בדיוק לפני שנה, ביום שישי רגיל למדי, החל אירוע "מתגלגל" שראשיתו בהיעלמם של שלושה נערים בגוש עציון, וסופו במלחמה שנמשכה כמעט חודשיים. למודיעין היה בהיסטוריה הזו תפקיד משמעותי: שניים מהנערים (גיל-עד שעאר ונפתלי פרנקל) היו בנים למשפחות מהאיזור (טלמון ונוף איילון, בהתאמה). רוב תושבי מודיעין הזדהו עם המשפחות בהיות חלק גדול מאוכלוסיית העיר דתיה, השולחת את בניה למוסדות לימוד דומים. במהלך מבצע החיפושים אחריהם ("שובו אחים") התקיימו במודיעין תפילות המוניות לשלומם. לאחר שנמצאו גופותיהם התקיימה הלווייתם המשותפת כאן, בבית העלמין המקומי.
ואם תרצו – גם הפרק הנוסף, המלחמה עצמה (שנקראה גם מבצע "צוק איתן") הורגש כאן היטב. עם סוללה של כיפת ברזל שהגנה על שמי העיר, עם הזעקות ושיגורים ויירוטים, וכמובן עם חופש גדול שרובו עבר על בני הנוער והוריהם בריצות לממ"ד.
כך זה התרחש
האירוע החל ב-12 ליוני 2014. גיל-עד שער בן ה-16 מטלמון, נפתלי פרנקל (16) מהיישוב נוף איילון הסמוך למודיעין ואיל יפרח (19( מאלעד, עשו את דרכם חזרה לביתם בערב יום חמישי. בשעה 22:15 עלו השלושה בצומת אלון שבות על טרמפ ברכב בעל לוחית רישוי צהובה, בו שהו שני קרובי המשפחה חסם ומרוואן קוואסמה, פעילי החמאס. הרכב נוסע בתחילה מערבה לכיוון ישראל, אולם לאחר מכן מבצע פניית פרסה ושב לכיוון חברון. ב-22:25 טלפן גיל-עד שער למוקד המשטרה ולחש "חטפו אותי". בהמשך השיחה נשמעו צעקות במבטא ערבי, וקולות ירי עמומים. במוקד סברו כי מדובר בהטרדה ולא פעלו.
על פי כתב האישום שהוגש נגד חסאם קוואסמה, היה זה מרואן קוואסמה ששלף אקדח, הודיע לנערים כי הם חטופים, ודרש מהם לשמור על השקט. הנערים סירבו, ואז הורו שני החוטפים לנערים להוריד את ראשיהם וירו בשלושתם. החוטפים המשיכו בנסיעה לאזור דורא שבדרום הר חברון, שם העלו באש את המכונית ששימשה לחטיפה. גופותיהם של הנערים התגלו כאמור רק ב-30 ליוני ליד הכפר חלחול.
אביו של גיל-עד דיווח למשטרה על היעדרו כבר באותו הלילה, אולם החיפושים אחריהם החלו רק למחרת בבוקר ודבר החטיפה פורסם בשישי בצהריים. מאותו רגע החל מבצע "שובו אחים", בו השתתפו אלפי חיילים מחטיבות החי"ר, מתנדבים מיחידות החילוץ השונות ואזרחים המכירים את השטח. למעלה מ-400 פעילי חמאס בגדה נעצרו, והארגון הגיב בירי רקטות מרצועת עזה אל עבר יישובים ישראלים, מה שהוביל בסופו של דבר למבצע "צוק איתן". שני הרוצחים אותרו רק ב-23/9 וחוסלו בקרב עם לוחמי הימ"מ בחברון.
במהלך הימים מאז פרסום החטיפה ועד למציאת גופות הנערים, הופיעו שלושת המשפחות בכלי התקשורת והפכו לסמל ישראלי של מתינות ואחדות. נפתלי פרנקל וגיל-עד שער הובאו למנוחות בבית העלמין במודיעין, כאשר אלפי בני אדם ליוו אותם בדרכם האחרונה וראש הממשלה בנימין נתניהו ספד להם. רחל פרנקל, אימו של נפתלי, אמרה בלוויית בנה: "אנחנו מתחננים כי כאן תישאר אחרי לכתכם החברות אשר הייתה". במהלך אותם ימי יוני עשרות אלפי משתתפים ומתפללים הגיעו לעצרות ותפילות בכותל, בכיכר רבין ובמקומות אחרים.
מלחמה וזיכרון
לאחר היוודע דבר הרצח נפגשו הורי שלושת הנערים עם ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, וסיפרו לו על חזונם לשמור על רוח האחדות שליוותה את הציבור הישראלי במשך אותם 18 ימים. מהפגישה הזאת הוחלט על מתן פרס ירושלים לאחדות ישראל בסך 300,000 שקל אשר יוענק השבוע. שלושה פרסים יחולקו, כאשר בקטגורית הארגון זכה בית חב"ד בבנגקוק, בקטגורית המיזם זכה "נפגשים בשביל ישראל" ובקטגורית אישיות יוענק הפרס לתא"ל במיל' רם שמואלי והרב דוד מנחם. הפרס אשר יוענק בטקס בבית הנשיא ראובן ריבלין, ובמעמדו, נועד להעלות על נס ארגונים ויחידים בארץ ובתפוצות, אשר תורמים לאחדותו של העם בישראל. בחירת הזוכים בפרס נעשתה על ידי ועדה ציבורית מיוחדת אשר חברים בה ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, נשיא גשר הרב ד"ר דני טרופר, שרת החינוך לשעבר פרופ' יולי תמיר, חתן פרס ישראל הרב יצחק דוד גרוסמן ונציגי המשפחות.
כמו כן הוכרז על "יום האחדות", שבמסגרתו נערכו פעילויות שונות ומגוונת בעשרות רשויות, בתי ספר ומדרש, תנועות נוער, מתנ"סים וביחידות צה"ל. אופיר שאער, אביו של גיל-עד שנטמן במודיעין, סיפר השבוע למודיעין NEWS על משמעות המיזם עבור המשפחה: "עבורנו הטקס הוא עוד חולייה משמעותית במה שאנחנו חווים בשנה האחרונה. אתמול ערכנו אזכרה לגיל-עד ביישוב, מחר הטקס ואחריו יתקיים בע"ה ערב שירה לכל הציבור בפארק רעננה ב-16 לחודש. אחרי שנה מורכבת ועמוסה עבורנו, הן במישור הפרטי והן במעגל הציבורי אליו נחשפנו, אנחנו רואים ומרגישים שיש הרבה טוב במדינה ולמרות כל המורכבות והקושי צריך להיות אופטימיים. הפרס הוא כלי שיאפשר לחשוף ארגונים, אנשים ומיזמים מדהימים שקורים פה מכל קצוות הקשת. אנחנו מקווים שהזוכים בפרס יהיו נציגים שלנו בשנים הבאות".
אתם מרגישים את תחושת האחדות הזאת גם היום, בצל הקיטוב ממערכת הבחירות האחרונה?
"מעבר לטקס מחר, יום האחדות הוא פעילות שתקיף כמעט מיליון איש בארץ ובחו"ל. יהיו למעלה מארבעים מעגלי שיח בכל הארץ, בהם יישבו יחד האיש מהבנק והמוכר במכולת, הימני והשמאלני וידברו. בדיוק למטרה הזאת נועד היום הזה – כדי להתמודד עם הקיטוב. בקיץ האחרון הייתה כאן תחושת אחדות מדהימה. תחושת הביחד התעצמה בצורה שאני לא זוכר כמוה, ובמהלך צוק איתן החיילים פשוט 'נישאו על כפיים'. מערכת הבחירות טלטלה את הכל, אבל עדיין יש פער בין מה שנראה בתקשורת ומה שאנחנו בעצמנו רואים בשטח בפגישות עם אנשים והודעות ומיילים שאנחנו מקבלים. אנחנו מאוד מחוברים לשטח בשנה האחרונה ורואים עד כמה העם צמא לאחדות. אנחנו לא משלים את עצמנו, ברור שזה אתגר מורכב, אבל כן מנסים להכניס שפה חדשה ולכן יש מקום לאופטימיות שקולה ומחוברת לקרקע".
כשאתה נוסע היום בכבישים וראה צעירים בטרמפיאדות, עולה בך חשש שזה יכול לקרות שוב מחר?
"אי אפשר לברוח מהעובדה שאנחנו חיים במדינה שחיה על חרבה. צה"ל לא קיים רק לשם היופי. בקיץ האחרון הוכח שלא משנה איפה אתה גר, אם זה בתל אביב או גוש עציון, יש לך אויבים שקמו עלינו לכלותנו. בסוף היום זה רק מחזק את החוסן שלנו כעם. צריך לומר שכל חייל שנפל בצוק איתן הוא בבחינת פצע פעור עבורנו. הצטרפנו למשפחת השכול ומאז כל חלל הוא פצע".
איך מרגישה ההתמודדות עם האובדן הפרטי כאשר אתם חשופים גם לציבור?
"למרות שאנחנו אומרים את זה הרבה, חשוב לנו שיידעו שאנחנו כואבים. לפעמים מצטייר כאילו יש איזה חוזק ועוצמה, אבל מבחינתנו אנחנו גם מאוד בתוך הכאב והקושי.יש משפט שהפך שגור על פינו: 'אין כזה דבר חזקים מול המוות'. זה ככה, אתה נשאר חסר אונים מול הסופיות הזאת, אבל מהמקום הזה אנחנו משתדלים להתמודד ולהשתדל".
אבי פרנקל, אביו של נפתלי, אמר השבוע: "אנחנו לא צריכים לסמל חוזק בעיני הציבור. באיזשהו מקום אנחנו נמצאים בין שני קצוות. יש את האבל האישי, שהוא, מה לעשות. כל אחד עם הילד שלו. אבל יש גם משהו ציבורי שהוא נדיר ולא קרה לפני כן. ואני חושב שכולנו הרגשנו אותו ואת זה אנחנו רוצים לשמר וללכת איתו הלאה. כל הזמן נעים בדואליות הזאת כהורים שאיבדו את הילד שלהם לבין הצד הציבורי. אנחנו מנסים איכשהו לשלב את שני אלה בצורה של הנצחה. אני לא הרגשתי השנה כעס, כל אחד והאבל שלו. הרי זה תהליך מאוד אינדיבידואלי. יכול להיות שאצלנו זה אחרת גם כי היו לנו את השמונה-עשרה יום האלו בהם מצד אחד אתה חי בתקווה מאוד גדולה שנמצא אותם ומצד שני המחשבות של מה אם לא. כמו במין רכבת הרים כזאת, אז יכול להיות שהייתה שם מעין הכנה.
"במהלך מבצע צוק איתן היינו בתוך האבל שלנו, אבל זה היה איום ונורא לשמוע שנהרגים חיילים. המלחמה הזאת הייתה פורצת גם ככה. אנחנו יודעים על תוכניות החמאס, המנהרות והתוכנית להסלמה".
ראינו את האור
לרגל יום השנה לחטיפה הגיעו השבוע ראש האופוזיציה ושר החינוך לבית הספר "יחד" ודיברו – איך לא – על אחדות
ביום שני השבוע הגיעו אל בית המדרש בבית הספר "יחד" הורי שלושת הנערים, שר החינוך נפתלי בנט ויו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג, לשיעור משותף בנושא אחדות. את האולם הקטן גדשו תלמידי שכבת י' ותלמידים נוספים, בכירי העירייה ונציגי כלי התקשורת הארציים.
שר החינוך החל את דבריו ותיאר את תחושת האחדות בעם, אשר הורגשה גם ממקום שבתו בקבינט הביטחוני באותם ימים, כאשר לפתע נשמע בתזמון מושלם צלצול בית הספר במנגינת השיר "יחד", להשתאותו של בנט והקהל.
לאחר מכן נתן בנט מספר דוגמאות לאחדות בעם, כאשר בין השאר העלה את זיכרון חורבן ירושלים בימי המרד הגדול ברומאים. על פי שר החינוך הייתה ירושלים מצוידת בדי מזון למצור ממושך, אולם חלקו הגדול הושמד במלחמות אחים בין הפלגים השונים שאכלסו את העיר.
"דמיינו לעצמכם שאתם צריכים לחצות חדר חשוך מצד לצד, כאשר האור נדלק לשניות בודדות ומאפשר לכם לראות את דרככם. בקיץ האחרון מישהו הדליק לנו אור ואפשר לנו לראות כמה אחדות יש בעם. ואז מישהו הדליק וכיבה את אור הבחירות", אמר בנט.
יו"ר מפלגת העבודה, יצחק הרצוג, נשא גם הוא דברים: "אירוע החטיפה נצרב בתודעה הלאומית. הורי שלושת הנערים הפכו להיות סמלים. אני מרגיש שליחות לבוא לכאן היום ולדבר על אחדות. אם יש דבר מדהים שקרה מהאסון הנורא, הוא שאנחנו צריכים לדעת להציב לנו סכרים וקווים אדומים. להבין שיש לנו אתגרים עצומים בבואנו לבדוק את זהותנו ודרכנו, ולשמור על הגינות בסיסית".
עוד הוסיף הרצוג על העיר מודיעין: "יש לכם כאן עיר מיוחדת, פלורליסטית עם זרמים שונים ודעות ואמונות שונות. תשמרו על זה".
לסיום אמר שר החינוך לתלמידים: "תטילו ספק, תקשיבו ותדעו שאנחנו עם אחד. זאת הצידה לדרך שאתם מקבלים בבית הספר הזה".
(צילום ארכיון אינגריד מולר)
