד לציין את הסייבר כאחד האיומים האסטרטגיים עימם צה"ל מתמודד.
רף כניסה גבוה
כמו בתחומי התקשוב האחרים, גם כאן צה"ל מתקשה לגייס את "הבחורים הטובים", הצעירים המוכשרים, כדי שיהוו את דור העתיד של לוחמי הסייבר. מתוך כמאה אלף בני נוער בכל מחזור גיוס, רק כ-6,500 לומדים חמש יחידות לימוד במחשבים וכ-3,500 לומדים עשר יחידות. אלא שגם מתוך קבוצה מצומצמת זו צה"ל מתקשה לגייס כמות סבירה של מומחים, כאשר הצורך האמיתי הוא מאות רבות של מומחים בשנה. מצד שני, כמו בתחומי התקשוב, גם כאן הצבא לא יושב בחיבוק ידיים ונוקט ביוזמות כדי לאתר את המועמדים המחוננים, להכשיר אותם להיות מקצועני סייבר ברמה הכי גבוהה ולגייס אותם לשורותיו, ליחידות המתאימות.
מי שחולמים להיות אותם "לוחמי סייבר" עתידיים הם תלמידי המגמה בתיכון מו"ר, שם מצאנו רוב גברי מובהק. את הדקות שלפני השיעור הם מעבירים כל אחד מול מסכו. ניסיון להבין מדוע הם מכוונים דווקא לתפקידים הטכנולוגיים ולא מחפשים להרשים את הבנות כמו בימים של פעם, עם הכומתה האדומה וכנפי הצניחה, מעלה מבטים תמהים כלפי העיתונאי הקשיש שכנראה לא מבין את העולם בו הם חיים. מלבד תשובות על העניין שבתחום או על חוסר הכושר הגופני הדרוש לשירות קרבי, אחד מהנערים סיפק בהיסח דעת תשובה מפתיעה בכנותה: "למה סייבר? כי זה בוחטה של כסף…"
אתי הרשקוביץ, מורה למדעי המחשב במגמה, מספרת: "המגמה קיימת כבר קרוב לשבע שנים, כאשר את לימודי הסייבר התחלנו בשנה שעברה. אנחנו המורים עברנו השתלמויות אצל תוכנית 'גבהים', כאשר לימודי הסייבר הם התמחות בתוך מגמת מדעי המחשב. יש התמחות נוספת במגמה של אנדרואיד ולימודי כתיבת אפליקציות. מבחינת התלמידים ההתמחות בסייבר יותר מבוקשת. היא נתפסת כיותר יוקרתית וכדרך בטוחה יותר להגיע ל-8200. יש כיום 38 תלמידים בכיתות י"א במגמה. בכיתות י' יש כבר בין 70-80 תלמידים וזה הולך וגדל בכל שנה. בית הספר מקצה יותר משאבים של מורים ומעבדות מחשב".
מה הם לומדים במהלך השנים?
"בכיתה י', הם למדו תכנות בשפת מכונה. השנה עברו ללימודי רשתות ובשנה הבאה ילמדו על מערכות הפעלה".
המגמה מבוקשת בבית הספר?
"מאוד. הלימודים במגמה משלבים בין חמש יחידות פיזיקה, חמש יחידות הנדסת תוכנה וחמש יחידות בגרות במדעי המחשב. דרישות הקבלה למגמה בכיתה י' הן להיות בחמש יחידות מתמטיקה וממוצע ציונים של מעל 80. הם צריכים להיות הכי טובים".
רגע לפני שנציג "גבהים" מתחיל לדבר, הרשקוביץ מפגינה "קשיחות אוהבת" כהגדרתו ונוזפת בתלמידים שלא הכינו את התרגיל להשבוע. הלימודים במגמה תובעניים מאוד לדבריה, כיאה למגמה שהיא מגדירה ב"מגמת הדגל": "מאוד תובעני, אין ספק. כמעט כל שבוע הם נדרשים להגיש תרגיל, יש עבודה פנימית שהם עושים ויש עבודות שנועדו לבדוק איך הם מצליחים להתקדם וללמוד לבד. מצד שני, אנחנו גם מאוד עוטפים אותם בלמידה והנחיות וכולם מקבלים עוזרי הוראה".
כולם מכוונים לשירות צבאי בתפקידים טכנולוגיים?
"אפשר להגיד שכן, כמעט כולם. הרבה מאוד מהם הולכים לתפקידים טכנולוגיים בצבא ויש המון בוגרי המגמה שהגיעו ל-8200. אחרי הצבא חוטפים אותם מיד לתפקידים בחברות הגדולות. הביקוש להכשרה והכישורים שלהם רק יילך ויגדל בעתיד".
"תלמדו ותתקדמו לבד"
במהלך המפגש עם ברק גונן, נציג "גבהים", הוא חוזר ומדגיש בפני התלמידים את חשיבות פיתוח יכולת הלמידה העצמאית. "תשאלו את ההורים שלכם אם היום בעבודה הבוס ביקש מהם להשלים משימה והדריך אותם בדיוק איך לעשות אותה. מן הסתם התשובה היא לא. הגישה שלנו אומרת שאתם כבר בוגרים. סייבר זה לא כמו לימודי אנגלית, בהם אם תקבלו במבחן שאלות על חומר שלא למדתם בכיתה כנראה שתרימו יד ותתלוננו. אצלנו זה לא ככה ובכוונה. אנחנו מלמדים אתכם אוסף עקרונות ומכאן תתקדמו לבד. יש הכשרה ויש מי שיענה לכם לשאלות, אבל חלק ממכם יקבלו תשובה מפורטת ולחלק אחר נענה: תמצא לבד את התשובה".
גונן הוא אחראי לימודי רשתות בתוכנית "גבהים". בצבא שירת עשר שנים כקצין ב-8200 ולפני כמה שנים נקרא להתנדב לפרויקט החינוכי בתחום הסייבר. היום הוא ממלא בו תפקיד רשמי ובמקביל מלמד בתיכון "אוהל שם" ברמת גן.
"תוכנית "גבהים" הושקה לפני שלוש שנים כפרויקט משותף של משרדי החינוך ומשרד הביטחון שמטרתה ללמד סייבר בתיכונים. האינטרס של משרד הביטחון מאוד ברור – איומי הסייבר הולכים וגדלים והם רוצים אנשים עם איכויות טכנולוגיות מאוד גבוהות שישרתו בתפקידים האלה בצבא. פירמידת העדיפויות בצבא השתנתה ואם פעם הטופ של הצבא היו הסיירות, הרי שהיום תפקידי הלוחמים הם במקום השני ובמקום הראשון אלה אנשי הסייבר. הרמטכ"ל גנץ אמר ש"אנשי סייבר טובים חוסכים לוחמים בשטח. כבר לא צריך להוציא את סיירת מטכ"ל לביצוע משימות שאיש סייבר יכול לעשות מאחורי המקלדת. מבחינת משרד החינוך, המטרה היא לא להכשיר את הבודדים שיגיעו לתפקידי הסייבר בצבא אלא לטפח חינוך לטכנולוגיה עם ערכים של מצויינות".
"זה לא מתאים לכולם"
כך, בשלוש שנים האחרונות מעבירים משרדי החינוך והביטחון תקציבים לקרן רש"י, אשר מפתחת תוכניות לימודיות עבור תוכנית הסייבר הלאומית. "בניגוד לבתי ספר פרטיים שאומרים לנער: בוא תשלם 5,000 שקל ונהפוך אותך להאקר, אנחנו תוכנית לאומית רשמית מטעם המדינה", אומר גונן.
מה באמת אתם עושים כדי שהנערים האלה לא ינצלו את ההכשרה שקיבלו למטרות פחות טובות?
"חשוב לנו מאוד שהם לא יסתבכו בשטויות. אנחנו מנסים גם לתת להם ידע טכנולוגי וגם לשלוט במה שהם עושים איתו. אנחנו דואגים ושומרים על התלמידים שלנו, מדגישים להם שלכלים שהם לומדים יכולים להיות גם שימושים לא טובים. אנחנו רוצים שהם יהיו גם חכמים וגם בצד הנכון. אם לא היינו שמים דגש כזה על הפעילות החינוכית בנושא, הם היו יושבים בבית, ומתחילים להתעסק במשהו שלא מכירים ועושים שטויות. הפעילות שלנו מקטינה את הסיכון".
עד כמה הלימודים במגמה מבטיחים להם תפקידים מבוקשים בצבא?
"זה נכון שיש להם נטייה ורצון לשירות בתפקידים טכנולוגיים, אבל זה לא נכון לכולם. במפגשים עם תלמידים אני מספר להם שאני תמיד רציתי לשרת בקרבי והצבא החליט עבורי איפה אשרת. אני אומר להם שיתנו לצבא להחליט עבורם. זה לא שאנחנו לא מעודדים שירות קרבי, להיפך. שכל אחד מהם ימקסם את הפוטנציאל שלו והצבא כבר יחליט לאן לנתב אותם".
ואחרי הצבא, הלימודים במגמה נותנים להם מקדמה כלשהי?
"הלימודים תורמים להם המון. בפועל הם מקבלים ידע מקצועי ואני רואה תלמידים שכבר בסוף כיתה י"א החברות הטכנולוגיות הגדולות רודפות אחריהם. אני מגיע לבתי ספר ושומע שזה הלך לחברה הזאת והתלמיד ההוא עבד בחברה אחרת במהלך החופש. אנחנו לא מעודדים את זה אבל זה מדהים. אני מרגיש שאנחנו נותנים להם מקצוע איתו יוכלו להשיג עבודה ובהחלט גאה בזה. מעבר לכך, הם מקבלים גם בסיס מנטלי-נפשי להצליח בחיים. הם עוברים תהליך נפשי שמפתח את היכולת לענות על שאלות לבד. אחר כך בעולם ההיי טק, עובד שהבוס שלו יודע שהוא יכול להפיל עליו משימה ולא משנה מה, העובד ימצא את הדרך לבצע אותה, זה מעלו את פוטנציאל הקידום וההשתכרות שלו פי עשר בהשוואה לעובד אחר".
עד כמה התלמידים האלה הם באמת סוג של אליטה חדשה?
"בסך הכל מדובר על תלמידים שמההתחלה היו באחוזונים העליונים. אנחנו מקפיצים אותם עוד יותר גבוה כי הם מסוגלים ומגיע להם. יש פה מצב של win-win גם לתלמידים וגם למדינה. הביקוש לתוכנית שלנו הוא מטורף. אנחנו לא עומדים בקצב. אנחנו עושים הכשרות למורי תיכונים וכל שנה יש יותר ויותר ביקוש להשתלמויות אצלנו. בתיכון בו אני מלמד, כמות התלמידים שניגשו ללימודי המגמה בכיתות י' גבוהה השנה פי שלוש מבשנה שעברה".
"חב את הקריירה לתיכון"
בשונה לגמרי מכל הדורות שהיו כאן קודם, דור הנוער הנוכחי חי בעולם בו הטכנולוגיה תופסת דגש הולך וגובר בכל תחום בחיינו, וכך כמובן גם בשוק התעסוקה. הביקוש ההולך וגובר לאותם בעלי ידע טכנולוגי מתקדם מביא עימו תנאים מפתים. לנערים הלומדים כיום במגמות הטכנולוגיות, יש מסלול ברור בראש.
שילת בת ה-17 מתיכון מו"ר לומדת במגמת הנדסת תוכנה ומשתתפת בנבחרת הרובוטיקה של בית הספר. "אני לומדת במגמה כי זה מעניין אותי קודם כל. זה יותר כיף מאשר תובעני. אני אשמח להשתלב בצבא בתפקידים טכנולוגיים, ברור. אולי קצת אתאכזב אם זה לא יקרה. ברור לי שיכול להיות שבצבא או אחרי השחרור אגלה שמושך אותי כיוון אחר לגמרי, אבל בינתיים זה הכיוון שלי".
גם אביעד הלומד במגמה טכנולוגית באמי"ת בנים מכוון כבר הלאה אל אחרי השרות הצבאי. "אמנם אני לומד במגמה טכנולוגית וחושב על תפקידים כאלה בצבא, אבל באותו זמן גם שוקל ללכת לשרות קרבי. אני מניח שגם אם לא אעשה את השרות שלי בתפקיד טכנולוגי באחת מיחידות המודיעין, עדיין זה יהיה הכיוון שאליו אלך אחרי הצבא באוניברסיטה ובעבודה".
למה בעצם זה הכיוון שלך?
"קודם כל כי זה מעניין אותי. מאז שהייתי ילד קטן תמיד התעניינתי במחשבים ובכלל בטכנולוגיה. הייתי בכל מיני חוגים ועם הזמן נהייתי יותר רציני עם זה עד שהלכתי למגמה. אני חושב גם שזה העתיד של כל העולם הזה. ברור לי גם שאם אגיע לתפקיד כזה בצבא, זאת מקפצה מאוד רצינית לחיים שאחרי השרות וזה מפתה. אני שומע כמה מרוויחים היום אנשים שעובדים בחברות הטכנולוגיות הגדולות ואיזה תנאים הם מקבלים. הביקוש אליהם רק הולך וגודל כל הזמן ובטח שמפתה להגיע לשם גם".
מי שכבר הלך את המסלול הזה והגיע לתפקיד כזה בצבא הוא סרן טל שפירא, שלמד בתיכון מו"ר והיה מראשוני נבחרת הרובוטיקה. "הצבא גייס אותי לעתודה כמהנדס ובעצם אני חב את הקריירה שלי לחשיפה שקיבלתי בתיכון לכל תחומי ההנדסה והרובוטיקה. במסגרת הלימודים וההשתתפות בנבחרת רובוטיקה אתה נחשף לא רק לידע מקצועי, אלא גם בכלל לתעשייה הטכנולוגית בישראל. אתה נפגש עם בכירים בתעשייה ורואה איך העולם הזה נראה. זה בעצם עיצב לי את מסלול החיים שלי".
כדאי להתחיל בגיל צעיר
הכתב הטכנולוגי הבכיר מאיר אורבך ("כלכליסט") מאשר: מי שנכנס לתחום כבר בתיכון, וכמובן בצבא, זוכה ליתרונות גדולים בהמשך
מי שיכול להעיד מקרוב על העתיד המצפה ל"תלמידי הסייבר" בעולם ההייטק הישראלי הוא מאיר אורבך – כתב טכנולוגי בכיר ב"כלכליסט" ותושב מודיעין.
עד כמה באמת הנערים האלה מבוקשים בתעשייה?
"כיום החברות הגדולות מחפשות כל מי שעשה חמש יחידות בגרות בפיזיקה, מתמטיקה או מדעי המחשב. הם בהחלט מהווים יעד מבחינת החברות הטכנולוגיות. עוד לפני, יש את היחידות בצבא כמו 8200, ממר"ם ותלפיות, שמעבר בהן די מבטל יותר מאוחר את הצורך לעבור באוניברסיטה כדי להתקבל לעבודה. אתה יכול להיכנס לחברה ובמקביל ללמוד תואר. בוגרי 8200 מתחילים ממקום מאוד גבוה את הקריירה שלהם. זה כמו בוגרי גלי צה"ל שלא צריכים ללכת אחרי השרות וללמוד עיתונות. הם כבר באים בשלים עם שלוש שנות ניסיון".
ההתחלה המוקדמת שאנו רואים, זאת מגמה ישראלית או כלל עולמית?
"מגמה עולמית, ברור. בישראל הם נכנסים לזה די מאוחר בגלל השרות הצבאי. תחשוב על בחור בארצות הברית, שבגיל 21 כבר יכול להיות עם תואר ראשון ובדרך לתואר השני. הישראלים אמנם מגיעים בוגרים יותר, אבל באופן עקרוני לימודי טכנולוגיה ומחשבים בחו"ל חזקים יותר מאשר בישראל. ישראל לא נחשבת חזקה בתחומים האלה במערכת החינוך, אפילו נחשבת לא מתקדמת ביחס לארצות באסיה וכדומה".
אז מה היתרונות הגדולים בהתחלה טכנולוגית כבר בגיל צעיר?
"ככל שמתחילים ללמוד בגיל צעיר יותר, כך לומדים מהר יותר וגם מעודכנים יותר. מי שיתחיל לתכנת בגיל מאוחר יחסית, קצת מפגר אחרי העולם. מה ששולט היום בעולם זה תוכנה ויש היום המון יוזמות כדי לקדם את הצעירים שיודעים לכתוב שורות קודים. כל בחור שיש לו את היכולות האלו, כדאי שיתחיל עם זה בגיל צעיר ככל האפשר".
המדינה עושה מספיק כדי לטפח את המגמה הזאת?
"מספיק זה אף פעם לא, אבל המדינה בהחלט עושה מאמצים. מנסים שיותר תלמידים ילמדו חמש יחידות מתמטיקה, משתפים פעולה עם חברות בינלאומיות ומשקיעים בעיקר בלימודי המתמטיקה. שם אנחנו מפגרים אחרי העולם. זה חשוב כדי שיהיה לנו בסיס ריאלי-טכנולוגי לעתיד".
הרובוטים פשטו עם שחר
השבוע גם התקיימה בתיכון מו"ר תחרות הרובוטיקה השנתית "פלאפל". אם תרצו – ועידת הפסגה של נערי הטכנולוגיה המקומיים. קבוצת אליסיום, שאירחה את האירוע, הפסידה בגמר לברית של ירוחם ומגידו
כבר ברחוב הסמוך לתיכון מו"ר נשמע קול הכרוז הזועק והקהל המעודד שמילא את אולם הספורט התיכוני. בפנים היציעים מלאים ומעוטרים בדגלים ושלטי עידוד. עם תפאורה שכזאת ניתן היה לחשוב שמדובר במשחק כדורסל חשוב, אולם למעשה היה זה אירוע הרובוטיקה השנתי – פלאפל 2015 – שיזם ארגון MOST , ומתארח זו השנה השלישית במודיעין.
שמונה עשרה קבוצות מבתי ספר שונים ברחבי הארץ השתתפו באירוע, כאשר את מודיעין ייצגו "אליסיום" של תיכון מו"ר, "פרימו" מעירוני ב' ו"טריגון" מאמי"ת בנים (לצד נוכחות מוגברת של תושבי האיזור בקבוצת "ספייקס" מתיכון "עתיד" בלוד). זו השנה הרביעית בה משתתפים חברי "פרימו" בתחרות, כאשר בשנים הקודמות הם זכו בפרסים ואף עלו לגמר הבינלאומי בארה"ב.
אווירת ההפנינג כבשה לחלוטין את האולם. מוזיקה רועמת ודוכני אוכל, קהל מעודד ובאופן שובר סטיגמות גם נוכחות מסיבית של נערות שהשתתפו בקבוצות המתחרות. מי אמר שטכנולוגיה זה לחנונים?
מסביב לזירת הקרבות, אליה נגיע בהמשך, עמלים חברי הקבוצות על הכנות אחרונות לרובוטים אותם בנו במשך חודשים. בין ערימות של כבלים, ציוד אלקטרוניקה והמון לפטופים, משפצרים בני הנוער בהתרגשות את הרובוט שלהם ומתכוננים לרגע בו ייקראו אל הזירה. על המגרש הוקמה זירת קרבות רובוטים מאולתרת, כאשר המשחק השנה מורכב מקליעת כדורים למטרות בגבהים שונים, כאשר על חברי הנבחרות לפצח את השילוב המדוייק בין המטרות שיעניק את הניקוד הגבוה ביותר.
כרגיל, מאחורי האירוע עומד ארגון MOST (Mentors of Science and Technology), שהוא ארגון ללא כוונת רווח שמטרתו קידום מדע וטכנולוגיה בקרב בני נוער. פעילות הארגון מתרחשת בעיקר בשלושה פרויקטים (פלאפל, מנטור-נט ונולג') במסגרת תוכנית פלאפל מפתחים אנשי הארגון מדי שנה משחק חדש, במטרה ליצור משחק שיהווה את ההכנה הטובה ביותר לקבוצות ה-FRC שמפתחות בעצמן רובוטים, מתחרות בתחרויות בארץ ובחו"ל ואף עשויות לזכות במלגות לימודים באוניברסיטות יוקרתיות בארה"ב. האתגר שנבחר מדי שנה פשוט להבנה ומעניין לצפייה שלא ידרוש משאבים רבים. האתגר מעוצב ביחס ללוח הזמנים מתוך כוונה לאפשר למידה תוך כדי עשייה ללא לחץ עבודה.
בפנים אנחנו פוגשים את חברי elysiom המארחים, שהגיעו הפעם עד לגמר שם הפסידו לקבוצות מירוחם וממגידו, ואת נבחרת עירוני ב' primo שהתמודדו עם קשיים טכניים ברובוט שלהם ונאלצו להחליף את אחד הבקרים ולשנות את התוכנה. "סיימנו במקום ה-14 בגלל התקלה", מספרת שי נגרי דוברת הנבחרת. "אבל לא ממש מאוכזבים כי למדנו המון וזאת הייתה המטרה – ללמוד ולהגיע מוכנים יותר לקראת עונת התחרויות".
בפינת האולם, רגע לפני העלייה למשחק, אנו פוגשים וגם את חברי נבחרת trigon מאמי"ת, שהתרגשו להשתתף בתחרות כזאת בפעם הראשונה. מתן קריאל, קפטן הנבחרת סיפר: "כיף להיות פה ולראות איך נראית תחרות אמיתית. אנחנו מנצלים את ההזדמנות גם כדי ללמוד לקראת עונת התחרויות וגם להתחבר לקבוצות אחרות וללמוד מהן. עד עכשיו הלך לנו ממש טוב ואנחנו מקווים לצבור הרבה נקודות, גם כדי לזכות בפרס "פלאפל הזהב", שניתן לקבוצה שעשתה הכי הרבה רעש ומייצגת הכי טוב את ערכי FIRST".
אל תשכחו לדמיין
משה פורת, האיש מאחורי חממת הסטארטאפים במודיעין, חושב שמערכת החינוך מפספסת משהו בדרך
מי שעוסק במודיעין גם בטכנולוגיה וגם בחינוך לנוער הוא משה פורת, בעלי MESH, המתחם בפארק הטכנולוגי ליגד המאגד כחמישים חברות סטארט אפ. פורת הוא תושב מודיעין מזה 17 שנים ובעל ניסיון בעולם ההי טק של יותר מעשרים וחמש שנים, בעיקר בתחומי היזמות הטכנולוגית. כמו כן הוא עוסק ביצירת תעסוקה במודיעין עבור תושבי העיר ולאחרונה קיים כמה אירועי יזמות טכנולוגית עבור בני נוער מתיכוני מודיעין.
"בתקופה האחרונה קיימנו שני אירועי 'האקתון' עם מאות בני נוער מתיכונים במודיעין", מספר פורת. "בהם הם הציגו רעיונות ודרכים לפתח אותם למוצר. מפיתוח אפליקציות ועד להכנת תוכניות עסקיות. עשינו אירוע בו השתתפו גם 130 מורים ו-13 מנהלי מרשת אורט בנושא אתגרי בית הספר העתידי".
מה אתה חושב על הנוער במודיעין?
"יש פה אוכלוסייה מאוד איכותית, אבל לצערי התיכונים בעיר מלמדים את המגמות ההנדסיות אבל לא תמיד מייצרים למידה חווייתית לבני הנוער ולא את הדברים הרלוונטיים לשוק התעסוקה כיום. תמיד קיים פער בין האקדמיה לתעשייה. יש במודיעין אוכלוסיית בני נוער שלא ממצה את הפוטנציאל שלה. לדעתי, מודיעין הייתה צריכה לייצר גם מערכת חינוך שלא קיימת במקומות אחרים. יש כאן הורים שמוכנים להשקיע בילדים שלהם בלימודים חיצוניים, אבל מי שאין לו את האפשרות הזאת יישאר בבינוניות. אין כאן פרטנר בשמוכן להשקיע בנושא בצורה ממוסדת".
מה לא טוב בדרך בה הם לומדים כיום?
"הבעיה העיקרית היא שעיקר הלמידה היא לטובת ציונים ולא לטובת החוויה. דרך חוויה לימודית אחרת אפשר לספוג ידע ולייצר מקצועיות בצורה אחרת. למשל תחרויות הרובוטיקה שכל כך מצליחות, זה בגלל ששם מחפשים דברים נוספים מלבד מי הכי חכם וזאת גם החוייה שאני מנסה לייצר בפעילויות אצלנו".
מה נותנת לנוער החוויה אצלכם?
"להשתתף ב'האקתון' ולייצר בתוך יום רעיון ותוכנית למימוש זאת חוויה שאחריה התלמידים יוכלו לבצע המון המון דברים. זה לטפח את היכולת שלהם לדמיין, יזם הוא פנטזיונר. כל עוד לילדים האלה יש דמיון, אין סיבה שנרסק להם את היכולת הזאת. מערכת החינוך בהחלט מרסקת להם את היכולת לדמיין. היא מלמדת אותם בעיקר מה לא לעשות. הם נמדדים על ציונים ולאינדיבדואלים שהם לא ניתנת האפשרות לבטא את זה".
ואתה לא רואה שיפור בנושא, עם המגמות החדשות שנפתחות?
"כשמדברים על בית ספר טכנולוגי, מבחינתי לא מדובר רק על הציוד שיש בו אלא שהחשיבה היא יזמית. חשיבה על המורה כמנטור, על איך מייצרים חוויה לימודית אחרת. יש הרבה מאוד יזמויות ויזמים שיכלו לצאת מבתי הספר ולא יוצאים, ומי שבסוף אוכל אותה אלו התלמידים".
בתמונה: יחידת 8,200. ה"גביע הקדוש" של המיועדים לגיוס (צילום: דובר צה"ל)
