ולא רק התפעלות, גם נכונות: משרד ההגנה האמריקני הכריז, עוד בחודש מרס השנה, על חתימת הסכם להקצבה מיידית של 429 מיליון דולר לישראל. להמשך ייצור ורכש מערכות "כיפת ברזל". ההודעה מדגישה כי הסיוע נועד לקידום הגנה מוחלטת על שמי ישראל והגדלת מספר הסוללות משבעה ל-14 סוללות עד סוף שנת 2015. אז יושלם כיסוי מלא של שמי ישראל מפני איומי הרקטות והטילים מכל הסוגים. יתר על-כן: הטילים מדגם "טמיר" (ראשי תיבות של "טיל מיירט"), של מערכת "כיפת ברזל" מיוצרים כיום גם בארצות הברית, כדי להכין מלאי מספיק במקרה של עימות נוסף עם החמאס, אחרי מבצע "עמוד ענן". והרגע הזה הגיע עתה, עם תחילתו של המבצע "צוק-איתן". מאות רקטות וטילים משוגרים לעבר ישראל. רובם נפלו בשטחים פתוחים. אלה שעמדו ליפול על שטחים מיושבים, יורטו בהצלחה בלתי נתפשת של 90 אחוזים, בידי סוללות "כיפת ברזל". זו הצלחה שאין לה תקדים, בדיוק כפי שאין תקדים למערכת הגנה כזו בעולם כולו. "כיפת ברזל" הצליחה להטות את המאזן האסטרטגי לטובת ישראל. משרד ההגנה האמריקני שיבח בהודעתו על ההקצבה המוגדלת לייצור מערכות נוספות של "כיפת ברזל" את ההמצאה הישראלית. האמריקנים אף הרחיקו לכת בהצעתם שישראל תשדרג את מערכותיה נגד טילים, כדי שאלה יוכלו להגן גם על מדינות שכנות כמו ירדן ומצרים. חזון אחרית הימים?
אבות ההצלחה
מערכת "כיפת ברזל" מיוצרת בידי רפא"ל, היצרנית הראשית. המערכת מורכבת ממכ"מ חיפוש והנחייה מתוצרת חברת "אלתא": חברת בת של התעשייה האווירית: ממרכז שליטה ובקרה, תוצרת חברת "אמפרט" מפתח תקווה וכמובן מטילי יירוט "טמיר", הטילים מצויידים בראש ביות אלקטרו-אופטי ובכמה אפשרויות תנועה, יתרון שמקנה לו כושר תמרון גבוה. אזרחים רבים שהצליחו לעקוב אחר מסלולו של טיל "כיפת ברזל", יכלו לראות כיצד הוא סב על עקבותיו, מתמרן וצולל על הרקטה שנורתה מעזה ומתפוצץ בסמוך אליה ומחסל אותה. פיתוח המערכת ושיפור תכונותיה אינם פוסקים לרגע. מאז מבצע "עמוד ענן", שופרו ביצועיה וטווח הכיסוי של כל מערכת, גדל באופן המכסה אזורים נרחבים יותר סביב כל סוללה. עלויות המערכת הן עצומות, אך נושאות פרי.
עלות כל סוללה היא בין 60 ל-80 מיליון דולר. עלות כל טיל בין 70 ל-80 אלף דולר! עלות של כל גראד או קסאם, לעומת זאת, היא כמה מאות דולרים בלבד. הטענות בדבר המחיר היקר בטלות, אם נזכור שדי במניעת פגיעה של טיל אחד בגן ילדים, כדי להצדיק את העלויות הגבוהות של המערכת.
ההצלחה של "כיפת ברזל" מסבה קורת רוח רבה ליצרנית הראשית – רפא"ל. המערכת מוצגת בכל תערוכה ביטחונית בעולם "מהודו ועד ברזיל". נראה שסינגפור היתה המדינה הראשונה שהביעה את רצונה לרכוש את המערכת. פוטנציאל המכירות שלה גדול, אך הייצור כולו מוקדש כרגע לצרכי המדינה. לטווח ארוך השמים הם הגבול.
סוללת כיפת ברזל כוללת כאמור כמה מרכיבים. ליבה של המערכת הוא המכ"מ שציונו 2084-MEL וכינויו: "מכ"מ רב משימתי". קרון המכ"מ, הממוקם בסמוך למשגר, מזהה את המטרה, רקטה, או טיל, מעריך תוך שניות את מהירותה וכיוונה ולפי זה קובע את מקום נפילתם. אם צפוי שהפגיעה תהיה באזור לא מיושב, לא ישוגר טיל מיירט. אם, לעומת זאת, יזוהה מקום הפגיעה כאזור מאוכלס, ישוגר טיל "טמיר" לעבר המטרה. הטיל מצויד במרעום קירבה שמפוצץ את הטיל או הרקטה כשהוא חולף בסמוך בלא לפגוע בהם ממש.
קרון נוסף הוא מרכז השליטה והבקרה של צוות המערכת, השולט ביירוט. אנשי הצוות כולם חיילי חיל האוויר, שמערכות "כיפת ברזל" נמצאות תחת פיקודו. המרכיב השלישי הוא המשגר ובו 16 קני שיגור, שבכל אחד מהם יש טיל "טמיר" אחד.
"קרן ברזל" להגנה מפצצות מרגמה
עם כל התשבחות המורעפות על מערכת "כיפת ברזל", הרי שאין היא מסוגלת להגן על יישובים בטווח של עד 4,5 ק"מ מהגבול מפני רקטות קצרות טווח ופצצות מרגמה. תשובתה של רפא"ל: "קרן ברזל", מערכת חדשה המבוססת על קרני לייזר באנרגיה גבוהה, ליירוט רקטות, פצצות מרגמה וגם כלי-טיס. רפא"ל הולכת בעקבות חברת בואינג, העוסקת בפיתוח מערכת לירי קרני לייזר, HEL , המותקנת על גבי רכב.
בינתיים נוספה סוללה שמינית של "כיפת ברזל", שהיא משודרגת מכל קודמותיה. בין היתר צורף אליה מכ"מ מתקדם שציונו: 2084 MEL , שפותח מלכתחילה למערכת "שרביט קסמים" שתכנס לשירות מבצעי רק בשנה הבאה.
שמונה סוללות אלו, יחד עם עוד שש הנבנות בקדחתנות, יעניקו שכבת הגנה תחתונה, כשבשכבה העליונה יככבו טילי "חץ 3".שכבה מתחת היא זו של טילי "חץ 2" ומתחתיה תמתח שכבת טילי "שרביט קסמים". יחד עם "קרן ברזל", השכבה הנמוכה ביותר, תציב ישראל מערכת הגנה אקטיבית בת חמש שכבות לנעילת שמי המדינה מפני כל איום מעופף מקרוב או מרחוק.
