בגיל שישים (בעוד חודשיים)  אברי יצחקי מרעות עוד עושה מילואים. זה לא ממש טבעי שבגיל הזה יצחקי ימשיך להקדיש כל כך הרבה זמן לצבא, אבל מה לעשות… "אני אוהב את זה וחושב שבאמת אני רוצה להמשיך ולתרום כמה שרק אפשר וכמה שהבריאות תאפשר לי".

איך שלא יהיה, אברי יצחקי (סגן אלוף במילואים, שהיה במערך הלוגיסטי בצה"ל שנים ארוכות) כנראה העביר בדי.אן.איי שלו את הרצון לשרת שירות משמעותי בצבא גם לילדיו. שלושת ילדיו הגדולים כולם קצינים בצבא (אחד בקבע ועוד שניים במילואים) גם אשתו ויקי קצינה ששירתה בקבע עשרים וחש שנים. רק שיר הקטנה, שעדיין לומדת בכיתה י"ב, עוד לא התגייסה. אבל גם היא רוצה כמובן להיות קצינה בצבא, איך לא.

מצה"ל לידיעת הארץ

אברי יצחקי שירת שנים רבות בצבא בתפקידי לוגיסטיקה ואספקה. בשבע השנים האחרונות שלו בקבע הוא עבר לשורות חיל הים ושירת שם בענף אספקה. למרות גילו המתקדם אברי מרגיש צעיר. "אני עושה מילואים ודי הרבה, גם כיום בגיל שישים אני ממשיך לבוא למילואים בשמחה ובתחושת שליחות", הוא אומר.

ואצל אברי יצחקי, מילואים זה לא סתם, יום פה יום שם: "אני בשנה עושה הרבה מאד מילואים. כמה עשרות ימים בכל שנה, עיקר העבודה שלי היא לבצע בדיקות כשירות ליחידות לוחמות כדי לוודא שבמחסני החירום נמצא כל הציוד שהיחידה צריכה לצאת למלחמה. זאת עבודת קודש מבחינתי ואני עושה אותה בכל הרצינות, כי הצבא חייב להיות מוכן ללחימה כשכל הציוד כשיר ומלאי האספקה התחמושת והציודים מלא".

ויקי (בת 53) אשתו של אברי, שירתה כקצינת שלישות בצבא במשך עשרים וחמש שנים. כיום היא מדריכת טיולים ואמא במשרה מלאה. בגיל 42 השתחררה ויקי ומאז היא לא נחה על שמריה. "כקצינת שלישות הייתי אחראית גם על הווי וחינוך וזה כולל כמובן את כל נושא הכרת הארץ, טיולים, היסטוריה וגיאוגרפיה. וכך, באופן טבעי אחרי השיחרור מהצבא, הגעתי לשמש כמדריכה מטעם משרד החינוך בטיולים שנתיים של בתי הספר. אני ישנה בלילות בשטח עם התלמידים והולכת ברגל גם עשרה וחמישה עשר קילומטרים ביום. את המצדה אני יכולה לטפס גם ארבע פעמים בחודש בעונת הטיולים השנתיים. זה כיף לא רגיל".

הזמנים הקשים של אברי וויקי היו דווקא כששניהם שירתו בצבא והילדים – כך לפחות הרגישה ויקי –  "ראו שהצבא גוזל מהם את ההורים שלהם". לדבריה, "אז, באותם ימים כשהילדים היו קטנים יותר, הייתי מלאה בחששות שבגלל שהם ראו אותנו ההורים מעט, הם לא ירצו לעשות שירות צבאי משמעותי ויאשימו את הצבא. אבל לשמחתי החששות שלי היו לשווא, כולם הלכו לקצונה והם הבינו כנראה שזו זכות גדולה לשרת ולתרום. התברר לנו שהם ינקו את הציונות ואת האידיאולוגיה מאיתנו ומהחינוך שהם קיבלו בבית וזו גאווה גדולה עבורנו".

הבן הגדול אלירן, בן 27 איש חיל התקשוב במילואים, עומד לקבל בקרוב את דרגת הסרן. הוא כבר היה סגן קצין הקשר של בית הספר למ"כים, קצין קשר גדודי שעושה גם כיום הרבה מילואים וממש ממש לא רוצה להיחשף או לדבר על השירות הצבאי שלו.

הבאה בתור בהיררכיה בבית יצחקי היא דנה, בת 25, סגן במיל. שהיתה בשירות הסדיר שלה מדריכה בקורס קצינות בבה"ד 11 של חיל השלישות בצריפין וכיום – לאחר שיחרורה מתקופת הקבע שקורס הקצינות חייב אותה – היא סטודנטית למשפטים ולמנהל עסקים במרכז הבין-תחומי בהרצליה.

הבן הצעיר יותר, שמסיבות צנזורה אסור לפרסם את שמו או פרטים עליו, הוא בן 21, נמצא כיום ממש בסוף השירות הסדיר שלו וקיבל לאחרונה דרגת סגן. הוא משרת בתפקיד רגיש, סודי ונחשק, באחת היחידות הכי מבצעיות שקיימות בצה"ל, שגם אותה אסור לנו לחשוף. היא עוסקת במבצעים עלומי שם ובביטחון שוטף, באחת מזרועות הצבא וממש יותר מזה אי אפשר לומר.

רק לאחרונה הוא חתם על שירות קבע של חמש שנים, כך שהוא יהיה בצבא לפחות עד גיל 26. "מה יהיה אחר כך אני לא יודע", הוא אומר, "אבל היכן שאני נמצא זו יחידה מתפתחת ולכן יש לי את כל האפשרויות להתקדם בתוך היחידה שהולכת וגדלה ועוד תגדל והמשך השירות בקבע לתקופה ארוכה כמובן תעמוד על הפרק".

על השירות שלו אומר הבן: "זו תחושת גאווה גדולה מאד להיות שייך ליחידה שבה אני משרת. מה שאנחנו עושים הוא רק קצה הקרחון של מה שמראים לציבור הרחב. אני יכול לומר בביטחון מלא שהיחידה שלי שייכת לזרוע הכי מבצעית בצה"ל, והמבין יבין".

הדור הבא מחכה בתור

רק שיר הקטנה בכיתה י"ב בתיכון מו"ר ברעות מקלקלת את הסטטיסטיקה המשפחתית כיוון שטרם התגייסה: "אני רוצה להיות מדריכת בצבא, כי אני מדריכה בצופים והתחום מאד מעניין אותי", היא הודיעה להורים. לשם אגב כיוונה שיר את המנילה – אשכול הבקשות לפני הגיוס: "אני אמורה להתגייס ביולי השנה מיד לאחר בחינות הבגרות ואני מאמינה שאגיע להדרכות".

לגבי העתיד בצבא גם שיר יודעת שהיא תרצה לצאת לקורס קצינים: "ברור, כי זה טבוע אצלנו חזק באופי, כולם הולכים לקצונה במשפחה שלנו" היא צוחקת, "אבל תן קודם לגמור את בחינות הבגרות שבפתח".

בבית משפחת יצחקי אגב מתנהל מאבק לא קטן לשכנע את שיר להתגייס לחייל המועדף, "אבא כמובן רוצה שאתגייס לתפקיד שיעזור לי אחר כך באזרחות, גם האחרים מושכים כל אחד לכיוונו, "אני מבינה אותם ומבינה את אבא שמפעיל לחץ, אבל תחום ההדרכות מושך אותי והשריון הוא בעדיפות ראשונה שלי. גם כמדריכת טנקים אני אלך לקורס קצינים".

(צילום לינור לוי)