השבוע ימלאו שנתיים ל"צוק איתן": המבצע (ויש שיאמרו "מלחמה") שהכניס את מודיעין – בפעם הראשונה בתולדותיה – לקו האש ממש. תושבי העיר שישבו בממ"דים שמעו את קולות יירוט הטילים שכוונו אלינו ממש, ויורטו ע"י סוללת "כיפת ברזל" שמוקמה ב"גבעת שרון" ליד כביש 431. זה המקום להזכיר כי אם וכאשר נזקק שוב לשירותי הגנה שכאלה – צה"ל יצטרך למצוא מקום אחר. הגבעה גם מתוכנתת לפרטי פרטים לקראת בניית השכונה הבאה של מודיעין – "גבעת שר".
בתום האירועים נפרדה מודיעין גם משניים מבניה שנהרגו בקרבות: סא"ל דולב קידר וסרן נתן כהן.
גם הנסיבות לפרוץ הקרבות קשורות למודיעין: שניים מתוך שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו בגוש עציון היו תושבי האיזור, ויחד עם חברם נקברו בבית העלמין העירוני. זמן קצר לאחר שהחל מבצע "שובו אחים" לחיפושם החל גם החמאס לירות.
בעוד מטר של רקטות הציף אזורים שלמים בישראל, במודיעין המצב היה טוב בהרבה אולם גם לכאן הגיעו הרקטות ששיגרו אנשי החמאס מרצועת עזה. מספר מצומצם של אזעקות נשמעו כאן באותם ימים, כשחלק מהרקטות אף יורטו בידי החיילים שאיישו את סוללת כיפת ברזל שהוצבה בעיר בגבעת שרון. אחת מהרקטות יורטה ממש ברגע האחרון מעל כפר רות.
באותם ימים הגביר התושב דודו גלבוע, ה"אבא של החיילים", את פעילותו למען החיילים. במשך מספר שבועות נרתמו גלבוע ותושבים רבים ממודיעין למען גיוס ציוד לחיילים בעוטף עזה ובאזור מודיעין, כאשר מספר "מבצעי פינוק" לחיילים הוצאו אל הפועל.
לזכר דולב קידר
סא"ל דולב קידר שירת כמפקד גדוד "גפן" של בית הספר לקצינים והיה בן 38 בעת שנפל במרחק כמה מאות מטרים צפונית לקיבוץ ניר עם, בסמוך לגדר המערכת. קידר פיקד על כוחות צה"ל שהגיעו למקום בעקבות דיווח על חדירת מחבלים, ולאחר שטיל נ"ט נורה על אחד מרכבי הכוח הסתער קידר בראש חייליו ונורה למוות. על תפקודו בעת האירוע זכה קידר בצל"ש לאחר מותו. הוא הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.
אימו של קידר, דרורית המתגוררת בכפר סבא, סיפרה לאחר מכן ל"מודיעין News": "כל הזמן פחדתי שבעוד עשר-עשרים שנה ישכחו אותו. אבל אחד הפקודים שלו אמר לי לא לדאוג, שדולב הותיר אחריו מורשת שכולם עוד ילמדו אותה".
הזמן מקהה את הכאב?
"להיפך, הזמן מגביר את הכאב. הגעגוע מאוד קשה. החוסר, הריק, הטלפון ממנו שתמיד היה מגיע למרות שהיה כל כך עסוק. הוא תמיד דאג לשמור על קשר הדוק עם המשפחה. היה מאוד חכם ובנקודות שונות בחיים היינו מתייעצים איתו והיום הוא פתאום איננו. זה קשה מאוד. למזלנו יש לו אישה שאנחנו מאוד אוהבים ונכדים וזה נותן תקווה להמשך. אנחנו מגיעים הרבה למודיעין, שומרים על הילדים ועושים ארוחות ערב משפחתיות מדי שישי. כשאני מגיעה לבית של דולב ומיכל ורואה את החנייה שלו עומדת ריקה, זה ישר נותן זבנג. אלה הדברים הקטנים של היום יום שעושים את זה כל כך קשה".
מאז מותו של קידר הפכה רעייתו, מיכל קסטן-קידר, לדמות מוכרת. בשורת טורים אישיים שכתבה לאתר WALLA במהלך שנת האבל הראשונה, חלקה מיכל עם הציבור את חייה של אלמנת צה"ל, על כל הקושי והמורכבות שבהם. בין היתר הביעה מיכל בעקביות התנגדות למציאות הביטחונית בישראל ולעובדה כי המדינה אינה חותרת פתרון של הסכם קבע מול הרשות הפלסטינית.
בשבוע שעבר, לרגל ציון שנתיים למבצע ולמותו של דולב, פירסמה קידר טור נוסף, בו כתבה בין השאר כך: "עברו כבר שנתיים. אבל בעצם עברו יומיים. מאז שנהרג דולב הזמן באמת עצר מלכת, לפחות בשבילי. אין יותר שבועות חודשים ושנים. יש רק את השנים שלפני ואת מסת הזמן שאחרי. זו הדרך היחידה שלי להתמצא במרחב הזמן החדש שנפתח. אני נעה במרחב הזה אבודה. לא מצליחה לנסח מטרה מוגדרת לחיים, או אפילו מה לעשות מחר בבוקר. הלכתי לאיבוד ואני בכלל לא רוצה לחזור. הבועה הזאת ששייכת לי היא המקום היחיד שבו אני מרגישה בבית. אומרים שהזמן עושה את שלו. וזה נכון, אבל בעיקר לאחרים. אני מסתכלת על כולכם, שעברו את השנתיים האלה. השתנתם, התפתחתם, 'המשכתם הלאה' כמו שאומרים. ואני נשארת לי בתוך הבועה, שבה אני תמיד ארגיש בודדה, ולא רוצה לצאת ממנה ולהצטרף אליכם, לחיים השוטפים שמתנהלים לפי שבועות ושנים ששועטים קדימה בלי לחכות למי שנפל מהעגלה".
לזכר נתן כהן
ההרוג השני ממודיעין היה נתן כהן, ששירת כמפקד מחלקה בחיל השריון ועם מותו הועלה לדרגת סרן. נתן נולד בבאר שבע ועד גיל שש גר שם עם משפחתו. אחר כך עברו לרחובות ושנתיים אחר כך, כשאב המשפחה, דוד ( סא"ל במיל'), מונה לראש ענף לוגיסטיקה בבית הספר לקצינים בה"ד 1, עברו להתגורר במצפה רמון למשך שלוש שנים. בשנת 2001 הגיעו למודיעין. נתן היה בכיתה ה' והצטרף לשורות בית הספר הממלכתי דתי "נתיב זבולון". בכיתה ז' עבר לישיבת בני עקיבא "נר תמיד" בחשמונאים ובכיתות ט'- י"ב למד בישיבה התיכונית "אלוני הבשן" ברמת הגולן. כהן היה מאורס בעת שנפל.
לאחר מותו החלו בני משפחתו להנציח את זכרו במספר דרכים. הם הקימו את עמותת "אור לנתן" המעבירה ימי עיון בנושאי ערכים שהיו קרובים לליבו של הבן וייצגו את האדם שהיה, העוסקת בהעצמת בני נוער. בחודש אפריל השנה נחנך בבית הספר "נתיב זבולון" "החדר של נתן", שישמש את התלמידים ונקרא על שמו. הוריו של נתן, דוד ולימור, הסירו את הלוט מעל לוח ההנצחה במקום, המספר על חייו של נתן ופועלו. לטקס הגיעו מפקדיו ופקודיו של נתן, בני משפחה וחברים, אשר סיפרו על המשפט שייצג את אופיו של נתן: "לא מוותר לכם ולא מוותר עליכם". הוריו של נתן סיפרו כי שלוש תכונות עיקריות איפיינו את בנם שהיה רגוע, שקול וגם ידע למצות את החיים. מתוך תכונות אלו נולדה המחשבה על ה"חדר של נתן", שיאפשר לתלמידי בית הספר פינה משלהם להתרגעות, הנאה והעצמה.
בתמונה מבט מסוללת "כיפת ברזל" על מודיעין, קיץ 2014 (צילום ארכיון: אינגריד מולר)
