את נועה מגיד סופיר, בת 30, תושבת מודיעין מזה כארבע שנים ואם לשני בנים, אני פוגש בדיוק ביום השנה החמישי לרצח משפחת פוגל. היא יושבת, נינוחה לכאורה, אך לכל אורך הראיון הטלפון שלה לא מפסיק לצלצל. פה אירוע זריקת אבן, שם תפיסת כלי נשק, עוד דיווח, עוד הודעה וכך לאורך כל הערב.

נועה, בעצמה בת למשפחה ביטחוניסטית עם אח שמשרת בכוחות הביטחון ואם שהייתה בעברה בתחום, היא היוזמת,  ההוגה והרוח החיה מאחורי מוקד 443, אותו הקימה לפני מספר  שנים. "חוץ מבעלי התפקידים במשפחה, אחי נפצע קשה בפיגוע בעבר, אבל הכול התחיל כשחבר שלח לי תמונה של הרכב שלו אחרי שניפצו לו את השמשה הקדמית ברכב. העליתי את התמונה בפייסבוק במטרה שייראו מה קורה אצלנו. פתאום ראיתי שאף אחד לא דיווח על זה. שום ידיעה, אפילו לא פוסט ברשתות החברתיות. שגרה. אדם כמעט מת ומבחינת כולם לא קרה כלום. די מהר הבנתי שאף אחד לא מודע למה שקורה אצלנו. הודעתי שאני, שקצת מבינה בנושא, פותחת את הטלפון שלי לדיווחים כאלה ושמי שקורה לו משהו מוזמן לדווח לי." מספרת נועה.

להגביר את המודעות

ההיענות הייתה גבוהה בהרבה משציפתה. נועה: "תוך שעה וחצי הצטרפו למוקד 350 איש. ביום השני היו כבר 500. אחרי שבוע אלף ותוך ארבעה חודשים הגענו לעשרת אלפים. בשלב הזה התחילו ליצור קשר מגוש עציון, מעלה אדומים, עולם שלם של אנשים שלא היה להם ביטחון ורצו שניתן מענה גם להם כי גם אצלם יש פיגועים. היום אנחנו כבר מונים 23 אלף חברים, ומחולקים לארבעה אזורים. ציר 443, מוקד 443 בנימין, מוקד 443 גוש עציון ומוקד 443 מעלה אדומים. אנחנו מתייחסים רק לפח"ע בצירים. אנחנו לא מעבירים דיווחי תנועה על פקקים ותאונות, אלא אם מדובר בתאונה שגורמת לסגירה של ציר." היא מספרת. "פתחתי  את המוקד כדי לעשות סדר, וכי רציתי להגיע להצפה ציבורית. יש למוקד השלכות וקרו בעקבותיו הרבה דברים טובים."

את האופרציה הענקית הזו מנהלת נועה עם עוד שלושה שותפים שלמעט את שמו של אחד מהם, מתן, היא מעדיפה שלא לחשוף את פרטיהם מסיבות שונות. עוד שני שותפים שהיו עמה בתחילת הדרך החליטו לעזוב את המוקד מסיבות אישיות.

"היום מנהלים את המוקדים עשרה מנהלים. אנחנו כולנו מחוברים דרך הווטסאפ והפכנו להיות משפחה. אנחנו בקשר 24/7, יודעים אחד על השני הכל. כשהם נכנסו למוקד הם בעצם נכנסו לי לחיים. הם אנשים מדהימים שעושים את זה נטו מרצון להציל חיים. אף אחד לא מרוויח, אף אחד לא מקבל שכר, אנחנו לא מקבלים תרומות וגם לא מבקשים. אנחנו עושים את זה מאהבת חינם, ומתוך רצון להציף למודעות של האזרחים את האירועים הללו. כל אחד מהמנהלים מחזיק שלושה טלפונים.  למוקד יש מספר חירום ואם מישהו נפגע הוא מתקשר למוקד."

ככה רצחו את ברוך

תפישת החיים של נועה ברורה למדי. "יידוי אבנים הוא פיגוע לכל דבר. הרגע שבו הבנתי בעצם את המשמעות של מה שאני עושה, רגע מכונן אפשר לומר, היה כשבאחד הערבים קיבלתי שיחה מאשתו של נצ"מ ברוך מזרחי ז"ל שנרצח בפיגוע ירי. היא נסעה על הציר והתחילו לסנוור אותה בלייזר. היא התקשרה מבוהלת. אני התייחסתי לזה בהתחלה כאל עוד שיחה, אבל תוך כדי היא אמרה את המשפט "ככה הם רצחו את ברוך". זה היה הרגע שחטפתי את הבום. באותה קלות יכלו  לירות בה. פתאום  הבנתי מה זה עושה לבנאדם, הפחד הזה, מה שזה מחזיר לה. האוזן שהיא הייתה זקוקה לה באותו הרגע. מישהו שיגיד לה שהיא לא לבד, שהוא נמצא פה איתה. יש לנו עשרות שיחות כאלה בכל חודש. לא רק לי, לכל המנהלים במוקדים."

עשרות שיחות נשמע קצת הרבה, באמת יש כל כך הרבה אירועים? אני תוהה. "הנתונים שלנו מדברים על 41 אירועים בחודש." היא מפתיעה אותי. "ישראל וינר, יו"ר ועד בית חורון, טען שאנחנו ממציאים דיווחים. הוא התראיין לאחד מכלי התקשורת וטען שם שהמספר של 41 אירועים בחודש הוא לא הגיוני, שהוא ואשתו מעולם לא נפגעו אז איך זה יכול להיות. גם אני נוסעת על הכביש הזה פעמיים שלוש בשבוע ואף פעם לא נפגעתי. זה אומר שמי שמתקשר לדווח לי ממציא? שמי שמצלם לי חלון מנופץ עשה את זה לעצמו? יש לי אינטרס להמציא אירוע? אני לא מעורבת פוליטית ואני לא רצה לשום מקום. הזמנתי  אותו לבלות איתי יומיים כדי שיראה בעצמו מה קורה לי במהלך היום. שיראה איך אני מאמתת כל דיווח שנכנס ולא מוציאה שום דיווח לפני שאימתתי אותו. כתבתי לו שאני לא מבינה את האמירה הזו שלו ושאולי פשוט הפרעתי לו לשווק דירות. הוא ענה תשובה עניינית דווקא, שאין לו קשר לשיווק הדירות ושהוא בעצמו נהג אמבולנס מתנדב ושהוא לא מכיר חצי מהאירועים שאני מדווחת עליהם. כתבתי לו שאני מאמינה שעוד נהיה חברים טובים."

ההיתקלות עם ויינר לא נגמרה בזה. "באחד הימים דיווחנו על מקרה והוא הגיב "לא היה, לא קרה, שקרנים." הכללים בקבוצה מאוד ברורים. אנחנו שולחים הודעות ואסור לחברי הקבוצה להגיב כי אחרת הקבוצה מאבדת את המבצעיות שלה. הגבתי שהוא והצבא לא מתואמים כנראה, והסרתי אותו מהקבוצה. בהודעה פרטית כתבתי לו שניסיון ההשתקה שלו לא יעבוד והמוקד ידווח על כל פיגוע. הוא הגיב שיילחם בנו. חבל שהוא לא יודע שאנחנו משתפים פעולה גם עם מערך צח"י בישוב שלו ועם צוותי רפואת החירום. יש לנו קשר עם אנשים בתפקידים שונים בישוב, אנחנו משתפים פעולה עם התושבים שרובם מחוברים למוקד. יש להם אפילו שתי קבוצות מיוחדות עבורם. יש לי אינספור הודעות מתושבי הישוב שמודים לנו ומבקשים שנמשיך ככה. תמונת הנושא של הקבוצה שלי היא דגל ישראל שהם ציירו על בטונדה בישוב. אף אחד לא יוכל לגדוע את היופי הזה."

תגובת וינר: "אני נהג אמבולנס בשטח, והייתי קשור למודיעין 443 כל פעם הם נתנו הודעה ואני עברתי במקום ולא ראיתי כלום. הודיעו שזרקו אבנים, עברתי במקום באותו זמן והכביש היה נקי. פעם שנייה הודיעו שמכונית נשרפה וזו הייתה הודעת שווא. פעם שלישית הגעתי לתאונה והם הודיעו על תאונה ודיווחו על שמן על הכביש ולא היה שמן על הכביש. פעם רביעית הודיעו על זריקת אבנים ושיש מחסום בגשר בית חורון. זה ליד הבית שלי. נסעתי לשם הכל היה נקי, לא אבן ולא מחסום. אמרתי שהמספרים שלהם לא נכונים. הייתה בינינו התכתבות והם טענו שאני מחבל בהם וניתקו אותי. אנשים צוחקים. אשתי נוסעת בלילה ממודיעין לבית חורון לבד, הילדים שלי נוסעים שם, אם זה היה מסוכן לא הייתי נותן להם. אנחנו לא משחקים בחיים. מדובר בהודעות שווא, ואני הייתי נוכח אישית בכל ארבעת המקרים הללו. היא טענה בפניי בהודעה פרטית שתושבי בית חורון נפגעו מאבנים. אני ראש הוועד ובדקתי את הנושא באופן אישי ואף אחד לא נפגע לפחות בחצי השנה האחרונה שלגביה בדקתי. אני לא יודע מה האינטרס שלה ולא בודק את זה, אבל הגיעו מים עד נפש. חורה לי שאומרים דבר לא נכון. אני עובד על הכביש הזה 25 שנה כנהג אמבולנס מתנדב ולא שכיר, ואני לא מרוויח מזה. שלא יעשו דברים על הגב שלנו. הכביש הזה לא מסוכן יותר מכביש אחר, למעט בעניין תאונות דרכים שיש בו עשרות. היו מקרים של זריקת אבן, הייתה דקירה של חייל, בכולן טיפלתי. אני יודע בדיוק מה קורה בשטח. בנוגע הטענה שיש לי אינטרס במכירת דירות: שטויות. הדירות נמכרות כמו שד. אני לא מקבל אחוזים משום דבר ולא מרוויח מזה כלום. גם הקבלן לא מרגיש שנפגע. 90% מהדירות כבר נמכרו, ואנחנו לא מחפשים דיירים. יש לנו תור כי יש ועדת קבלה. אנחנו לא מפחדים מזה."

כלל ברזל: אל תגיבו

נושא השקט בקבוצות מוקפד מאוד, ולא רק וינר "הועף" מהקבוצה על רקע אי שמירה על מבצעיות הקבוצה.

"יש לנו כללים מאוד ברורים. הקבוצות שקטות ואף אחד לא כותב בהן מלבד המוקד. את האזרחים שמחוברים לא מעניינות תגובות של אזרחים אחרים. אם רוצים לדווח הכל נעשה בהודעה פרטית או בטלפון. שום דבר לא בקבוצה. אנחנו לא מרחמים בעניין הזה. באחד המקרים מישהי הגיבה לאחד הפיגועים בהודעה "פחד אלוהים". מיד הסרתי אותה מהקבוצה. אחרי כמה שניות היא שלחה לי הודעה וביקשה לדעת למה הסרנו אותה. הסברתי לה את כללי המוקד והצעתי להעביר אותה לקבוצה אחרת, כי אנחנו לא מאפשרים תגובות. בשלב הזה היא סיפרה לי שחשוב לה שאחזיר אותה לקבוצה כי הבן שלה נרצח על אותו הכביש. באותו רגע הרגשתי שמי אני ומה אני מולה. אני אדם סופר רגיש. כל אחד שמתקשר אלי, אני הולכת לישון איתו בלילה. התפתחה שיחה ובסוף צירפתי אותה לקבוצה האישית שלי."

הכתובת היתה על התחנה

כשאנחנו מגיעים לדבר על הפיגוע שבו נרצח החייל זיו מזרחי ז"ל ליד תחנת הדלק דור לפני כמה חודשים, מתכרכמות פניה של נועה."יש לי בעיה עם תחנת הדלק הזו. עוד לפני הפיגוע התרעתי במשך שבועות על האזור, על הפרצה בגדר, דאגתי שכל אזרח שעובר שם ידע שהוא בסכנה. שמעתי שהבחור החרדי שנדקר בכתף טען שהעובדים הערבים בתחנה לא רק שלא עזרו לו אלא גם צחקו עליו. לא ראיתי את הסרטון ואני לא יודעת אם זה נכון. הבנתי שיש שם בתי עסק יהודים, ואני לא רוצה למנוע פרנסה מאף אחד ואין לי בעיה עם אף אחד מהם, אבל לפני כמה חודשים כתבתי פוסט שבעיני לא שווה להפסיד את החיים בשביל כוס קפה. הפוסט גרף המון תגובות ואני עומדת מאחורי מה שכתבתי. מי שנוסע על 443 ועוצר בתחנה הזו כדי לאכול, לתדלק, לעשות פיפי, שייקח בחשבון שהוא מכניס את עצמו לסכנת חיים ממשית. זה אזור עוין. מהכפר הסמוך נזרקות אבנים על בסיס יומיומי, נזרקים משם בקבוקי תבערה, כל דבר רע יוצא מהכפר הזה. גם הרוצח של זיו מזרחי ז"ל יצא מהכפר הזה. חשוב לי שתכתוב שזיו מזרחי ז"ל היה גיבור ישראל. הוא ירה במחבל כשסכין נעוצה בלבו ומנע בכך פיגוע יותר גדול. אחרי הפיגוע כל השטח גודר מחדש אבל זה לא מונע את פיגוע האבנים וגם לא את יידוי הבקבוקים. גם זיו מזרחי היה חייל וזה לא מנע מהמחבל להיכנס ולדקור אותו."

השיחה גולשת לדו הקיום שמציגים עובדי התחנה היהודים והערבים. גם כאן דעתה של נועה נחרצת. "הם מדברים על דו קיום, מציגים את עצמם כמשפחה, עובדים יחד שנים, אותי זה לא מעניין. מהידע שלי המקום מסוכן. אני לא מאמינה בדו קיום. אי אפשר לבטוח בהם. סליחה אם אני נשמעת גזענית. גם בפני החברים הערבים שלי אני אומרת שאי אפשר לבטוח בערבים. אין מה לעשות, אנחנו במלחמה."

טרור הלייזר

האופן שבו מתבטאת נועה גרר ביקורות גם מבית, מאזרחים שנעזרים במוקד. "לפני כמה שבועות מישהי כתבה לי הודעה וביקרה אותי על השפה שאני משתמשת בה. היא פנתה אלי בשם קבוצת אנשים וטענה שאני לא צריכה להשתמש במילה "מחבלים" וגם לא לכתוב "ברוך השם" או לציין שהנפגעים היו יהודים. היא ביקשה להשתמש בשפה פרקטית ולכתוב שנזרקו אבנים. מבחינתי כל יידוי אבנים הוא ניסיון לרצח וכל אדם שזורק אבנים הוא מחבל שרוצה לרצוח יהודים. זה ניסיון לרצח וזה פיגוע וברוך השם שאין לנו הרוגים בכמויות. אני רואה תמונה של חורים בשמשה ולא מבינה איך לא פגעו בראש של הנהג. זה פשוט נס. זו צורת הדיווח במוקד והיא לא תשתנה וככה היא צריכה להיות. כשמישהו זורק אבן הוא מנסה לרצוח אותך והוא מחבל."

אם בשפה עסקינן, המוקד טבע את מושג טרור הלייזר. "יושב ילד בן 15 באחד הבתים או הכפרים ומכוון אליך קרן לייזר ירוקה במקרה הטוב וכחולה במקרה הרע ומצפה שתסתנוור ותסטה מהנתיב. דיווחי לייזר יש כל יום במוקד מכל ציר אפשרי." היא מציגה לי כמה סרטונים שבהם נראות קרני לייזר מכוונות לכיוון הרכבים החולפים בכביש. "רכבים כמעט מתהפכים. זה טרור שאני רוצה שיגדירו אותו כטרור. הוא מנסה להרוג אותך. יצר איתנו קשר אדם שמתעסק בלייזר והסביר לנו במשך שעתיים על קרני הלייזר השונות. קרן לייזר כחולה שמנסה לסנוור יכולה לעוור אם מסתכלים עליה במבט ישיר. אנחנו מוציאים הנחיות לאנשים איך להתנהג במקרה של סינוור בלייזר. אנחנו מעבירים את זה באופן קבוע במוקד. הטרור הזה צריך להיות מטופל בצורה הכי קשה."

איך לדעתך צריך להיות הטיפול?

"בעבר הטיפול היה לוקה בחסר. מאז שאיילת שקד נכנסה לתפקיד הענישה החמירה, אבל זה לא מונע מהם להמשיך. לדעתי צריך לסגור את הכפר. אם מישהו זורק אבן, או בקת"ב,  או מכוון קרן לייזר לרכבים, הוא צריך לדעת שהוא הולך לשלם על זה. כל הכפר ייסגר ותושבי הכפר יאבדו את אישורי העבודה. פשוט על כל אבן צריך לסגור את הכפר ולקחת את אישורי העבודה. כשהם מקבלים קנס, הם מקבלים כסף מהראשים בשביל לחזור לשם יום למחרת עם האבן ושוב לזרוק אותה. צריך לבוא לנבחר העדה ולהודיע לו שאם מישהו זורק אבן סוגרים את הכפר."

בינתיים מסתפקת נועה בנצחונות קטנים אחרים. "לפני שבועיים נפגע אדם  מאבנים. הוא שלח את תמונת הרכב שהיה מנופץ כולו. זה היה דיווח קשה. הוא היה בסדר, נפגע קצת מרסיסים, אבל המראה של הרכב היה חריג מבחינת היקף הפגיעות. הוא טופל במקום, והכל נראה בסדר. אני מתקשרת תמיד אחרי כן לוודא שהכל בסדר, וכשדיברתי איתו אחרי האירוע הוא אמר שאנחנו יכולים להיות רגועים ושחברים שלו באים לאסוף אותו והוא הולך לעשות איתם על האש בלילה. לפני שבוע ראיתי שהוא שינה את התמונה שלו בווטסאפ לתמונה מאותו על האש. זה גרם לי לתחושה של עם ישראל חי. ממשיכים הלאה ומנצחים. יש בזה כוח."

מסייעים לכוחות הביטחון

המוקד אינו גוף רשמי. כשאני תוהה כיצד מתקיים שיתוף הפעולה עם גורמי הביטחון הרשמיים נועה מחייכת חיוך של גאווה. "אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם כל זרועות הביטחון. צבא, משטרה, מגן דוד אדום, שירותי כיבוי והצלה, איחוד הצלה, כולם. יש לנו קבוצה סגורה שבה נמצאים אנשי מפתח בכל מיני גופים. אין אירוע שאנחנו מדווחים עליו ולא מקבל אימות מהגורמים הרשמיים. אנחנו מעבירים ליחידות התצפית השונות דיווחים על אירועים ובעצם מחברים בין כל הגופים שבעבר לא היה ביניהם חיבור כמו שאנחנו יצרנו. כשמישהו מתקשר אלינו אני מוודאה קודם כל שהוא דיווח למשטרה, הזמין מד"א וכו'. אני לא מחליפה את הגורמים הרשמיים. אחרי שהוא ידווח למשטרה, הוא יתקשר אלי ואני אמשיך לטפל בדיווח ואתחקר אותו תחקור ראשוני. אני אעביר את המספר לגורמים הרשמיים כדי שהם ייצרו איתו קשר. שיתוף הפעולה הזה הוא לכאורה לא רשמי, אבל אנחנו מסייעים לכוחות בשטח. לא אחת כוחות שהיו בשטח הצליחו לתפוס מחבלים בגלל הדיווחים שלנו שהגיעו באופן מיידי. יש כאן משהו שהוא מעבר לעזרה לאזרח. זה אחד הדברים המבורכים שיצאו מהמוקד הזה. יחד עם זאת, אני מרגישה שאחרי שבנינו את כל הדבר הזה היה צריך להגיע כבר איזה שהוא גורם רשמי ולתת לנו את החותמת, את ההכרה הרשמית. פח"ע צירים הוא עובדה קיימת. המוקד הזה הוא הכרחי. אנחנו יודעים את העבודה ויודעים מה לעשות. אני מזמינה כל אדם שעוסק בביטחון להצטרף אלי ולראות מה אנחנו עושים. לא ברור לי איך המדינה לא מחזיקה גוף כמונו."

מה כל ההתעסקות היומיומית הזו בפיגועים עשתה לך?

"אני לא חושבת שאצא מזה לעולם. כשאתה מתעסק בזה אתה רואה רק כמה זה חמור. תכל'ס לא היה לך מושג שיש 41 אירועים בחודש. משדרים עכשיו בטלוויזיה את האח הגדול, ויש תושבים שלא מגיעים ל-443 וצופים עכשיו באח הגדול. מולם יש כאן תושבים שעומדים לעלות עכשיו ל-443 ולפני חודש ניסו להרוג אותם. הם רואים עכשיו סרטים אחרים. בכל כביש באיו"ש זה המצב הקיים. מי שלא נוסע לא מכיר אז הוא יכול להרשות לעצמו לראות עכשיו האח הגדול. אני אמשיך לעשות את מה שאני עושה. זה יוצף ויהיה בכל חור כדי שיידעו יהודים ישראלים שכל שעה מנסים לרצוח אדם בארץ והעולם שותק. כל ביפ שאתה שומע מהטלפון זה פח"ע כזה או אחר באיזה שהוא מקום בארץ. הילדים שלי מכירים את המציאות הזו. גם כשאני עם הילד בג'ימבורי אני בטלפון. הוא יודע מה זה אבן ומה זה בקבוק. כשקניתי בשילב מגן שמש לחלון האחורי עבר לי בראש שאם יזרקו עלי אבן, המגן הזה יספוג את הרסיסים. באחד הימים דיברתי עם מישהו שהתקשר תוך כדי אירוע שקרה לו. ברקע שמעתי אישה צורחת וילד בוכה. ואמרתי לו לנסוע רגוע, להירגע. הילד שלו שיושב מאחור ראה את החלון מתנפץ, שומע את אימא שלו צורחת, הילד הזה הוא נפגע טרור."

בימים אלה מנסה נועה לקדם יוזמה לשלט את הצירים בציוני דרך על מנת שאזרחים שנפגעו יוכלו להסביר לכוחות הביטחון היכן בדיוק אירע האירוע. אם אתם מעוניינים לתרום או לסייע, צרו קשר עם מוקד 443.

מספר הטלפון של מוקד 443 להצטרפות: 0528830876.

בתמונה נועה בכביש 443. צילום אינגריד מולר