את סג"מ עודד מלניק הצעיר תפסה המלחמה עם ותק של שלושה חודשי קצונה בלבד. מאז סיים את קורס החובלים וקיבל את דרגת הקצונה ביוני 1973 הוא הוצב על ספינת הטילים 'חנית' שהייתה חלק משייטת 3 – שהיא למעשה עמוד השדרה הלוחם של החייל, ככוח הסטי"לים המרכזי.
כמה ימים לפני פרוץ הקרבות השתתפה ה'חנית' בתרגיל 'קשתית', שדימה חדירת ספינות אויב למרחב הימי של ישראל. ה'חנית' של מלניק הייתה אמורה להגן על חופי הארץ, ובתדריך לקראת התרגיל סיפר מפקד הספינה זאב יחזקאלי כי "ישנם סימנים רעים מאד מכיוון סוריה ומצרים והנספחים הצבאיים הזרים עוזבים בבהלה את המדינות הללו".
שינוי 'פאזה'
מלניק: "זה היה ממש ביום חמישי, יומיים לפני פרוץ הקרבות ביום כיפור, בשבת. התחלנו את התרגיל אבל ביום חמישי בערב הוא הופסק בבהילות וחזרנו לנמל חיפה. קיבלנו פקודה לצייד מחדש את הספינות ולשנות סוגי חימוש – אם עד היום נשאנו בעיקר חימוש של מקלעים שנועד נגד ספינות מחבלים קטנות, שינינו 'פאזה' לציוד נגד ספינות קרב ממש. הבנו שזאת הולכת להיות מלחמה. בנמל הרכיבו לנו עוד משגרי טילים על הסטי"ל והעמסנו עוד טילי 'גבריאל' מעבר לשלושה שהספינה נושאת בשגרה, ולמעשה כבר ביום חמישי בלילה היינו מוכנים לקרב".
סא"ל מלניק, שמשרת עד היום כמילואימניק בחיל הים, זכה להשתתף באחד הקרבות ההיסטוריים בתולדות הלוחמה המודרנית, כאשר בליל הלחימה הראשון של מלחמת יום הכיפורים נרשם קרב טילי הים-ים הראשון בעולם, מול חופי סוריה.
כח סטי"לים של חיל הים שכלל גם את הספינה 'חנית' יצא לכיוון נמל לטקיה הסורי כדי לפגוע במטרות ימיות. במהלך השיוט הבחינו הסטי"לים הישראליים בספינות טורפדו סוריות ופתחו עליהן באש תותחים. ספינת הטורפדו נפגעה וה'חנית' שטה לעבר הספינה הסורית הפגועה כדי להטביעה סופית.
שייטת 3 שבה ללא פגע
"קיבלנו פקודה להטביע אותה, עצרנו כשלושים מטרים ממנה והדלקנו זרקור. ירינו ממקלע 0.5 שעל הדופן אבל היה מעצור והמקלע הפסיק לירות. פירקנו במהירות מטורפת את ה-0.5 מהדופן השנייה, רצנו איתו לכיוון המעקה וירינו ממש על קו המים, תפרנו את דופן הספינה הסורית והמים החלו לחדור דרך החורים שנוצרו מהיריות והיא שקעה למצולות", מספר עודד.
בעוד ה'חנית' עסוקה בהטבעת הספינה הסורית, שאר הסט"לים יצרו מגע עם סטי"לים סוריים ואז התפתח קרב הטילים הראשון בעולם כאשר הסטי"לים הישראליים יורים כארבעה טילים ומטביעים שני סטי"לים סוריים מסוג 'קומאר' מתוצרת רוסיה, המצויידים בטילי 'סטיקס'. "בסטי"לים שלנו הופעלו מערכות לוחמה אלקטרוניות נגד טילי ה'סטיקס' שנורו עליהם מהסטי"לים הסוריים, המערכות שיבשו את ירי הטילים והם נפלו לים מבלי שגרמו נזק לספינות הישראליות. בסיכומו של קרב לטקיה הוטבעו חמש ספינות סוריות, בעוד ששייטת 3 שבה לחיפה במלוא כוחה ללא פגע, לאחר שירתה עשרה טילי 'גבריאל'", מספר מלניק ואי אפשר שלא להבחין בגאווה בקולו.
לאחר הלחימה בזירה הסורית יצאה ה'חנית' לחזית הדרום, לכיוון נמל פורט סעיד שבפתחה הצפוני של תעלת סואץ. בדרך עלתה הספינה על שונית בימת ברדוויל ונתקעה בחוף הרדוד. אנשיה היו תקועים בחוף יממה עד לחילוצם על ידי גוררת גדולה, ומלניק המשיך את המלחמה על גבי סיפון סטי"ל אחר – 'סופה' – והשתתף בקרבות בזירה המצרית מול פורט סעיד.
פחד נוראי ומשתק
21 שנים המשיך סא"ל עודד מלניק בשירות קבע בחיל הים, ושימש בתפקידו האחרון כסגן מפקד ספינת טילים, אבל את קרב הטילים הראשון שלו הוא לא ישכח לעולם: "זה פחד נוראי ומשתק כשאתה יודע שיורים עליך טיל. בקשר שומעים את הדיווח מהמכ"ם על טווח הטיל שהולך ומצטמצם, ואתה יודע שהוא טס אליך. אתה רואה את האור הבוהק שלו מולך ויודע שתיכף תשמע את הפיצוץ", הוא מספר. למזלם של עודד ויתר אנשי צוותו מערכות הלוחמה האלקטרונית של הסטי"לים עבדו בצורה יוצאת מהכלל ושיבשו את כל ירי הטילים מצד הספינות המצריות והסוריות. ה'חנית', אגב, משופצת ומשודרגת, נפגעה במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 מפגיעת טיל שנורה אליה מחופי לבנון, וארבעה אנשי חיל הים נהרגו אז בתקיפה.
