שבועיים עברו מאז הוצבה במודיעין סוללת כיפת ברזל שהתמקמה על גבעת שרון ליד כביש 431, וחייליה מקוים לחזור מהר הביתה, שכן מדובר בחיילי מילואים של מערך כיפת ברזל שמאיישים את הסוללה בעיר.

חיילי הסוללה יירטו רקטה אחת ששוגרה מרצועת עזה לכיוון מודיעין, ביום ראשון בשש בבוקר. לאחר שהאזעקה פילחה את האוויר, הסוללה ירתה שני טילי "טמיר", שהתפוצצו בגובה וריסקו את הרקטה שאיימה על תושבי מודיעין.

מיכאל פלוטקין, תושב ירושלים, סטודנט בן 23 שלומד מדע המדינה וחינוך באוניברסיטה העברית, הוקפץ כמו שאר חבריו לסוללה בצו שמונה לפני שבועיים. הוא מספר: "צילצלו ואמרו להתכונן לאפשרות שנגוייס ואחרי כמה שעות הודיעו לי 'בוא, העסק מתחיל', התייצבתי מיד ומאז אני כאן, זה די שגרה אצלנו כי תמיד כשיש מתיחות אנחנו הראשונים שמוקפצים".

השתתפת כבר במבצעים?

"בעמוד ענן לא הייתי כאן, אבל בהרבה מבצעים אחרים השתתפתי, כי בין המלחמות הגדולות יש הרבה הקפצות. גם לעוטף עזה וגם לצפון. אני רגיל. אפשר לומר שאנחנו מוכוונים מטרה ומשימה".

בסדיר גם היית בכיפת ברזל?

"הייתי במערך, אבל לא ממש בכיפה. עשיתי הסבה במילואים לתפקיד לוחם בכיפת ברזל".

ספר קצת על התחושות בזמן ירי מבצעי אמיתי כמו שהיה כאן במודיעין.

"לפגוע ברקטה או טיל זאת הרגשה שקשה מאד לתאר אותה. מן התעלות כזאת. הכל בהרבה מתח ואדרנלין שזורם, והתחושות הן באמת שאתה עושה משהו חשוב ולא סתם. זאת היתה התרגשות גדולה כשהירי התבצע והצליח מעל מודיעין".

איך התרחש הכל באותו בוקר של היירוט המוצלח?

"זה היה בבוקר מוקדם, היינו בכוננות ואז שמענו אזעקה וכל אחד נכנס למיקום שלו במערך ולתפקיד שהוא אמור לבצע. הרקטה עפה והכיפה ירתה את שני הטילים המיירטים לשמים ואז היה הפיצוץ וזהו, זה נגמר. השברים נפלו ואנחנו התחלנו לשמוח. התחבקנו וצעקנו".

חסר לכם שתיה ואוכל?

"בכלל לא. כאן במודיעין יש כל הזמן אספקה שוטפת של אוכל ושתיה. מפנקים אותנו כאן, ממש לא חסר כלום. הסוללה הרי נמצאת במקום גלוי וכולם רואים אותה ובאים לבקר".

אפשר כבר לסכם את המלחמה?

"זה עוד לא נגמר אבל אני יכול לומר לך שבאנו לכאן עם מוטיווציה גבוהה ומכוונים כלפי היעדים שלנו ואת זה השגנו. כלומר – את מה שעף לכאן יירטנו ושמרנו על חיי התושבים במודיעין וזה מה שחשוב, אנחנו צוות שמוכן מאד למשימות ולהשגת היעדים שלנו".

צילום אינגריד מולר